אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף, קצת לפני אסון השבעה באוקטובר, סיפקו כבר בזמן אמת את הנפץ שהצית את חומרי הדליקה, שהתרבו והתעצמו במהלך השנים האחרונות. הרבה נכתב על התבערה וגלי ההדף שהיא עוררה. אך פחות ידועה העובדה שבתקשורת החרדית הוזכרו אירועים אלה לא אחת כמסבירים את טבח העוטף והמלחמה שבעקבותיו.
קו מוביל בתקשורת החרדית הוא, שהטבח לא היה רק ביטוי לרוע החייתי של מחבלי חמאס אלא שהוא אירע, כמו כל דבר אחר המתרחש בעולמנו, ברצונו של הקב"ה. יש התולים זאת בעוונות שונים, וביניהם עוון החילונות, עזיבת התורה ואירועי יום כיפור – אשר המענה לכולם הוא חזרה מלאה בתשובה ותלמוד תורה ותפילה.
קו מוביל בתקשורת החרדית הוא, שהטבח לא היה רק ביטוי לרוע החייתי של מחבלי חמאס – אלא שהוא אירע, כמו כל דבר בעולמנו, ברצון הקב"ה. יש התולים זאת בעוונות שונים, ובהם עוון החילונות, עזיבת התורה ואירועי יום כיפור
אך מעבר לביטויי תמיכה וגינוי מכל הצדדים, חשוב שננסה להתוות מהו המענה הדרוש מצד הציבור החילוני והמסורתי ליוזמות ה"ופרצת" של ראש יהודי, הגרעינים התורניים ושאר עסקני ההדתה, ולהבין מה משמעות הדברים בהקשרם הרחב יותר.
מוחים הפסיקו תפילה בהפרדה מגדרית בערב יום כיפור בכיכר דיזינגוף בתל אביב. מארגני התפילה ניסו להקים מחיצה מדגלי ישראל, על אף פסיקת בג"ץ שאסרה על הפרדה באירוע. אחד המפגינים עוכב לחקירה | לידיעה המלאה >>> https://t.co/2oPtCTtRHj@sharonidan @ittaishick @ilils1 pic.twitter.com/fC5F1WfBt1
— כאן חדשות (@kann_news) September 25, 2023
תשובתי היא כי הגיע הזמן להציב תנאי מוקדם של הדדיות במערכות היחסים שעלו עתה לדיון בתקשורת ובשיח הפוליטי. זאת, כמובן, בנוסף לאמירה ברורה בדבר הצורך לחסום כל תוכן מסית ואלים גם אם הוא מתכסה במסווה של "דעה" ושיח פתוח.
במסווה של תפוח בדבש ארגונים אלה מציעים לציבור החילוני והמסורתי סירופ סכריני ציני ומניפולטיבי. תוך שימוש לרעה בערך הליברליות ובסיסמאות "אחים אנחנו" הם מבקשים להרחיב את תחום ההשפעה והשליטה שלהם. כן, כן, מדובר בשליטה. די לראות את תקציב מיליארד השקלים שהוקצה ליוזמות הדתה ב-5 משרדי ממשלה שונים, ומה שהתרחש ומתרחש במשרד החינוך בתקופת נפתלי בנט וממשיכו השר יואב קיש.
מדובר בארגונים שהליברליות כערך היא מהם והלאה, אך הם מנופפים בה כחלק מאותו סירופ סכריני. די לשמוע את דבריו של ישראל זעירא, מנהיג "הראש היהודי", שמסביר כי הרב יגאל לוינשטיין ההומופוב, הגזעני ומדיר הנשים הוא אורח רצוי בתכניותיו, שכן זעירא "אינו פוסל אנשים על סמך דעותיהם".
האמנם? האם לא יפסול למשל אנטישמים המפיצים את "הפרוטוקולים של זקני ציון" ויזמינם להסביר את דעותיהם תחת חסותו? היכן בדיוק הוא מעביר את הגבול, זאת טרם הבהיר.
די לשמוע את זעירא, מנהיג "הראש היהודי", שמסביר כי הרב לוינשטיין ההומופוב, הגזען ומדיר הנשים הוא אורח רצוי בתכניותיו, שכן זעירא "אינו פוסל אנשים על סמך דעותיהם". האמנם? האם לא יפסול אנטישמים למשל?
אך זעירא רמז לגבול שהוא תוחם ניתן, שלא במפתיע, כאשר שאלה אותו המראיינת ברדיו בדבר "נשות הכותל", הנאבקות על האפשרות לקיים מנייני נשים ברחבת הכותל.
אז הסביר כי בעוד שארגונו ביקש לקיים תפילת נעילה "במרחב הציבורי" בתל אביב, הרי שרחבת הכותל היא "בית כנסת", ולפיכך אין להתיר לנשות הכותל להתפלל על פי תפיסתן בדבר שוויון נשים בחיים היהודיים.
אלה דברים חסרי שחר, שכן רחבת הכותל מעולם לא הייתה בית כנסת עד שהוגדרה כך על ידי שרי ש"ס, ברצונם להדיר משם את נשות הכותל ואת המניינים המשפחתיים של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות.
הוא נתלה בהוראת שרי ש"ס, אך מסרב לציית להוראת עיריית תל אביב שאושרה על ידי בית המשפט העליון, ולפיה נאסר עליהם להציב מחיצה במתחם הציבורי. לא החוק ובתי המשפט המוסמכים לנגד עיניו, ולא הליברליות נר לרגליו, אלא הרצון עליו הכריז זה מכבר – לקדם הדתה בכל רחבי הארץ.
בפנינו מאבק קיומי על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שוק הדעות והמנהגים היהודיים חייב להיות מבוסס על הדדיות:
לא תותר כניסת ארגונים ודוברים למוסדות חינוך ממלכתיים לצורך שיתוף התלמידים ב"אורה המתוק של היהדות", אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגונים ודוברים חילוניים וליברליים למוסדות החינוך הממלכתי דתי (לרבות חב"ד) והחרדי. זאת לצורך שיתופם של תלמידי מוסדות אלה באורה של ההשכלה, השוויון המגדרי והפלורליזם היהודי.
לא יותרו טקסי דת למיניהם במרחב הציבורי בשכונות ובערים חילוניות או מעורבות, אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגוני ההתחדשות היהודית לשכונות וערים דתיות כדי לחשוף את התושבים שם ליופיה של היצירתיות האומנותית, החזותית והקולית, למשל בדמותן של מקהלות מעורבות השרות את שירי ארץ ישראל כמו גם השירה הליטורגית החדשה.
לא יותרו טקסי דת למיניהם במרחב הציבורי בשכונות ובערים חילוניות או מעורבות, אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגוני ההתחדשות היהודית לשכונות וערים דתיות
בלא הדדיות טיעוני "הליברליות" הם דמגוגיה גרידא. אחרי המלחמה חייבת לבוא גם הכרעה חדשה על דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, המבטיחה חופש דת ומצפון, כמו גם שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין.
אורי רגב הוא רב (רפורמי) ועורך דין, העומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון. הוא פעיל בזירה הציבורית, המשפטית והבינלאומית לחיזוק זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון זכויות וחובות ללא הבדל דת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הפיכתה של מדינת ישראל לרפורמית תחסל אותה, כפי שנעלמים במשך שנים הרפורמים בארה"ב. הם מתבוללים, ואין להם זהות חזקה ומחוייבת מספיק כדי להעביר לדור הבא.
רק ליהדות האורתודוכסית, המחוייבת, יש ערך נצחי, בהיותה מובדלת מהעמים האחרים. בלי שמירה על מצוות הדת, כבר מזמן היינו נעלמים מעל מפת העולם.
לעם ישראל יש בשורה לעולם, וכדי להביא אותה, צריך להתחבר למקורות שלנו. בלי זהות אין ייעוד.
אורי רגב יכול לדבר יפה ולהיות נחמד, אבל לצערי הסיכוי שלו להעמיד דורות של צאצאים יהודים לא גדול.