כביש החוף, סיפור מלחמה

ביום שישי זה קורה: הנתיב הימני בכביש החוף לשני הכיוונים יופקע, וישמש רק אוטובוסים ורכבים שיתופיים ● משרד התחבורה עושה את הדבר הנכון, ומנסה לנער את הרגלי הנסיעה של הציבור ● אבל עוד משהו חייב לקרות במקביל: הוספה משמעותית של קווי אוטובוס ● פרשנות

כביש החוף לפני שנוסף לו נתיב התחבורה הציבורית (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
Meir Vaknin/Flash90
כביש החוף לפני שנוסף לו נתיב התחבורה הציבורית

במדינה שבה הכל עומד קפוא בהמתנה למועד המוכר בשם "אחרי החגים", יש השנה דבר אחד שיתרחש דווקא ביניהם: מהומת הנתיבים בכביש החוף.

בשישי הקרוב (4.10), השינוי הגדול יוצא לדרך ומקבל תוקף רשמי: ב-22 הקילומטרים שבין נתניה לגלילות (לשני הכיוונים), הנתיב הימני יופקע מנהגי המכוניות הפרטיות ורק אוטובוסים ורכבים שיתופיים – כאלה שבהם חוץ מהנהג יש לפחות עוד נוסע אחד – יורשו לנסוע עליו.

העיתוי לא מקרי: רבים ממאות אלפי הנהגים שנוסעים מדי בוקר לעבודה בתל אביב שוהים בחו"ל או סתם בחופשה, ובמשרד התחבורה בונים על תנועה דלילה והסתגלות הדרגתית.

התכניות להשקה רכה כבר הספיקו להתרסק על המציאות הישראלית הבוערת, כשבשבוע האחרון, על אף שההגבלות עדיין לא נכנסו לתוקף, נהגים רבים נרתעו מסימני העבודות, העדיפו להדיר גלגליהם מהנתיב הימני והפקקים האימתניים התחילו כבר בתוך נתניה.

הזעם ברשתות החברתיות הבהיר לאנשי משרד התחבורה ולשר (הזמני?) בצלאל סמוטריץ' שזה לא הולך להיות פיקניק.

מדי שנה עולות על כבישי ישראל כ-130 אלף מכוניות נוספות, רבות מהן מצטרפות לשיירה שתקועה בכביש החוף. אם לא ייעשה דבר, הפקקים של היום הם קדימון קליל לעומת הקטסטרופה של מחר

זה לא יהיה קל, אבל צריך לומר: אין ברירה. הדרך היחידה להתחיל לחלץ את ישראל מהפקק הענק שבו היא תקועה היא להוריד מהכביש מכוניות לטובת תחבורה ציבורית או לפחות תחבורה שיתופית.

אפשר לבוא אל הממשלה ואל משרד התחבורה בטענות עד מחר – הם הרוויחו את זה ביושר ובניהול כושל של התחבורה הציבורית במשך עשרות שנים – אבל אמת אחת לא ניתן לשנות: כש-600 אלף ישראלים רוצים להיכנס מדי בוקר לתל אביב, כל אחד במכונית משלו, פשוט אין מקום לכולם.

מי שמציע שמשרד התחבורה ימתין עד שיהיה עוד נתיב בכביש החוף (כנראה בסביבות 2025) או עד שתהיה כאן תחבורה ציבורית מושלמת (קצת אחרי שהמשיח יבוא), לא לוקח בחשבון שהפקק, יחי האירוניה, לא עומד במקום: מדי שנה עולות על כבישי ישראל כ-130 אלף מכוניות נוספות, רבות מהן מצטרפות לשיירה שתקועה בכביש החוף. אם לא ייעשה דבר, הפקקים של היום הם קדימון קליל לעומת הקטסטרופה של מחר.

קבוצות ווטסאפ לנסיעה משותפת

קשה לבנות תשתיות תחבורה, קשה לסגור פערים של עשרות שנים ומיליארדי שקלים, אבל שוב ושוב מתברר שהדבר הקשה באמת הוא לשנות הרגלים.

אני לא מקל ראש בקושי של מי שגר בנתניה, חדרה או במרחב הכפרי שביניהן להמיר את המכונית הפרטית שמביאה אותו מדלת הבית עד דלת המשרד בתחבורה ציבורית או בנסיעה משותפת עם אדם זר; זה לא נעים, אבל זה אפשרי.

ביישובים הכפריים ובמקומות העבודה יש קבוצות ווטסאפ שמאפשרות לתאם ולמצוא פרטנרים, כל אפליקציות התחבורה מציעות פלטפורמות לנסיעות משותפות. אם כל מי שיכול יעשה את השינוי, ורק אלה שבאמת אין להם אלטרנטיבה ימשיכו לנסוע לבד, המצב ישתפר עבור כולם.

מקדם המילוי של המכוניות בישראל הוא מהנמוכים במערב – פחות מ-1.3 נוסעים בממוצע למכונית. לפי החישובים של משרד התחבורה, די בכך שהממוצע יעלה ל-1.7 כדי להקל משמעותית על התנועה בשעות העומס.

עבור רבים מהנהגים השינוי יהיה בלתי נסבל והם ידאגו להשמיע את קולם מעל כל במה ובכל רשת חברתית. אבל צריך לזכור קולם של מי לא נשמע: בשעות העומס עוברים בכביש החוף כ-140 אוטובוסים בשעה, שבכל אחד מהם 50-60 נוסעים. במצטבר על פני כל הבוקר מדובר ברבבות נוסעים שאמורים להרוויח מהמהלך.

בשעות העומס עוברים בכביש החוף כ-140 אוטובוסים בשעה, שבכל אחד מהם 50-60 נוסעים (צילום: Hadas Parush/Flash90)
בשעות העומס עוברים בכביש החוף כ-140 אוטובוסים בשעה, שבכל אחד מהם 50-60 נוסעים (צילום: Hadas Parush/Flash90)

יש גם חשש מתסריט הפוך – לפיו נהגים רבים יוסיפו נוסע אחד וינצלו את הרף הנמוך שהוצב בפניהם כדי ליהנות מהנתיב הציבורי, ובכך יאטו את מהירות הנסיעה של האוטובוסים. במשרד התחבורה אומרים שבמקרה כזה יעלו את הרף לנהג + שני נוסעים.

התקופה הקרובה תהיה מבחן לחוסנו של סמוטריץ'. חלק גדול מהאש יכוון אליו, האם הוא יידע להכיל את המתקפות? הפרויקט, אגב, היה אמור לצאת לדרך עוד בתקופת ישראל כ"ץ, אבל במשרד התחבורה המתינו להבשלת טכנולוגיה שתאפשר לאכוף את הכללים באמצעות מצלמות שיימנו את מספר הנפשות ברכב.

עבור רבים מהנהגים השינוי יהיה בלתי נסבל והם ידאגו להשמיע את קולם מעל כל במה ובכל רשת חברתית. אבל צריך לזכור קולם של מי לא נשמע: רבבות נוסעי התחבורה הציבורית הנוסעים בכביש החוף

אבל הטכנולוגיה עדיין לא אפויה עד הסוף (לא רק בארץ), בנוסף לכמה בעיות משפטיות שהתעוררו סביב האפשרות לסרוק את חלל המכונית (צנעת הפרט), ובסופו של דבר האכיפה תבוצע באמצעות שוטרים על אופנועים.

משרד התחבורה הלך על צעד שאפתני בניסיון לנער את הרגלי הנסיעה של הציבור הישראלי. זה חיוני ומוצדק, אבל יש עוד משהו שחייב לקרות במקביל: הוספה משמעותית של קווי אוטובוס והגברת תדירות הנסיעות של הקווים הקיימים.

בשנה האחרונה – בגלל הגירעון, היעדר הממשלה או סתם סדר עדיפויות לקוי – רוב הבקשות לתוספות קווים ונסיעות נתקעו אי שם באוצר או בוועדת הכספים. במשרד התחבורה טוענים שדווקא הקווים מאזור נתניה אל המרכז תוגברו משמעותית וההקפאות פסחו עליהם, אבל בתמונה הכוללת, שירות האוטובוסים זקוק מידית לתוספת של מאות מליונים כדי לענות על הביקושים. אם רוצים שהציבור יעבור בהמוניו לאוטובוסים, צריך לדאוג שיהיו כאלה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הבעיה העיקרית שהכל טוב ויפה לשכירים שמתניידים מהבית לעבודה ומהעבודה הביתה. במידה וצריך להוריד ילדים למסגרות ולאסוף אותם בסוף יום, זה הופך לבלתי אפשרי. מי שצריך את הרכב לפגישות במקומות ש... המשך קריאה

הבעיה העיקרית שהכל טוב ויפה לשכירים שמתניידים מהבית לעבודה ומהעבודה הביתה. במידה וצריך להוריד ילדים למסגרות ולאסוף אותם בסוף יום, זה הופך לבלתי אפשרי.
מי שצריך את הרכב לפגישות במקומות שונים (כשכירים או עצמאים) לרוב נוסע לבד ולא מתנייד עם עוד אנשים.
עוולה נוספת היא אפליית רוכבי הדו גלגלי שמוקצים למרות העובדה שכל דו גלגלי מוריד רכב נוסף מהכביש.

עוד 729 מילים ו-1 תגובות
סגירה