1

ועידת האקלים העולמית, שיצאה לדרך בסוף השבוע בדובאי, לא יכלה להתקיים בעיתוי סמלי יותר. במקום שהאנושות תשלב ידיים לנוכח פני הסכנה שמאיימת על בני האדם באשר הם, עמים ומדינות – בעזה, באוקראינה ובמקומות נוספים – שקועים בניסיונות השמדה הדדיים ובמלחמות שלא נגמרות. כמו על הסיפון של הטיטאניק שדוהרת לעבר הקרחון, רק שבמקום לנגן – יורים.

ספוילר: בדובאי לא תימצא נוסחה לפתרון משבר האקלים. אמנם יגיעו כ-70 אלף משתתפים מכל העולם, אבל כולם כבר יודעים שבוועידות הללו יש הרבה יותר דיבורים ממעשים, יותר הצהרות מתוצאות. הרי מלכתחילה COP28 נועדה לבחון את העמידה הגלובלית ביעדים שהוצבו בוועידת פריז ב-2015. עוד ספוילר: רוב המדינות רחוקות מאוד מהיעדים שהציבו לעצמן.

חלקים ניכרים מהתנועה הסביבתית, בעולם ובארץ, איבדו אמון בוועידות והפסיקו לשלוח נציגים. כך גם רוב ארגוני הסביבה הישראלים, עוד לפני המלחמה. כשהספונסרית הראשית היא "קוקה קולה" וכשיו"ר הוועידה הוא סולטן אחמד אל-ג'אבר, מנכ"ל חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, זה כמו לערוך פסגת דמוקרטיה בהובלת שמחה רוטמן. הרבה טוב לא יכול לצאת מזה.

נשיא ועידת האקלים בדובאי, סולטן אחמד אל-ג'אבר, נואם במפגש המנהיגים בוועידה, 2 בדצמבר 2023 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)

למרות הדברים האלה, ועל אף שמומלץ להנמיך ציפיות או לגנוז אותן כליל, לוועידות הללו עדיין יש תפקיד חשוב. אחרי שהמנהיגים יצטלמו ויסתלקו (לא כולל נשיאי ארצות הברית, רוסיה וסין שלא יכבדו את האירוע בנוכחותם), יישארו רבבות נציגים מהדרגים המקצועיים ומהחברה האזרחית, כולל אלפי נציגים של סטרטאפים ויוזמות טכנולוגיה בתחום האקלים.

עבור האנשים האלה, זו הזדמנות מצוינת לייצר רשתות עבודה וקשרים חוצי יבשות, להתעדכן בטכנולוגיות ויוזמות חדשות ולקבל נקודת מבט גלובלית מעבר לזווית המקומית שבתוכה הם מורגלים לפעול.

עבור האנשים האלה, זו הזדמנות מצוינת לייצר רשתות עבודה וקשרים חוצי יבשות, להתעדכן בטכנולוגיות ויוזמות חדשות ולקבל נקודת מבט גלובלית מעבר לזווית המקומית שבתוכה הם מורגלים לפעול

מכל הסיבות האלה, הכוונה של ממשלת ישראל להוציא משלחת של מאות אנשים לא הייתה ראויה לביקורת ולהערות הציניות ששוגרו מכיוון ארגוני הסביבה.

מי שסבור שמשבר האקלים הוא סוגיה שחייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות הממשלתי, צריך לתמוך בכך שפקידים מקצועיים ממשרדים כמו החקלאות, הבריאות, החינוך והשיכון ייסעו לוועידת האקלים וייחשפו לתכנים שבמשרדים בירושלים נוטים לתייג כשטויות של מחבקי עצים. כבר יצא לי לשוחח בוועידות קודמות עם אנשי מקצוע כאלה לפני הנסיעה ואחריה – הם לא חזרו אותו דבר.

רק שהפעם זה לא יקרה. באדיבות המלחמה, המשלחת הישראלית הצטמצמה בחדות. אף שר לא יצא, אנשי המקצוע יהיו בעיקר מהמשרד להגנת הסביבה שממילא רתום לנושא. בפורום של המנהיגים ייצג אותנו הנשיא יצחק הרצוג.

נשיא המדינה יצחק הרצוג ואמיר קטאר תמים בן חמד אאל־תאני בוועידת האקלים בדובאי, 1 בדצמבר 2023

ישראל תתמקד בהבלטת הטכנולוגיות המבריקות שמאות חברות קטנות מפתחות כאן (למשל UBQ, שעליה נכתב כאן לאחרונה). בדיוק כמו אחרי 7 באוקטובר, גם בתחום האקלים החברה האזרחית בישראל מקדימה בהרבה את הממשלה ומצטיינת במקומות שבהם ההנהגה כושלת.

מכל זה נובע כי בשעה כזו ישראל צריכה להתכנס לתוך עצמה ולנסות לעשות את הטוב ביותר האפשרי. ויש הרבה מה לעשות. כבר נכתב כאן בשבועות האחרונים על התוכניות הירוקות לשיקום העוטף ואזורי המלחמה, ועל כך שכל משבר הוא הזדמנות.

המלחמה גם הולידה מגמות מלבבות שצריך לשמר לטווח ארוך – החזירה את האמון והערבות ההדדית בין החקלאים לצרכנים הישראלים, העלתה את קרנם של חפצים מיד שנייה, הגבירה את הפעילויות להצלת מזון (ירקות ופירות סוג ב') ועוד.

במקביל, האמון המוחלט שהחברה הישראלית נתנה בטכנולוגיה כפתרון לכל בעיה, נסדק מאז 7 באוקטובר. מה שנכון למלחמות, נכון גם לסביבה: טכנולוגיות יצירתיות יכולות לעזור, אבל הן לא יכולות להחליף את רוח האדם ואת ההתנהלות הנכונה של חברה וקהילה.

מה שנכון למלחמות, נכון גם לסביבה: טכנולוגיות יצירתיות יכולות לעזור, אבל הן לא יכולות להחליף את רוח האדם ואת ההתנהלות הנכונה של חברה וקהילה

עובד ישראלי במפעל UBQ בצאלים (צילום: באדיבות UBQ)

קשה לראות את זה היום, כשאנחנו דוהרים על רכבת הרים רגשית בין חטופה לחטוף ונמצאים כנראה ערב סבב נוסף של לחימה קשה. אבל אם ישראל תנצל את השבר הגדול שהיא חווה כדי לעלות על מסלול ירוק וחכם יותר, היא לא רק תעזור לעצמה – זו גם תהיה תרומתה הצנועה למאבק הגלובלי במשבר האקלים.

במקום לצפות לבשורות שלא יגיעו מאבו דאבי, בכוחה של החברה הישראלית להביא את הבשורות מכאן, מהעוטף ועד בכלל.

2

אדריכל רן אברהם, ראש אגף בנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה, מודאג. ברחבי הארץ מתרקמות תוכניות להקים שכונות זמניות לקהילות של מפוני העוטף, וכל ישראלי שקשור לתחום האדריכלות והבנייה זוכר היטב את מתחמי הקרוואנים המזעזעים שהוקמו בזמן העלייה הגדולה של שנות ה-90' ופעם נוספת לטובת מפוני ההתנתקות.

כל ישראלי שקשור לתחום האדריכלות והבנייה זוכר היטב את מתחמי הקרוואנים המזעזעים שהוקמו בזמן העלייה הגדולה של שנות ה-90' ופעם נוספת לטובת מפוני ההתנתקות

כמו כל דבר זמני בישראל, המתחמים הללו הפכו למפגע דיורי, חברתי וסביבתי קבוע.

אברהם דוחף לכך שהפעם זה יהיה אחרת: "כשמדובר במפונים שיוצאים מבתי מלון ומתיישבים בצורה קהילתית לפרק זמן של שנתיים-שלוש ואפילו יותר, המטרה היא לכנס אותם בתוך יישובים קיימים שיש להם כבר תוכניות מאושרות להרחבה ושם לבצע את עבודות הפיתוח.

אדריכל רן אברהם, מנהל היחידה לבנייה ירוקה של המשרד להגנת הסביבה (צילום: שלומי אמסלם/לע"מ)

"ברגע שלא מדובר בתשתיות זמניות, אפשר לעשות אותן בצורה סביבתית, עם דגש על המרחב בין המבנים ותשתיות שמיועדות לטווח ארוך. אנחנו לא רוצים לפתח אזורים שבתוך 5-10 שנים יהפכו לסלאמס ושיהיה צורך לחזור ולפתח אותם ולעשות הכול מחדש.

"צריך לדאוג שהמתחמים האלה יחוברו ליישובים שקולטים אותם. אחרי שהאירוח יסתיים, הקהילות של היישובים המארחים יוכלו להשתמש בהם למגורים".

אנחנו מדברים על מדינה שבה מחפשים תמיד את הפתרון הכי מהיר והכי זול. זה לא מתיישב עם בנייה איכותית לטווח ארוך.
"זה נכון שמצד אחד צריך לתת פתרון מהיר, אבל חייבים לשים דגש על איכות הבנייה. כולנו זוכרים את המבנים היבילים והקראווילות, זו בנייה מאוד מאוד לא איכותית גם מבחינת הנוחות התרמית (מבנים שמתחממים ומתקררים במהירות, א"ל), היעילות האנרגטית, האקוסטיקה ועוד הרבה ליקויים.

"כרגע אנחנו מחפשים פתרונות של בינוי קבע מהיר אבל איכותי כדי שנוכל לייצר מקומות שבהם אנשים יגורו עד שהיישובים המקוריים שלהם ישוקמו לחלוטין. במילים אחרות, אנחנו נעשה הכול כדי שלא ייבנו כאן שכונות חד"פים".

"כרגע אנחנו מחפשים פתרונות של בינוי קבע מהיר אבל איכותי כדי שנוכל לייצר מקומות שבהם אנשים יגורו עד שהיישובים שלהם ישוקמו לחלוטין. במילים אחרות, אנחנו נעשה הכול כדי שלא ייבנו כאן שכונות חד"פים"

3

ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי השבת השחורה, צלם הטבע הישראלי עמית אשל עלה על הבמה בלונדון כדי לקבל את אחד מפרסי הצילום היוקרתיים בעולם – הפרס הראשון בתחרות צילומי הטבע השנתית של מוזיאון ההיסטוריה של הטבע בלונדון.

מכתש רמון, "חיים על הקצה, 2023 (צילום: עמית אשל)

כמה חודשים לפני כן, כשהשופטים החליטו להעניק את מדליית הזהב לתמונה של הצלם הישראלי שצולמה במכתש רמון, הם לא ידעו עד כמה השם שנתן לה יהפוך לסמלי: "חיים על הקצה".

4

באחד העיקולים בעוטף נגלה לעיניי מראה ירוק, חורשה אחרי הגשם שירד בתחילת השבוע. צביטה בלב ודרישת שלום מהטיולים של פעם, שבטח יחזרו מתישהו – אבל לעולם לא ישובו להיות אותו דבר.

באחד העיקולים בעוטף נגלה לעיניי מראה ירוק, חורשה אחרי הגשם שירד בתחילת השבוע. צביטה בלב ודרישת שלום מהטיולים של פעם, שבטח יחזרו מתישהו – אבל לעולם לא ישובו להיות אותו דבר

חורשה בעוטף עזה אחרי הגשם, 27 בנובמבר 2023 (צילום: אביב לביא)