תודה לתושבי החוות והמאחזים האמיצים, העומדים על משמר ארצנו!
כידוע, וכפי שניכר מהתמונות בכתבה, 'קהילות הרועים' הם לא מתיישבים ותיקים, אלא חיילים במלחמה של הערבים על שטחי ארץ ישראל. הם נשלחו כחלק מתוכנית סלאם פיאד, ובתמיכת מדינות זרות, להשתלט על שטחי סי, שלפי הסכם אוסלו הם שטחים בשלטון ישראלי.
מטרת ההתיישבות היהודית אכן לייהד את שטחי הארץ, לא מתוך עליונות, אלא מתוך אמונה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
זה לא סוד שהרועים ה'מסכנים' האלה, חוץ מזה שהם נשלחים, בכוונת מכוון, להשתלט על השטח ולמנוע רצף התיישבות יהודית, גם אחראים לאין-סוף גניבות חקלאיות.
הכפר אל-מועאייר המוזכר הוא כפר מחבלים שהוציאו פיגועים רבים.
נכון, יש כאן מלחמה על השטח. החקלאים משני הצדדים הם חיילים בקרב. כל אחד צריך לבחור באיזה צד הוא, של עם ישראל, או של הערבים, שאין להם שום שאיפה לאומית מלבד השמדת ישראל.
אין אמצע, אין מקום לשנינו יחד, תשאלו את הערבים.
הפיכתה של מדינת ישראל לרפורמית תחסל אותה, כפי שנעלמים במשך שנים הרפורמים בארה"ב. הם מתבוללים, ואין להם זהות חזקה ומחוייבת מספיק כדי להעביר לדור הבא.
רק ליהדות האורתודוכסית, המחוייבת, יש ערך נצחי, בהיותה מובדלת מהעמים האחרים. בלי שמירה על מצוות הדת, כבר מזמן היינו נעלמים מעל מפת העולם.
לעם ישראל יש בשורה לעולם, וכדי להביא אותה, צריך להתחבר למקורות שלנו. בלי זהות אין ייעוד.
אורי רגב יכול לדבר יפה ולהיות נחמד, אבל לצערי הסיכוי שלו להעמיד דורות של צאצאים יהודים לא גדול.
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.
בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם