בחודש שעבר ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי דחה את ההצעה של ראש ה־CIA ויליאם ברנס, לפיה מצרים תפקח על הביטחון ברצועת עזה לאחר תבוסת חמאס עד שהרשות הפלסטינית תוכל ליטול את מושכות השלטון.
הסירוב של מצרים לא צריך להפתיע איש. אף שלביטחון הגבול עם עזה ולמניעת הסתננות של אנשי חמאס יש חשיבות עליונה עבור מצרים – הדינמיקה הפנימית במדינה מצמצמת את האפשרויות שלה ומגבילה את מעורבותה בכל הסדר עתידי.
כפי שציין נשיא ארה"ב במאמר דעה באמצע נובמבר, המדיניות הנוכחית של ארה"ב שואפת בסופו של דבר לאיחוד מחודש בין עזה והגדה המערבית, תחת גרסה מתוקנת של הרשות הפלסטינית. אולם, עד שזה יקרה, ככל הנראה יהיה צורך בגוף ניהולי זמני שישלוט בעזה.
הרצון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל על עצמו את האחריות לביטחון עזה עד אז, למרות התנגדות ארה"ב, עלול לגרור את האזור למלחמה ממושכת. בינתיים, ההיתכנות של הקמת קואליציה ערבית שתקבל שליטה זמנית על עזה תלויה ביציבות הפנימית של מצרים.
![חיילי צה"ל נוסעים ברכב בצפון רצועת עזה על רקע בניין הרוס. 22 בנובמבר 2023 (צילום: Ahikam SERI / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/11/34664NW-highres-1024x640.jpg "חיילי צה"ל נוסעים ברכב בצפון רצועת עזה על רקע בניין הרוס. 22 בנובמבר 2023 (צילום: Ahikam SERI / AFP)")
מי שמנסים לשכנע את קהיר לקחת חלק במשימה הקשה באמצעות חבילת סיוע או אפילו על־ידי מחיקת חובות, לא מבינים את הגורמים שמאחורי קבלת ההחלטות במצרים.
הגורם הראשון הוא עמדת הצבא. בראש סדר העדיפויות של צבא מצרים עומדת הלכידות המוסדית שלו. הוא יקריב כל דבר וכל אחד כדי לשמור על האחדות הזאת, כפי שעשה כאשר הסיר את תמיכתו בנשיא לשעבר חוסני מובארכ אחרי המרד של ינואר 2011.
הממסד הצבאי תופס את לכידותו, כאמור, כמרכיב מרכזי של יציבותו וכוחו – ולא יסכן את זה ביישום אג'נדה לא פופולרית. הדבר ניכר בבירור בהחלטה להימנע ממעורבות במלחמה בתימן או בלוב
הממסד הצבאי תופס את לכידותו, כאמור, כמרכיב מרכזי של יציבותו וכוחו – ולא יסכן את זה ביישום אג'נדה לא פופולרית. הדבר ניכר בבירור בהחלטה להימנע ממעורבות במלחמה בתימן או בלוב, שבהן בעלות בריתה הקרובות ביותר של מצרים באזור – ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – היו זקוקות לסיוע צבאי יותר מתמיד.
כפי שכתב סטיבן א' קוק בטור שלו ב"פוריין פוליסי", צבא מצרים שונה ממקבילו הסורי. בסוריה, עדה אחת (העלאווים) – שבניה מהווים נתח קטן מהאוכלוסייה – מרכיבה את אליטת השלטון ושולטת בכל העמדות הרגישות בצבא המדינה.
ככזה, מצפונו של הצבא לא ייסר אותו כשהפנה נשק נגד העם הסורי כדי להגן על משטרו של הנשיא בשאר אל־אסד. לעומתו, צבא מצרים אינו עדתי, ומייצג במידה רבה מארג חברתי מגוון. לפיכך הוא לא יכול להתרחק כל כך מהקונצנזוס הציבורי, או שיעמיד בסכנה את לכידותו.
אחרי מתקפת 7 באוקטובר של חמאס על ישראל, האהדה כלפי המאבק הפלסטיני הרקיעה שחקים במצרים, וכמוה במדינות רבות אחרות בעולם הערבי והמוסלמי. מניין המתים העולה בצד הפלסטיני ותמונות ההרס מתקיפות צה"ל בעזה רק הציתו באותן מדינות רגשות ציבוריים נגד ישראל והמדינות התומכות בה – ובעד הפלסטינים ומאבקם בכיבוש.
כשדעת הקהל כל כך עוינת את ישראל, צבא מצרים לא יהיה להוט להשתתף במשימה ביטחונית בעזה הכרוכה בשיתוף פעולה עם ישראל כדי לדכא כיסי התנגדות של חמאס
התפיסה הרווחת הזאת לא תיעלם בקרוב, כפי שהעידו ההפגנות ששטפו את המדינות הללו, לרבות במצרים. רצח שני התיירים הישראלים במצרים על־ידי שוטר הוא עוד סימן לאופן שבו הרגשות האלה מחלחלים לשכבות רבות באוכלוסייה.
כשדעת הקהל כל כך עוינת את ישראל, צבא מצרים לא יהיה להוט להשתתף במשימה ביטחונית בעזה הכרוכה בשיתוף פעולה עם ישראל כדי לדכא כיסי התנגדות כלשהם של חמאס. הביקורת הציבורית כבר גוברת לנוכח שיתוף הפעולה של הצבא בפיקוח ההדוק על מעבר רפיח ובטפטופי הסיוע ההומניטרי הבלתי מספק לאוכלוסיית עזה השרויה במצוקה.
ההכחשה של משטרו של א־סיסי בנוגע לשיתוף פעולה כזה לא הניחה את דעתו של הציבור הזועם. היות שקהיר לא מצליחה לשכנע כרגע את הציבור שלה באשר לאמצעי הביטחון שלה במעבר רפיח, אפשר רק לדמיין את ההשלכות שיהיו לתדמיתו של המשטר כשזה ישמש כשוטר של ישראל בעזה.
מורת הרוח הציבורית במצרים הייתה קיימת עוד לפני 7 באוקטובר, והעימות בעזה רק הגביר אותה. התסכול לקראת עוד מערכת בחירות מזויפת לנשיאות בדצמבר וחוסר יכולתו של העם לעצור את א־סיסי מלהאריך את שלטונו עד 2030 עלולים לייצר עוד יותר חוסר יציבות וחוסר ודאות בעתיד הקרוב של מצרים.
גם בכלכלה יחולו שינויים: מעט לאחר הבחירות, פיחות משמעותי נוסף במטבע, על פי התנאים שקבעה קרן המטבע הבינלאומית, תעמיד למבחן את סובלנות הציבור
גם בכלכלה יחולו שינויים: מעט לאחר הבחירות, פיחות משמעותי נוסף במטבע, על פי התנאים שקבעה קרן המטבע הבינלאומית, תעמיד למבחן את סובלנות הציבור. למרות המצב הכלכלי הקשה, לכל סיוע מצד מוסדות פיננסיים רב־לאומיים יידרש זמן רב כדי להשפיע לטובה על האוכלוסייה.
לפיכך, קהיר כנראה אינה סבורה שמחיקת חובות היא אמצעי לפיוס המפגינים ולשינוי דעת הקהל בנקודת הזמן הזו. הפיחות החוזר במטבע והמצב הכלכלי הקשה מיוחסים בראש ובראשונה למדיניות הכושלת של משטר א־סיסי ולהתמקדותו המוגזמת בתשתיות ובמיזמי ענק מבלי לבסס תחילה רשת ביטחון סוציאלית מספקת.
הדבר יצר מורת רוח עמוקה בקרב האוכלוסייה, ולפיכך שום סכום כסף שיגיע מבחוץ לא ישיב את האמון ביכולתה של קהיר למשול ביעילות, לאזן את התקציב שלה ולהביא תוצאות טובות יותר לאזרחיה, ללא שינוי מבני בגוף השולט.
בשעה שקהיר שוקלת כיצד להגיב לצורכי הביטחון שלה בעקבות המשבר בעזה, היא גם פוקחת עין לעבר ארגון האחים המוסלמים, האויב המושבע של המשטר המצרי, שמצפה בקוצר רוח לתפוס שוב את מקומו על הבימה הפוליטית.
אם משטרו של א־סיסי יורה לצבא לקחת חלק בהסדר ביטחוני שיסתיים בהתנגשות עם חמאס, האחים המוסלמים לא יחמיצו את ההזדמנות לערער את המשטר השברירי
הארגון האסלאמיסטי חווה מהלומות משמעותיות מאז 2013, שהשפיעו על הפופולריות שלו ועל נוכחותו ברחוב. אולם, ההצלחה הצבאית המסחררת שהשיג חמאס, שצמח מהאחים המוסלמים, ב־7 באוקטובר, הפיחה בארגון חיים חדשים.
אף שהתמיכה הציבורית בחמאס אינה מוגבלת רק לקהל אסלאמיסטי, הנוכחות והרלוונטיות של האחים המוסלמים הודגשו בעקבות ההתפתחויות האחרונות. הארגון שומר על נוכחות תקשורתית חזקה באמצעות ערוצי הטלוויזיה והמדיה החברתית השונים שלו, שקיבלו חיזוק בשל העובדה שהמדינה שולטת בכל אמצעי התקשורת האחרים.
היכולת של הארגון להשפיע על דעת הקהל גדולה הרבה יותר כשהוא נוגע ברגשות הפרו־פלסטיניים שכבר רווחים באוכלוסייה. אם משטרו של א־סיסי יורה לצבא לקחת חלק בהסדר ביטחוני שיסתיים בהתנגשות עם חמאס, האחים המוסלמים לא יחמיצו את ההזדמנות לערער את המשטר השברירי ממילא.
במהלך כהונתו של מובארכ מצרים מילאה תפקיד משמעותי בעזה כאשר תיווכה עסקאות בין חמאס לישראל למרות היחסים המתוחים בין מובארכ לאחים המוסלמים. משטר מובארכ הצליח למצוא נקודות מנוף במגעים עם שני הצדדים.
בינתיים, בעקבות המהלומות החוזרות שהנחיתה עליהם ממשלתו של א־סיסי, האחים המוסלמים איבדו מהשפעתם על הזרוע המדינית של חמאס, וכך נוצר ואקום שאיראן שמחה למלא
הוא השתמש ברשת המנהרות הרחבה שעקפה את ביקורת הגבולות המצרית כקלף מיקוח חזק לאחר שחמאס השתלט על הרצועה ב־2006. המאבק במנהרות תוך כדי חסימת מעבר הגבול היו עוד דרך ללחוץ על חמאס, לצד העלמת עין חלקית מההברחות, שהרתיחה את ישראל.
למובארכ גם היו יחסים מצוינים עם הרשות הפלסטינית ברמאללה. בניגוד לכך, למרות שמילא תפקיד בהפסקת האלימות ב־2014 וב־2021, למשטרו של א־סיסי היה מעט מדי להציע כדי להחזיק בקלפי מיקוח חזקים מול ישראל, רמאללה ועזה לאחר מלחמת החורמה שלו במנהרות המובילות לעזה ב־2015.
לפיכך הוא הסתפק בתפקיד משני כערוץ תקשורת בין הצדדים הלוחמים במקום לשמש כשחקן משפיע שמסוגל לעצב בצורה משמעותית את תוצאות העימות. התפקיד המופחת של מצרים בתיווך עסקאות פינה מקום לקטאר, כפי שמעיד הסכם הפסקת האש ושחרור החטופים. זאת בניגוד לתפקיד המרכזי שמילאה מצרים בעסקת גלעד שליט ב־2011.
בינתיים, בעקבות המהלומות החוזרות שהנחיתה עליהם ממשלתו של א־סיסי, האחים המוסלמים איבדו מהשפעתם על הזרוע המדינית של חמאס, וכך נוצר ואקום שאיראן שמחה למלא. ההשפעה האיראנית הגוברת הזאת על חמאס תהווה מכשול משמעותי נוסף ליציבות בכל הסדר ביניים בעזה, שמצרים תתקשה להתגבר עליו.
מצרים שברירית לא תוכל למלא את תפקידה ככוח מייצב מרכזי במזרח התיכון. היא רק תותיר ואקום שמעצמות אזוריות חזקות יותר ינסו למלא
כל הגורמים הפוליטיים, הכלכליים והאזוריים הללו הפחיתו בצורה משמעותית את היכולת המצרית לשמש כמרכז כוח יעיל להשפעה על השחקנים בעימות הזה. תחת זאת, היא מתעדפת את שמירת השלמות הטריטוריאלית ואת מניעת פרצות הביטחון. אם מקבלי ההחלטות הבינלאומיים לא יביאו את הגורמים הללו בחשבון, מצרים לא תהיה שותפה בת קיימא בהסדר לשמירת השלום אחרי המלחמה.
הקלה זמנית על מצבה הכלכלי של מצרים באמצעות חבילת סיוע או מחיקת חוב לא תהיה תמריץ חזק מספיק, כאמור, בהתחשב בכל הגורמים האחרים. חוסר היציבות הפוליטי המובנה במדינה, יחד עם היעדר ממשל תקין ותקווה לשינוי בעתיד הנראה לעין, יבטלו את היתרונות הצפויים של סיוע כלכלי.
סיוע כזה לא יבטיח יציבות פנימית או את יכולתו של הצבא למתוח את תחום סמכותו אל מעבר לגבולות המדינה. ההימור יהיה גבוה מדי עבור הצבא, וכפועל יוצא מכך עבור כל השחקנים באזור. מצרים שברירית לא תוכל למלא את תפקידה ככוח מייצב מרכזי במזרח התיכון. היא רק תותיר ואקום שמעצמות אזוריות חזקות יותר ינסו למלא.
שאדי אל־גזאלי חרב הוא חוקר במרכז אש לממשל דמוקרטי וחדשנות בבית הספר לממשל על שם ג'ון פ' קנדי באוניברסיטת הרווארד ופעיל בולט במהפכה ובאביב הערבי במצרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם