את הרציונל מאחורי טבח עוטף עזה חשף חמאס דווקא בראיון באנגלית לניו יורק טיימס. חליל חיא, סגנו של יחיא סנוואר, שלא נמצא בעזה כעת אלא כנראה בביירות, אמר בשבוע שעבר שחמאס היה מודע למחיר הכבד שעזה תשלם.

"אבל המחיר היה כדאי", חידד לגבי המתקפה על ישראל, כי חמאס העביר מסר שהוא תנועת התנגדות (ולא ממשלה אזרחית) והוא הצליח להחזיר את הבעיה הפלסטינית לראש סדר היום הבינלאומי.

"המחיר היה כדאי", חידד בכיר חמאס חליל חיא לגבי המתקפה על ישראל, כי חמאס העביר מסר שהוא תנועת התנגדות (ולא ממשלה אזרחית) והצליח להחזיר את הבעיה הפלסטינית לראש סדר היום הבינל'

בתוך האסלאם הפוליטי התגלעה מחלוקת שהייתה רוויה בקרבות נוטפי דם – האם תנועה אסלאמית יכולה לקבל אחריות ממלכתית על מדינות ערב וניהולן ברוח חוקי השריעה, או שחובתה לנצל שטחי שליטה שנפלו בחלקה כדי לבסס בסיסים להמשך המלחמה במערב, בלי התחשבות בתושבים ובלי לדאוג לצרכיהם.

זאת בדיוק הייתה השאלה שעמדה בבסיס המחלוקת בין אל-קאעדה וממשיכתה המדינה האסלאמית, לבין האחים המוסלמים וארגון חמאס שהשתייך אליהם.

בעוד אל-קאעדה ודאעש דגלו בג'יהאד כדי להשתלט על העולם בלי לקחת אחריות לניהול מדינה, הרי חמאס, כמו האחים המוסלמים, האמינה בפעולה בשלבים. ראשית להתבסס במדינה על טריטוריה, ורק אחר כך להתמסר לג'יהאד. אל-קאעדה והמדינה האסלאמית פסלו זאת, לא מצאו עניין בדאגה לתושבים וכל כולם היו מגויסים לג'יהאד.

משמעות דבריו של חליל חיא בריאיון לניו יורק טיימס היא שחמאס קיבל למעשה את העמדה של דאעש: העדפת הג'יהאד על ניהול מדינה ודאגה לאזרחים החיים בעזה.

האם תמורת קבלת העמדות הבסיסיות של דאעש, חמאס מצפה שדאעש תקבל עליה גם את המלחמה בישראל, ותפתח חזית מולה? עד כה אין סימן שדאעש מתרשמת, ולא ראיתי שום התייחסות של דאעש למלחמה של חמאס בישראל.

באסלאם הפוליטי הייתה מחלוקת: האם על תנועה אסלאמית לקבל אחריות ממלכתית על מדינות ערב וניהולן ברוח השריעה, או שחובתה לנצל שטחי שליטה כבסיסים להמשך המלחמה במערב, בלי התחשבות בתושבים

בימי המלחמה בסוריה דאעש דחתה את חלוקת העולם הערבי למדינות הקיימות, כי זאת חלוקה שעשה האימפריאליזם המערבי, ודאעש קמה כדי לבטל את החלוקה הזאת. זה כלל את "פלסטין", מונח שדאעש לא הכירה בו. את פעיליה הפלסטינים סימנה כ"מקדיסים", כלומר ירושלמים.

על מנת להבהיר לפלסטינים שדאעש לא תאמץ את בעיית פלסטין, הם שרפו את דגל פלסטין במחנה ירמוכ, וחיללו את קבריהם של מנהיגי אש"ף, שהיו סמל למאבקם, כמו אבו ג'יהאד, ונטמנו בבית הקברות בירמוכ, ודרכו על דגלי פלסטין במקומות אחרים.

אחרי שדאעש עשה שורה של פיגועים בבירות אירופה, פגשתי בירושלים שר הגנה אירופי לשעבר, שהיה חבר במועצה לביטחון אירופה, והוא תהה באוזני מדוע זה דאעש פעיל באירופה ולא בישראל.

מה שהסתתר בדבריו הייתה התהייה איך זה שאירופה הצליחה לנער מעליה את הטרור הפלסטיני, כדי שיופנה לישראל, אך היא לא מצליחה לעשות זאת מול דאעש.

עניתי לו כי דאעש רואה עצמה כמעצמה עולמית, וכי היא בוחרת את אויביה על פי מידותיה. היא נלחמת במעצמות, כמו ארצות הברית, רוסיה ואירופה, ואת הזירה הפלסטינית "הצדדית", היא משאירה לתנועות "הנחותות" של אש"ף וחמאס. להילחם ביהודים גם לא עולה בקנה אחד עם הדימוי של היהודי הד'ימי, כלומר: זה שתחת חסות האיסלאם, שלא ראוי לתת לו את הכבוד של המלחמה נגדו.

דאעש רואה עצמה כמעצמה עולמית, וכי היא בוחרת את אויביה על פי מידותיה. היא נלחמת במעצמות, כמו ארה"ב, רוסיה ואירופה, ואת הזירה הפלסטינית "הצדדית", השאירה לתנועות "הנחותות" של אש"ף וחמאס

לעניין זה יש לציין שדאעש הוציא לאור ביטאון רשמי באנגלית דווקא, "דאבק", ובמהלך המלחמה בסוריה הספיק לפרסם 13 גיליונות ובאף אחד מהם לא התייחס לבעיית פלסטין, ואפילו לא לירושלים.

מדוע באנגלית? כי דאעש ראתה חשיבות להעביר את מסריה למערב, בהיותה מעצמה "עולמית". האם זאת הסיבה שגם חליל חיא העביר את מסריו באנגלית לאמריקאים? האם עזה קטנה על מידותיה של חמאס, וגם היא רוצה להיות "מעצמה"?

גם השם "שיטפון אל-אקצא" לקוח מן האידאולוגיה של דאעש. הגיליון השני של דאבק היה מוקדש לעניין השיטפון המוזכר בקוראן כעונש שאללה הטיל על האנושות בגלל שדחו את השליחות של נוח.

פרסומי חזבאללה על המבול

במערב עקבו בדאגה האם באמת דאעש תתחבר כעת לבעיה הפלסטינית, אבל עד רגע זה – זה לא קורה. דאעש עסוקה מעל לראש בחידוש המלחמה בסוריה, ולא נתנה את דעתה למלחמה בעזה. עד כה לא רק איראן וחזבאללה זנחו את חמאס, גם לדאעש המלחמה בעזה לא מספיק חשובה כדי לתת דעתה עליה.

במערב עקבו בדאגה אם דאעש תתחבר לבעיה הפלסטינית, אך עד כה זה לא קרה. דאעש עסוקה בחידוש המלחמה בסוריה. עד כה איראן וחזבאללה זנחו את חמאס, ולדאעש המלחמה בעזה לא מספיק חשובה

אבל מבחינתנו זה היינו הך. ברגע שחמאס קורץ לדאעש – הוא דאעש, ואת המלחמה נגדו צריך לנהל כמו שהמערב ניהל את המלחמה נגד אל-קאעדה ואחר כך נגד דאעש.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.