אנחנו מרבים לשמוע שעכשיו צריך אחדות, ובעת שכוחותינו פועלים ומסתכנים, זה אינו הזמן לדבר על פוליטיקה. לכאורה דברים משכנעים, אבל בחינה שטחית תוכיח שמדובר בסיסמאות. מדובר בדרך חלופית לומר "תסמכו עלינו" ומטרתה לתת יד חופשית למי שתחת אחריותם מצאנו את עצמנו במצב הזה.

דמיינו אדם שיש לו בעיה רפואית קשה. למזלו, עומד לרשותו צוות רפואי שנחשב בין הטובים בעולם. את הקבוצה מוביל מומחה ותיק, ותחתיו בעלי מקצוע מתחלפים, כאשר לכל אחד מהם התמחות ייעודית. הטיפול אמנם יקר מאוד, אך מובטח לאותו אדם שלמעט התפרצויות נסבלות, המצב לגמרי תחת שליטה. אלא שבבוקר בהיר וחגיגי הוא מגלה בבעתה שההבטחה נטולת בסיס והטיפול היקר התגלה כחסר ערך. הבעיה התפרצה במלוא עוזה, הכאב נורא. לצוות ולאיש – מטעמי נוחות אכנה אותו ישראל – יש חוזה, ולכן בינתיים הם ממשיכים לטפל בו.

דמיינו שהחולה מגלה בבעתה שההבטחה שמצבו תחת שליטה היא נטולת בסיס ושהטיפול היקר חסר ערך. הבעיה התפרצה במלוא עוזה, אך לצוות ולאיש – שאכנה ישראל – יש חוזה, ולכן הם ממשיכים לטפל בו

רק טיפש – וישראל אינו טיפש – היה מוותר על שאלות. כיצד נראה ניצחון בעזה? בהנחה שתפורק תשתית חמאס – מי ינהל את הרצועה, יגבה מיסים, ימנה מנהלים לבתי הספר, ישלם להם משכורות, יבטיח זרימת מים?

אנחנו? אם לא אנחנו, מי? האם יש תוכנית? מגעים? ישראל לא מצפה להבין בדיוק מדעי איך פועל כל כדור מר שהוא נדרש לבלוע, אבל הוא רוצה לדעת מה התכנון ומה הצפי, כדי להיות בטוח שלא ימצא את עצמו במהלך טיפול החירום ואחריו במצב יותר גרוע משנכנס אליו.

מי מכם, קוראים יקרים, היה סומך על אחראי/ם לפשלה בסדר גודל שכזה, אחרי שלמד על בשרו מה איכות שיקול הדעת שלהם? מי היה מאפשר להם להתקדם בטיפול בלי לשאול, לדרוש הסברים, לדבר פוליטיקה?

מה היא אותה פוליטיקה, שלא אמורים לדבר עליה? פוליטיקה מוגדרת כמכלול הסוגיות והפעילויות שמצויות במרחב בין הפרט, החברה והרשויות. התוצר של משחק הכוחות הזה הוא החלטות מחייבות. בקיצור – כל צעד שיש בו להשפיע על תוצאות הוא פוליטיקה. זה נכון במשפחה, בשכונה, בחברה עסקית ובמדינה.

אם ראש הממשלה אינו עונה על שאלות במשך שלושה שבועות, וגם אז באופן מתחמק, האין לו שיקול פוליטי? אמירתו באותה מסיבת עיתונאים ולפיה על אחריות ידובר אחרי המלחמה – פוליטיקה. הציוץ ששוגר מטעמו שעות ספורות אחר כך, והטיל אחריות על ראשי אמ"ן והשב"כ – האם יש יותר פוליטי מזה? כן, כאשר הוא מחק את הציוץ, ככל הנראה כי הבין שמדובר בטעות פוליטית.

מי מכם, קוראים יקרים, היה סומך על אחראי/ם לפשלה בסדר גודל שכזה, אחרי שלמד על בשרו מה איכות שיקול הדעת שלהם? מי היה מאפשר להם להתקדם בטיפול בלי לשאול, לדרוש הסברים, לדבר פוליטיקה?

ואיך אפשר בלי ההחלטה למנות את ח"כ צבי סוכות ליו"ר ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון לענייני השטחים, כאשר טרם הוכחש או אושר שכוחות הועברו מעוטף עזה לשומרון במהלך סוכות, בין היתר כדי להגן על סוכה שהקים בחווארה? וזאת ועל רקע התראות חוזרות ונשנות של ארה"ב מהאלימות הגוברת בשטחים.

אפשר להרחיב על שחקנים אחרים בדרגים שונים, אך העיקרון ברור. מקבלי ההחלטות, אלו שתחת ניהולם הגענו עד הלום, עוסקים כל העת בפוליטיקה, בחישובים של תדמית, בתוכניות לעתידם. ורק אנחנו לא אמורים, כי כביכול זה לא הזמן, ובמשתמע אנחנו מפריעים.

אשר לאחדות: כמו הביטוי האמריקאי למשהו חיובי ורצוי ומובן מאליו, MOTHERHOOD AND APPLE PIE אימהוּת ופאי תפוחים, ברור שאחדות היא מצוינת, מי יתנגד לה?

ואמנם, אנחנו בהחלט מאוחדים. יש אחדות באבל על מי שנרצח ונפל, אנחנו מאוחדים בדאגה לפצועים, התאחדנו בחרדה ובתקווה לחטופים. אנחנו מאוחדים בתחושת ערעור הביטחון האישי והלאומי, ובהכרה שהמדינה נכשלה בתפקידה הבסיסי, להגן עלינו. חוץ ממי שהתייאש, אנו מאוחדים בתקווה שנתאושש והחיים יחזרו למסלולם.

ומעבר לכך? אה, ככה, ובכן, בדיוק פרח לי… אחדות איננה עניין שקיים בפני עצמו אלא היא מתכנסת סביב מכנה משותף, כמו דעה, זהות ומטרה. בהיעדר יעדים משותפים והסכמה כיצד להשיג אותם, אין סביב מה להתאחד, ו"אחדות" היא סיסמה ריקה.

מקבלי ההחלטות, אלו שתחת ניהולם הגענו עד הלום, עוסקים כל העת בפוליטיקה, בחישובים של תדמית, בתוכניות לעתידם. ורק אנחנו לא אמורים, כי כביכול זה לא הזמן, ובמשתמע אנחנו מפריעים

מהמחדל הנורא ניתן ללמוד שמוטב להיות ציני וחשדן, ולא ליפול בפח שסיסמאות ומנסחיהן טומנים לנו. רק אם נשכיל לעסוק בתבונה בפוליטיקה, כלומר לשאול שאלות ולדרוש תשובות ולמלא תפקיד פעיל במכלול הסוגיות בין הפרט, החברה והריבון – רק אז יתאפשר לקוות שיימצא המרכז שסביבו נוכל להתאחד.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.