ב-11 בספטמבר 2001, העולם כולו הזדעזע מפיגועי הטרור הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית, שגבו את חייהם של כמעט 3000 בני אדם.

ב-7 באוקטובר 2023, אזרחי מדינת ישראל התעוררו לזוועה בדמות פיגוע הטרור השני בעוצמתו בהיסטוריה האנושית, במהלכו נרצחו כ-1400, ילדים, נשים וגברים ונחטפו למעלה מ-230.

זו האמת העצובה שאנחנו כישראלים נאלצים להתמודד איתה. בעוד שהפגיעה בארצות הברית הביאה איתה זעזוע בינלאומי רחב, התחושה של רבים מאזרחי ישראל, שספגו מכה בלתי נתפסת בעוצמתה, כשהם צופים בהפגנות אנטי-ישראליות ברחבי העולם היא – שהתמיכה הבינלאומית מתערערת והם  עלולים להתמודד עם הטרגדיה כמעט לבדם.

בעוד שהפגיעה בארה"ב הולידה זעזוע בינל' רחב – אזרחי ישראל, שספגו מכה בלתי נתפסת, צופים בהפגנות אנטי-ישראליות ברחבי העולם ועלולים להתמודד עם הטרגדיה כמעט לבדם

מדינת ישראל איננה ארצות הברית, שגדולה מאתנו פי 33 במספר התושבים ופי 440 בשטחה. הקיבוצים בדרומה של מדינת ישראל, אליהם חדרו מרצחי חמאס, נמצאים במרחק של שעתיים נסיעה לכל היותר מביתם של למעלה מ-70% מאזרחי מדינת ישראל, שגודלה כגודל מדינת ניו ג'רזי.

אנחנו למודי מלחמות ופיגועי טרור, אבל אירועי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר שינו משהו עמוק בכל אחד מאתנו. איבדנו את תחושת הביטחון האישי הבלתי מסויג שהיה לנו עד לאותה שבת שחורה, בהגנה שמדינת ישראל החזקה מעניקה לנו.

אין כמעט אזרח במדינת ישראל שהאסון הזה לא תפס אותו במקום האישי והכואב ביותר. גם אני איבדתי בני משפחה, אחרים נחטפו לרצועת עזה. האסון בלתי נתפס, כמעט בלתי ניתן לעיכול. ילדים נטבחו ונחטפו, הורים נרצחו באכזריות לעיני ילדיהם, משפחות המתינו שעות בחדרי הביטחון כשההורים חוסמים את פי הילדים, פן ישמעו אותם המרצחים. אכזריות בלתי נתפסת שנגעה בטראומה המולדת של כל יהודי, השואה.

כ-130 אלף אזרחים ישראלים פונו מבתיהם ולא עתידים לשוב אליהם בקרוב. קהילות היישובים הסמוכים לרצועת עזה בהם התחולל הטבח, לא תחזורנה לבתיהן אם מדינת ישראל לא תצליח להבטיח להן ביטחון.

ישראל אינה ארה"ב, שגדולה מאתנו פי 33 במס' התושבים ופי 440 בשטחה. הקיבוצים בדרום המדינה, אליהם חדרו מרצחי חמאס, נמצאים במרחק שעתיים נסיעה לכל היותר מביתם של למעלה מ-70% מהאזרחים

גם תושבי צפון מדינת ישראל, וביניהם גם משפחתי בקיבוץ מנרה בו גדלתי, פונו לאחר שטווחו על ידי הטרוריסטים של החזבאללה, הפועלים באין מפריע מאדמת לבנון. מדינת ישראל חייבת לספק לתושביה תחושת ביטחון, משום שאין לנו ארץ אחרת.

כל חיי נאבקתי למען שלום, לסיום הכיבוש ולקידום פתרון מדיני לסכסוך הישראלי פלסטיני. כמוני עשו זאת גם רבים מתושבי הקיבוצים בדרום. רבים מחברי לדרך השלום נרצחו ונחטפו.

האמנתי ואני ממשיך להאמין בכל ליבי בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במדינה משלהם. האמנתי ואני מאמין בצורך שלנו כאזרחים ישראלים להיאבק בכיבוש, להתריע על העוולות שהוא יוצר. ביקרתי ועדיין מבקר את ממשלות ישראל שפעלו כדי להחליש את הרשות הפלסטינית ולהרחיב את ההתנחלויות בגדה המערבית.

עשיתי זאת כישראלי שנאבק על דמותה של מדינתו ועל עתידה. אותה אמונה היא שמביאה אותי לתמוך בהמשך המבצע הצבאי הישראלי ברצועת עזה, תוך מאמץ עד כמה שניתן להימנע מפגיעה בפלסטינים חפים מפשע בעזה.

אינני אדיש למראות הקשים, להרוגים, בהם ילדים רבים, לסבל הבלתי נתפס של תושבי עזה, אבל אני נלחם על ביתי, על קיומי. אין זו מלחמת ברירה. אם אזרחים אמיצים, יחד עם חיילי צבא ההגנה לישראל לא היו עוצרים אותם, היו מרצחי חמאס ממשיכים לרצוח כל ישראלי שהם היו יכולים. הם התנפלו שטופי שנאה על הקורבנות שלהם, יהודים וערבים, רצחו נשים, ילדים וקשישים לעיני משפחותיהם, לא ריחמו על אף אחד, אפילו לא על ילדים ותינוקות.

אינני אדיש למראות הקשים, להרוגים, בהם ילדים רבים, לסבלם של תושבי עזה, אבל אני נלחם על ביתי, על קיומי. אין זו מלחמת ברירה. אם אזרחים אמיצים וחיילים לא היו עוצרים אותם, מרצחי חמאס היו ממשיכים לרצוח

אין לנו ברירה. אם לא ננצח במלחמה מול חמאס, תושבי היישובים שפונו לא יוכלו לחזור לבתיהם. ולא רק הם, גם תושבי צפון ישראל, המתגוררים בסמיכות ללבנון, לא יוכלו לחזור ליישובים המותקפים מדי יום על ידי הטרוריסטים של החזבאללה, הנתמכים על ידי איראן.

אם תושבי הדרום והצפון לא יחזרו לבתיהם, האויבים בחמאס וחזבאללה, שהם גם אויבי הפלסטינים והלבנונים, שכורי הכוח מהצלחותיהם, ימשיכו ויכו, עד שכולנו לא נוכל לחיות במדינתנו, יהודים וערבים.

הקריאות ל"הפסקת אש סופית עכשיו" נשמעות טוב, אבל בפועל הן קריאות לכניעה מול מרצחי חמאס ולהפקרת אזרחי ישראל למציאות, שבה מי שפגעו בהם כה קשה יזכו לשקם את כוחם כדי לחזור ולפגוע בהם גם בעתיד.

הפסקות אש הומניטריות מוצדקות, אם הן מסייעות לשחרור החטופים ולעזתים חפים מפשע. אין לנו ברירה אלא לנצח את חמאס, ולמרבה הצער, כשהאויב פועל מתוך שכונות מגורים, מקים את מפקדותיו מתחת לבתי חולים, גם אזרחים נפגעים.

העולם הליברלי התרגל לצייר תמונה דיכוטומית של טובים מול רעים, חלשים מול חזקים, דוד מול גוליית, אבל המציאות היא מורכבת יותר. מדינת ישראל היא לא גוליית וחמאס ממש אינם דוד. המציאות איננה שחור ולבן, אלא יש לה גוונים רבים, וטוב נעשה כולנו אם נשכיל להסתכל עליה בעיניים יותר חוקרות ומעמיקות ופחות פשטניות.

הקריאות ל"הפסקת אש סופית עכשיו" נשמעות טוב, אך בפועל הן קריאות לכניעה מול מרצחי חמאס ולהפקרת אזרחי ישראל למציאות, שבה מי שפגעו בהם כה קשה יזכו לשקם את כוחם ולחזור ולפגוע בהם גם בעתיד

מי ש-80 שנה לאחר השואה איננו רואה הצדקה לקיומה של מדינת ישראל, וקורא לשחרר את פלסטין "מהנהר לים", אין לי אתו שיח. אך מי שמבקש, כמוני, להיאבק על עתיד טוב יותר במזרח התיכון – חייב להבין שמדינת ישראל לא תמשיך להתקיים, מבלי שתוכל להבטיח ביטחון בסיסי לאזרחיה.

כרגע, כדי לעשות זאת, אין ברירה אלא לחסל את היכולות הצבאיות ואת שלטון חמאס בעזה ולהרתיע את חזבאללה. הסכנה מאיימת קודם כל עלינו, אבל יש מי שכבר מסתכלים על השלב הבא. אין זה מקרה שוולדימיר פוטין ורג'פ טאיפ ארדואן, מיהרו להתייצב לצד החמאס. גם הם מבינים שאם מדינת ישראל תובס, זה יהיה רק שלב ראשון במלחמתם נגד הערכים הליברלים הבינלאומיים.

אני מאמין שמהטרגדיה אפשר לחלץ תפנית חיובית. בסופו של דבר, ההבנה שקיומה של מדינה פלסטינית ריבונית לצד מדינת ישראל היא אינטרס ישראלי ולא רק פלסטיני, תחלחל אל קובעי המדיניות בישראל.

למרות שנים של החלשת הרשות הפלסטינית, היא הייתה ונותרה שותף אמיץ וחשוב. חיזוקה, וקידום פתרון מדיני שיחזיר אותה גם לעזה, חייב להיות מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית. זאת לצד דרישה וסיוע לקיום בחירות בפלסטין, שבמידה ותתקיימנה לצד אופק מדיני אמין – ייצרו כתובת פלסטינית לגיטימית ותומכת פתרון דיפלומטי. זה לא יהיה חמאס.

אין לי ספק שהניצחון חייב להיות מדיני, ושהמהלך הצבאי אינו מספיק והוא טקטי בלבד. אין לי ספק שיש צורך באסטרטגיה מדינית, אזורית ובינלאומית.

למרות שנים של החלשת הרשות הפלסטינית, היא הייתה ונותרה שותף אמיץ וחשוב. חיזוקה, וקידום פתרון מדיני שיחזיר אותה גם לעזה, חייב להיות מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית

אבל כדי לעשות זאת, חובה עלינו לדעת שמרצחי חמאס, שעינו ורצחו ישראלים כה רבים, לא יוכלו לחזור ולעשות זאת. לכן עלינו להילחם. קודם כל להילחם לחזרתם של החטופים. להילחם להחזרת הביטחון לאזרחי ישראל. להילחם על ניצחון הערכים הליברלים. ניצחון הרוצים בחיים על סוכני המוות. להבין שכמו שאל-קאעדה ביקשה לפגוע בעולם המערבי כולו ב-11/9, כך מבקשים לעשות גם מרצחי החמאס ותומכיהם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.