בבוקר, אחרי הפרומו לסרט התיעודי החשוב על ניקול ראידמן כפי שלא הכרתם אם לא ראיתם חדשות במימון אוליגרכים, הקצו אייטם קטן גם להכנות להשבעת הכנסת החדשה. חצי שנה אחרי השבעת הכנסת הקודמת, וחצי שנה לפני הכנסת הבאה וחוזר חלילה וחס. כי עד שלא נלמד לבחור רק במחריב החברה הישראלית, לא נפסיק לבחור וימשיכו לדחוף לנו את האף לתוך ערימת החרא עד שנלמד.

העיתונות איבדה מזמן את חוש הריח והיושרה ובלעה בצייתנות את השקר המתוזמר מלמעלה. פרשניה עמית, סגל וסגל מדבררים את המצאת ה'פלונטר' של הרכבת ממשלה, כשהאמת הפשוטה מונחת לפתחם כמו גופה של אזרח תמים, שנורה במהלך שוד מזוין.
זו משוואה פשוטה בלי נעלם.

בבוקר, אחרי הפרומו לסרט התיעודי החשוב על ניקול ראידמן כפי שלא הכרתם אם לא ראיתם חדשות במימון אוליגרכים, הקצו אייטם קטן גם להכנות להשבעת הכנסת החדשה

נתניהו הפסיד בבחירות.
זה הפסד אישי, לא מפלגתי.
במדינה נורמלית הוא היה הולך הביתה אבל וחפוי ראש מרוב בושה.
כל עוד המפסיד נתניהו לא ישחרר את צוואר מפלגתו מלפיתת טובע ויפנה את מקומו למועמד אחר מהליכוד, ישראל תמשיך לחיות בלימבו בחירות. עד כדי כך פשוט, אבל מסובך.

הבריון של השכונה בצרות צרורות ואין לו כוונה להתפנות בלי קרב. זה כמו בבדיחה על זה שהודח מקורס טיס וביקש לשרת בסטי"לים כי 'אם אני לא טס אף אחד לא יטוס'.

נתניהו מנהל קרב מטונף על בית שהשתלט עליו ושבה את יושביו, אלה שבחרו בו ואלה שלא (והם רבים יותר). התמונה שעולה ממאבק האיתנים מטרידה, האיש עם האצבע על השאלטר מאבד את זה ככל שהחבל מתהדק על צווארו. התנהלותו גרוטסקית על סף טרפת והעיתונות מתייחסת לכך כמו לעוד פרק עתיר רייטינג ב'אח הגדול'.

מדינה שלמה יושבת על הספה מול החדשות כדי לצפות בפרק הבא ויודעת מי יהיה הזוכה בעונה הבאה כי מדובר בנוכל שההפקה מקדמת לצורכי רייטינג.

התנהלותו גרוטסקית על סף טרפת, והעיתונות מתייחסת לכך כמו לעוד פרק עתיר רייטינג ב'אח הגדול'. מדינה שלמה יושבת מול החדשות לצפות, ויודעת מי יהיה הזוכה בעונה הבאה, כי מדובר בנוכל שההפקה מקדמת לצורכי רייטינג

נתניהו וחבר מרעיו ערופי השפתיים יודעים את זה, ובכל זאת נראה שחוץ מסוללת עורכי דין שעברו קורס במשחק מול מצלמה, נתניהו זקוק לבמאי שיארגן את הקרקס שהוא מנצח עליו למשהו קביל משפטית.

הוא שחקן כל כך מוגזם עד שהוא מזכיר את דודו טופז אחרי ששלח בריונים שירביצו לאבי ניר כי בגללו הפסיד בבחירות או לא קיבל תכנית טלביזיה, אני מתבלבלת בין החיים עצמם לסרט הרע שאנחנו סטטיסטים בעלילה המופרכת שלו.

מישהו חי בסרט וזה לא רק נתניהו. מישהו מתכחש למציאות, הצופה או השחקן שלא יודע להוריד מסך על הצגה לא נגמרת.

השימוע אצל היוע"מש יכול להפוך בקלות למחזמר, למי אכפת, ממילא הכל נשבר ואנחנו על הספה מול החדשות מאתמול. רק אם יהיה לנו מזל נתעורר יום אחד מהסיוט.

הערב מחזמר עם כל המרכיבים של ברודוויי פינת בלפור. משהו כמו 'לא היה – כי אין', זה מאוד קליט וגם מזכיר את 'אם תרצו – אין' של הרצל. יש פיתולים בעלילה אבל הסוף ידוע. הגיבור מגיח מההריסות עם חמאה על הראש בשמש הישראלית העזה, מוכה שוחד, מרמה, הפרת אמונים, אבל על הרגליים, ובפיו שורת המחץ החדשה: 'אם עברתי עבירות לא היתה לי כוונה'.
מסך.

אם מחזמר על חיי אייל גולן מצליח בקאמרי אז "השימוע" יכול לרוץ שנים עם בחירות כל חצי שנה ועם המשתתפים המקוריים, הם ממילא רוקדים לחלילו של השחקן הראשי, וגם כאן לא ישלם להם, שלא יתרגלו. לאן נגיע אם עורכי דין יתפרנסו ממשלח ידם?

אם מחזמר על חיי אייל גולן מצליח בקאמרי אז "השימוע" יכול לרוץ שנים עם בחירות כל חצי שנה ועם המשתתפים המקוריים, הם ממילא רוקדים לחלילו של השחקן הראשי, וגם כאן לא ישלם להם

יש במחזמר הכל, סיפור סינדרלה, מחנות רהיטים לראשות הממשלה, תככים ומזימות, סודות ושקרים, עסקת בזק, עיתון של המדינה, וקן הקוקיה, ועוד בלי ארנק.

כל זה בכיכובו של הנוכל שאין לו עניין ללכת אלא למתווה המטומטם של הנשיא ריבלין, השפוי האחרון שנפל גם הוא בסם ונפנף את המנצח, כשהוא מציע לגנץ לכהן בפועל אבל ישאיר את המפסיד, הזוג צ'אוצ'סקו, בבלפור, שיטריפו זה את זה, ועם הילד קוסאי שלרגע נורא אחד חשש שגונבים לו את המדינה שאמא נתנה לו לנהל, וכעת יצטרך למלצר ולהסתובב בלי תחתונים.. סליחה, מאבטחים, התבלבלתי בגלל החרוז.

מעניין איך מתאמנים בשב"כ לתפקיד כזה, אבטחת ילד לא עצמאי בן 27. חודרים לישיבת מועצת תלמידים? חוג ג'ודו במתנ"ס? מתצפתים על מסיבות כיתה? מחטטים באף? טוב, לא משנה. היינו במחזמר על מדינת ישראל עם סוף סופני, למות או לכבוש את המלפפון.

גם הקהל לוקח חלק פעיל בהצגה במחרוזת שירי נאשמים: 'ביבי מלך ישראל', 'היידה שרה', אולי 'הוא זכאי' בהדרן, עם דרעי בתפקיד אורח.

להצגה שאני מדמיינת, כי יש פרפרים בגטו, יש סוף אחר, עם התפכחות של הגיבור הטראגי. או של הקהל המותש, מישהו יעזוב את האולם לפני חורבן הבית.

גם הקהל לוקח חלק פעיל בהצגה במחרוזת שירי נאשמים: 'ביבי מלך ישראל', 'היידה שרה', אולי 'הוא זכאי' בהדרן, עם דרעי בתפקיד אורח

יום אחד לא נאמין שחיינו במחזמר עוועים, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו על הכתף של ניקול ראידמן שאף אחד לא שואל אותה אם היא מעושרת, בזוכרנו את רם כספי שבמקום להירשם לדיון מוגן הוא מגן על נתניהו ומת מבפנים, מת כמו כל הקאסט והגוויות הפוליטיות שמוטלות בצדי הדרך ומדקלמות באפיסת כוחות טקסטים של הקבינט המצומצם בבלפור: ראש הממשלה, בעלה והילד.

הערב מחזמר. שירו איתו, עמי.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת