במשא ומתן לשחרור החטופים, חשאיות היא שם המשחק. אף אחד מהצדדים לא ממהר להצהיר מה הוא מוכן לתת ולו רק כדי לא לסנדל את עצמו בבוא העת – או לחילופין לגרום מבוכה לצד השני.
לכן נשאלת השאלה מה גרם לנשיא המדינה יצחק הרצוג להצהיר בתדרוך לשגרירים זרים ביום שלישי, כי ישראל מוכנה להפסקת אש – הפוגה בז'רגון הישראלי שאומץ מאז תחילת הלחימה – על מנת לשחרר חטופים.
הצעד הזה של הרצוג לא היה מקרי; לא מדובר בפליטת פה אלא במהלך ישראלי מתואם שהתפרס על פני כמה חזיתות, בכדי לאותת לחמאס שישראל מוכנה הפעם לתנאים טובים יותר מבחינתו, בכדי לחדש את המשא ומתן.
הצעד הזה של הרצוג לא היה מקרי; לא מדובר בפליטת פה אלא במהלך ישראלי מתואם שהתפרס על פני כמה חזיתות, בכדי לאותת לחמאס שישראל מוכנה הפעם לתנאים טובים יותר מבחינתו, בכדי לחדש את המשא ומתן
בסיבוב הדיונים הקודם ישראל השתמשה בהפסקת האש ככלי לחץ על חמאס ולכן קיבעה אותו בימים: בכל יום שחמאס לא יעמוד בתנאי השחרור היא תחדש את האש. האקדח לא רק הונח על השולחן אז, אלא נדרך והנצרה נפתחה. בסבב הזה, ישראל כבר מדברת על הפסקת אש של שבועיים בכדי לאפשר לחמאס להתארגן ולהוציא לפועל את השלב השני.
משמעות הצעד הזה היא שההימור הישראלי שסנוואר יחזור למשא ומתן ככל שהלחץ הצבאי יגבר – נכשל. סנוואר לא מצמץ, והלחץ התגבר משמעותית דווקא בצד הישראלי – במיוחד אחרי הטרגדיה של הירי בשוגג בשלושת החטופים בשכונת שג'אעיה ביום שישי.
אתמול התברר כי השלושה היו בבית שבו התנהל קרב עם השובים שלהם, שנהרגו, וכך הצליחו השלושה להשתחרר, לא לפני שניסו להעביר מסר דרך המצלמה שהייתה על כלב מיחידת עוקץ שנכנס לבית.
האירוע הזה התרחש ב-10 בדצמבר, הכלב מת מירי המחבלים והחיילים לא לקחו את גווייתו. הוא נמצא רק ביום שני בערב, שמונה ימים אחר כך. רק אחרי שצפו בסרטון מהמצלמה שהייתה על גופו של הכלב, הבינו בצה"ל כי החטופים העבירו מסר שאף אחד לא ראה.
במשך חמישה ימים, הסתובבו אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל טלאלקה בשג'אעיה, מנסים להימנע ממחבלים, תוך שהם מחפשים מחסה ודרך לחבור לחיילי צה"ל. כשזה קרה, התוצאות היו טרגיות.
במשך חמישה ימים, הסתובבו אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל טלאלקה בשג'אעיה, מנסים להימנע ממחבלים, תוך שהם מחפשים מחסה ודרך לחבור לחיילי צה"ל. כשזה קרה, התוצאות היו טרגיות
האירוע הזה ללא ספק השפיע על ההנהגה בישראל בכל הקשור לגורל החטופים. ההבנה הייתה שישראל חייבת להוסיף עוד משהו מלבד הגברת הלחץ הצבאי.
כבר באותו לילה טס ראש המוסד דוד ברנע לאוסלו להיפגש עם ראש ממשלת קטאר והניח בפניו הצעה כי ישראל מוכנה להיכנס למשא ומתן שיכלול הפוגה ארוכה ונכונות לשחרר מחבלים "משמעותיים". דבריו של הנשיא הרצוג הגיעו שלושה ימים אחר כך כדי לחזק את המסר הישראלי.
דברי נשיא המדינה יצחק הרצוג לשגרירים הזרים ב-19 בדצמבר 2023 (צלם: אבי קנר, מקליט: אורי בוזגלו)
אלא שבצד השני אין תשובה. יחיא סנוואר לא השיב להצעות שהופנו אליו. יש שיאמרו כי הוא נס על נפשו, שכן צה"ל קרוב מאוד לבונקר שלו בחאן יונס. יש שיאמרו כי הוא מנהל משא ומתן קשוח. האמת כנראה לא כאן ולא שם. סנוואר אולי בשלב הבריחה, אבל הוא עדיין מאותת.
השבוע פירסם חמאס סרטון של שלושה חטופים מקיבוץ ניר עוז, ויום אחריו עשה זאת הג'יהאד האסלאמי עם שני חטופים נוספים מקיבוץ ניר עוז. לפעולות הללו יכולות להיות שתי משמעויות סותרות.
הראשונה: מדובר בצעד של מו"מ ראשוני שבו ישראל ביקשה אות חיים וזה ניתן לה על ידי שני הסרטונים. הצעד הזה יכול היה להיות הגיוני אם ישראל הייתה משלמת משהו בתמורה, וזה לא קרה.
הפרשנות האחרת, שנשמעת הגיונית יותר, היא ניסיון של סנוואר להגביר את הלחץ הציבורי בישראל. בראייתו, פרסום הסרטונים יתקע טריז עמוק יותר בין משפחות החטופים לדרג המדיני, שייאלץ להתגמש ולהסכים לוויתורים גדולים יותר.
הפרשנות האחרת, שנשמעת הגיונית יותר, היא ניסיון של סנוואר להגביר את הלחץ הציבורי בישראל. בראייתו, פרסום הסרטונים יתקע טריז עמוק יותר בין משפחות החטופים לדרג המדיני
ביומיים האחרונים ישראל הגבירה משמעותית את הלחץ הצבאי בחאן יונס. הכוחות סוגרים על אזור מסויים במרכז העיר מכל צדדיו. עכשיו, כשההצעה הישראלית מונחת על השולחן, ההגיון הוא להצר עוד יותר את הטבעת סביב סנוואר ולהמתין שיאות לחזור למשא ומתן.
ההגעה לקהיר של צמרת חמאס לדון עם המצרים נראית בשלב הזה כצעד סמנטי בלבד, שכן אסמעיל הנייה, חאלד משעל ושאר הנהגת החוץ של חמאס לא ממש נספרת על ידי סנוואר. היחיד שהוא כנראה קשוב לו הוא מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית, שעל פי ההערכה נמצא לא רחוק ממנו בכל המלחמה.
אירועי השבעה באוקטובר הוכיחו כי כל הדיווחים הקודמים על מתיחות בין סנוואר ודף היו כנראה מראית עין וחלק מניסיון ההטעיה שצלח.
דף, על פי פרסום של בן כספית ב"מעריב", גם נמצא במצב פיזי טוב, בניגוד למה שחשבו בישראל. אלא שזה לא ממש משנה, שכן החשיבות שלו הייתה לא ביכולתו הפיזית אלא הקוגנטיבית, וזו התבררה כאיתנה מתמיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם