האם תוצאות השבעה באוקטובר הפתיעו גם את חמאס?  

פעילי חמאס בתהלוכה צבאית בעזה, 19 ביולי 2023 (צילום: Atia Mohammed/Flash90)
Atia Mohammed/Flash90
פעילי חמאס בתהלוכה צבאית בעזה, 19 ביולי 2023

ההתקפה הרצחנית ב–7 לאוקטובר היוותה הפתעה והלם מוחלטים עבור ישראל ולמעשה עבור העולם כולו. רבות עוד ייכתב וייחקר אודות התנהלותן של המערכות – הביטחוניות והפוליטיות – בישראל, ואחריותן למחדל המדיני, הצבאי והמודיעיני.

אולם במקביל, מעניין וחשוב ביותר לנסות ולהבין את מערכת השיקולים שהנחו את חמאס לבצע את מה שהם מכנים כ"שטפון אלאקצא". רבים, כולל בצד הערבי, תוהים לגבי ה-End Game של חמאס, או לגבי האסטרטגיה שלו.

מעניין וחשוב ביותר לנסות להבין את מערכת השיקולים שהנחו את חמאס לבצע את מה שהם מכנים כ"שטפון אלאקצא". רבים, כולל בצד הערבי, תוהים לגבי ה-End Game או האסטרטגיה של חמאס

מבין שלל הפרשנויות בעיתונות הערבית ובמכוני המחקר בעולם הערבי, ניתן למצוא מספר ניתוחים מעניינים, שגורסים כי מדובר אולי ב"תוצאות לא מתוכננות", או ב"הצלחה גדולה מדי".

ח'אלד אלחרוב, פרופ' במרכז ללימודים אסלאמיים בקיימברידג' ובמחלקה למזרח-תיכון באוניברסיטת Northwestern בקטאר, מתמקד במחקריו, לאורך שנים רבות, בזרם האסלאם הפוליטי בכלל, ובארגון חמאס בפרט (רק לציין, שאני עוקב בעניין אחר כתיבתו, מאז שעסקתי בזירה הפלסטינית לפני שנים לא מעטות במשרד החוץ).

אלחרוב פרסם לאחרונה שני מאמרים מעניינים ביותר בהם הוא סבור, שההצלחה של ההתקפה ב-7 לאוקטובר הפתיעה אף את חמאס עצמו. במאמריו, שפורסמו ב"אלערבי אלג'דיד (14 לאוקטובר) וב"Al Monitor" (5 לנובמבר) – אלחרוב טוען, שחמאס הופתע למעשה שלוש פעמים במהלך השנים האחרונות.

ההפתעה הראשונה הייתה ב-2006, כאשר ניצחו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. הארגון החליט להשתתף בבחירות בזמנו, על מנת להתמודד עם האיום, בראייתו, של "המלחמה נגד הטרור" מצד הנשיא ג'ורג' בוש בזמנו, וכדי להשפיע על התנועה הלאומית הפלסטינית מבפנים.

ההפתעה הראשונה הייתה ב-2006, כשניצחו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. הארגון החליט להשתתף כדי להתמודד עם איום "המלחמה נגד הטרור", בראייתו, מצד הנשיא בוש, ולהשפיע על התנועה הלאומית הפלסטינית

ההצלחה הייתה גדולה מדי ולא צפויה, שכן היא אילצה את חמאס לקבל החלטות פוליטיות ומדיניות קריטיות שלא היה מוכן להן. ההמשך ידוע כמובן, עת ישראל וארה"ב לא אפשרו לתרגם את תוצאות הבחירות בזירה הפוליטית הפלסטינית (ובכך, למעשה הקלו על חמאס).

ההפתעה השנייה הייתה שנה לאחר מכן, ב-2007, עם ההשתלטות על רצועת עזה. אליבא דאלחרוב, במהלך מחקרו בנושא (ב-2009 וב-2012) בני שיח מחמאס הודו בפניו, שהמטרה קצרת-הטווח שלהם באותו זמן הייתה "להעניש את שירותי הביטחון הפלסטיניים (של הרשות הפלסטינית)", לנוכח הצעדים הקשים והמשפילים שנקטו נגדם, ותו לא.

בהמשך, ולנוכח הקלות בה הצליחו בצעדיהם מול הרשות, הובילו לתוצאות אחרות, שכאמור לא היו מתוכננות מראש.

ההפתעה השלישית התרחשה באוקטובר 2023. אלחרוב מכתיר את מאמרו באל-מוניטור: "ניצחונות" (המרכאות במקור) חמאס מגיעים עם מחיר פוליטי כבד והחמצת הזדמנויות.

להבנתו, מטרות ההתקפה ב-7 לאוקטובר הייתה להפגין סולידריות עם "התוקפנות כלפי מסגד אלאקצא", ולהביא לשחרור אסירים פלסטינים מהכלא הישראלי. מה שקרה בשטח הפתיע את חמאס.

ההפתעה השלישית התרחשה באוקטובר 2023. אלחרוב מכתיר את מאמרו באל-מוניטור: "ניצחונות" (המרכאות במקור) חמאס מגיעים עם מחיר פוליטי כבד והחמצת הזדמנויות

אלחרוב מביא, בין השאר, את דבריו של סלאח אלערורי בראיון ל"אלג'זירה" (12.10); ודבריו של מוסא אבו מרזוק בראיון ל"ניו יורקר" (12.10). השניים הודו שלא צפו את אוזלת היד הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי בשטח. מסקנתו הינה, שחמאס "השיג הצלחה לא צפויה שלא היה מוכן לה ואיננו מסוגל להתמודד איתה".

ניתוח דומה עשתה פרופ' Nelly Lahoud מהמחלקה לביטחון לאומי ואסטרטגיה במכללה הצבאית בארה"ב, שפורסם ב-Foreign" Affairs" ב-23 לאוקטובר. היא הכתירה את מאמרה בכותרת, שרומזת על מסקנותיה: "האם הצלחה קטסטרופלית של חמאס?". לטענתה, ברור למדי, שחמאס איננו ערוך להתמודד עם הכאוס שאפיין אפילו את ההתקפה עצמה (בשביעי לאוקטובר), וניכר ש"נדהם מהקריסה הזמנית של ההגנה הישראלית".

היא מצטטת דיפלומט אנונימי שאמר לה, כי לו היו לוקחים בשבי שני חיילים בלבד, הם יכולים היו לנהל מו"מ עם ישראל על בנייתו של נמל ימי בעזה ועל שחרורם של מאות אסירים פלסטינים(!). עם יותר ממאה חטופים הם יצטרכו להתמודד כעת עם כל הצבא הישראלי ברצועת עזה.

אין לקרוא, כמובן, את הניתוחים דלעיל כפשוטם, אולם יש בהם עניין רב, לדעתי. אגב, אלחרוב מעיר בסוף מאמרו ב"אלערבי אלג'דיד", כי מטרת הניתוח שלו אינה "למתוח ביקורת על ההתנגדות", וברור שבמלחמה עם "אויב אכזר וגזען" יש לנצל הזדמנויות, ולהתמודד עם התגובה של ישראל, שנתמכת על ידי המערב כולו.

היא מצטטת דיפלומט אנונימי שאמר לה, כי אילו לקחו בשבי שני חיילים בלבד, ניתן היה לנהל מו"מ עם ישראל על נמל ימי בעזה ועל שחרור מאות אסירים. עם יותר ממאה חטופים – הם מתמודדים כעת עם כל הצבא הישראלי

ישנה חשיבות רבה, לנסות ולהבין את מה שאירע, בראיית הצד השני, אף אם ניתן להעלות סימני שאלה ביחס למידת הדיוק או ההסכמה לדעות הבאות לידי ביטוי. מדובר בהיבט, שישראל איננה מצטיינת בו לאורך השנים ("לקרוא את האויב"), ויש בו חשיבות רבה לגיבוש מדיניות ראויה ואפקטיבית שמשרתת את האינטרסים של ישראל.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 704 מילים ו-1 תגובות
סגירה