המלחמה בעזה טרפה את כל הקלפים – לא רק בישראל, אלא באזור כולו. לא רק קונספציות ישראליות על אפשרות של "הכלת החמאס" התרסקו לרסיסים – זה גם מה שקרה לקונספציות אזוריות ואף גלובליות.
פתאום התחוור לכולם שכל עוד לא יטופל משולש הברמודה הזה שאף אחד לא רצה להיכנס אליו במשך שנים רבות, לא ניתן יהיה לקדם פרויקטים נוצצים וחלומות על מזרח תיכון אחר. אי אפשר לבנות וילה בסמיכות להר געש ולהתעלם מהאפשרות שלשונות הלבה הרותחת פתאום יקיפו את הבריכה המפוארת ואת הג'קוזי המפנק.
אי אפשר גם לקדם בהצלחה על מיזמים כלכליים אדירים מהודו ועד כוש כל עוד במחנה פליטים מג'אזי בעזה התושבים מצטופפים בתור ארוך עם קערות בידם בתקווה לזכות במנה של דייסה או מרק חם.
אי אפשר גם לקדם בהצלחה על מיזמים כלכליים אדירים מהודו ועד כוש כל עוד במחנה פליטים מג'אזי בעזה התושבים מצטופפים בתור ארוך עם קערות בידם בתקווה לזכות במנה של דייסה או מרק חם
אפשר להמשיך ולהתנשא על בכירי חמאס שמסתתרים במנהרות שלהם, אך לא ניתן להתעלם מכך שיש להם השפעה משמעותית לא רק על חיי יום-יום בכפר עזה, אשדוד או תל-אביב, אלא גם על הביטחון והכלכלה הגלובליים.
העולם קיווה שניתן יהיה להתעלם מכך שחמאס שולט בעזה, חזבאללה בלבנון והחות'ים בנמלים האסטרטגיים בתימן. שנת 2023 הבהירה לכולם: בלי טיפול שורש שרק מתחיל בפעולות צבאיות, אך עיקרו בהתוויית מדיניות אזורית חדשה, לא ניתן יהיה להמשיך עסקים כרגיל.
הסוגיה הפלסטינית שוב חזרה למרכז הבמה
במשך שנים רבות הסוגיה הפלסטינית הייתה במוקד העניינים במזרח התיכון, כאשר משטרים ערביים עושים בה שימוש ציני לצרכים הבינלאומיים והפנימיים שלהם. הטלטלה האזורית הגדולה שהחלה בשנות האלפיים עם פלישה אמריקאית לעיראק ולאחר מכן המשיכה עם האביב הערבי והופעתו של דאעש, שינתה סדרי עולם למשך עשור שלם.
כאשר גבולות של מדינות ערביות ריבוניות הופרו על ידי מחבלי דאעש לובשי שחורים ונשיאים כל-יכולים איבדו את כיסאם, תשומת הלב האזורית והבינלאומית שממנה נהנו הפלסטינים התמעטה מאוד, לא בגלל שהסוגיה נפתרה אלא בגלל רצף המשברים האזוריים האדירים.
במהלך כל התקופה הזאת ישראל יכלה לקדם מהלכים מדיניים, לשפר את המצב בגדה, לגרום לערעור במעמדו של חמאס בעזה ולהחלשת כוחו הפוליטי והצבאי. אך במקום זאת, ממשלות ישראל ברשות בנימין נתניהו בחרו בדרך אחרת: הרשות הפלסטינית הוחלשה, החמאס התחזק, והסוגיה נותרה ללא פתרון או תזוזה כלשהי.
במהלך כל התקופה הזאת ישראל יכלה לקדם מהלכים מדיניים, לשפר את המצב בגדה, לגרום לערעור במעמדו של חמאס בעזה ולהחלשת כוחו הפוליטי והצבאי. אך במקום זאת, ממשלות ישראל בחרו בדרך אחרת
נתניהו טען במשך שנים שהמזרח התיכון והעולם אינם מתעניינים יותר בפלסטינים, ואילולא עזה נחרבה ואלפי אזרחים פלסטינים נהרגו בהפצצות, כך זה היה ממשיך גם כעת.
בשיחות סגורות, בכירים בעולם הערבי אמרו שהם לא יכולים לאפשר יותר לפלסטינים לקבוע את המדיניות שלהם ביחס לישראל, שלא באמת אכפת להם מה קורה בעזה או בגדה, שהפלסטינים אשמים בצרות של עצמם.
אותם בכירים גם הביעו דאגה מהתדרדרות המצב בגדה ובעזה והביעו את תמיכתם בתהליך השלום, אך לא נקפו אצבע על מנת לגרום לישראל להתעשת או ללחוץ עליה שתפסיק להרחיב את ההתנחלויות, תעצור את אלימות המתנחלים או תעצור את הפרובוקציות של שריה הבכירים באל-אקצא.
הכל התרסק לרסיסים באותו רגע שפצצות ישראליות החלו ליפול על הבתים בבית חאנון, ג'באליה ושג'אעיה. העמים הערביים שממילא לא תמכו ברובם בהסכמי אברהם, יצאו להפגין, ארגוני האסלאם הרדיקלי התארגנו והראו את כוחם, החות'ים התפרעו בים האדום והשליטים הערבים בעל כורחם נאלצו להתגייס אף הם למען הפלסטינים בהצבעות באו"ם ובהתבטאויות אנטי-ישראליות קשות.
למדינות הערביות עדיין אין יוזמה או אסטרטגיה חדשה ביחס לישראל והפלסטינים. אך לשליטים שם ברור לגמרי: המדיניות הישראלית הנוכחית מסכנת גם אותם, ובפרט את אלו ששמו את הז'טונים שלהם על תהליך הנורמליזציה.
למדינות הערביות עדיין אין יוזמה או אסטרטגיה חדשה ביחס לישראל והפלסטינים. אך לשליטים שם ברור לגמרי: המדיניות הישראלית הנוכחית מסכנת גם אותם, ובפרט את אלו שהימרו על תהליך הנורמליזציה
וכך הסוגיה הפלסטינית שוב חזרה למרכז העניינים, והמדינות הללו מתקשות לנווט במים הסוערים בין המוקשים הישראליים והפלסטיניים לבין הרצון שלהן להתקדם ולהתמקד במצוקות שלהן עצמן.
הלחץ האזורי על ישראל רק ילך ויגבר, ולמרות שהמטוסים מנמל התעופה בן-גוריון לדובאי ממשיכים להמריא מדי יום, חלום האינטגרציה האזורי רק הולך ומתרחק – בעוד שאבי הקונספציה הכושלת מסרב לדון עם ראשי מערכת הביטחון שלו על "היום שאחרי" בעזה.
כשהרעים מנצחים
במרץ יציינו הפליטים הסורים והדיסידנטים הרבים שפזורים ברחבי העולם 13 שנים מאז שהאביב הערבי הגיע לארצם. הפגנות למען הדמוקרטיה התחלפו במפגני כוח של ארגוני האסלאם הקיצוני, החלום על סוריה חופשית וצודקת נגוז והוחלף במציאות קשה ומדכאת.
אחרי שטבח באזרחיו וגרם למנוסתם של מיליונים רבים, הדיקטטור הסורי בשאר אל-אסד לא רק נותר לשבת על כיסאו אלא גם שוב התקבל ל"משפחת העמים הערביים". לפעמים הרעים מנצחים.
אחרי שטבח באזרחיו וגרם למנוסתם של מיליונים רבים, הדיקטטור הסורי בשאר אל-אסד לא רק נותר לשבת על כיסאו אלא גם שוב התקבל ל"משפחת העמים הערביים". לפעמים הרעים מנצחים
אסד, בסיוע של מיליציות פרו-איראניות וחיל האוויר הרוסי, גבר על מתנגדיו הרבים. סוריה נותרה חרבה, שיקומו מתמהמה, וכל עוד אסד נמצא בשלטון – השיקום נדחה למועד בלתי ידוע.
בדיוק כמו לראשי חמאס שמוכנים להקריב אלפי פלסטינים על מנת לשרוד, לדיקטטור תכול העיניים גם לא ממש אכפת מאזרחיו. אימפריית סמים שבנה בסוריה מאיימת על כל מזרח התיכון: סם הקפטגון בו השתמשו מחבלי חמאס שיצאו לטבוח באזרחים ישראלים בשבעה באוקטובר זולג מסוריה לירדן, ארצות המפרץ ומדינות אחרות. הוא זול וקטלני.
השליטים הערבים שהסכימו להחזיר את סוריה לשורות הליגה הערבית השנה, קיוו לכך שבאופן כזה יצליחו לגרום לאסד להפסיק להזרים את הקפטגון לשטחם.
הפעולות האחרונות של ברוני הסמים הסורים הקשורים גם לאיראן בגבול סוריה-ירדן מצביעות על כך שלאסד אין שום נכונות להפסיק, בעוד שמיליוני סורים שמתגוררים במחנות עלובים בלבנון, ירדן, טורקיה ומדינות נוספות, הרגישו שדקרו אותם עם סכין בגב.
כל עוד אסד נהנה מתמיכה רוסית ואיראנית, סוריה תמשיך להיות חרבה. דאעש שוב מרים את ראשו במדבר הסורי, האיראנים מתחפרים יותר ויותר עמוק, ואימפריית הסמים מאיימת על כל האזור. וזה מה שיקרה גם בעזה אם הרעים ינצחו שם. עזה לא תשוקם, וגם לא תתייצב. היא תמשיך להיות חרבה ואפלה, ללא עתיד ותקווה.
כלכלות מדשדשות, עמים זועמים
שנת 2023 הייתה קשה מאוד למזרח התיכון מבחינה כלכלית. לבנון הגיעה לשפל חדש והמים שהציפו את נמל ביירות עם הגשם הראשון הם רק עדות נוספת להתרסקותה של הכלכלה הלבנונית.
במדינה בה אין נשיא ואין ממשלה קבועה, אין מי שיורה על רפורמות כואבות ויתווה דרך חדשה. המדינה הלבנונית קיימת מכוחה של אינרציה בלבד, אך למעשה היא כבר לא באמת קיימת.
במדינה בה אין נשיא ואין ממשלה קבועה, אין מי שיורה על רפורמות כואבות ויתווה דרך חדשה. המדינה הלבנונית קיימת מכוחה של אינרציה בלבד, אך למעשה היא כבר איננה
גם תוניסיה, שסטתה מהמסלול הדמוקרטי בעקבות בחירתו של הנשיא קייס סעיד, מצאה את עצמה במדרון חלקלק. השנה היא חוותה מחסור בקמח, מים וחשמל. הנשיא אף הורה (אך לאחר מכן ביטל את הוראתו) למאפיות להפסיק לאפות את הבאגטים האהובים.
מבקריו של הנשיא רואים קשר ישיר בין פגיעה בדמוקרטיה למשבר הכלכלי החמור, אך בהעדר פרלמנט מתפקד (סעיד ניטרל את עצמאות הפרלמנט) וללא מערכת משפטית חזקה, לא נראה שיש מי שמסוגל לגרום לנשיא לשנות את דרכיו.
מצרים הפסידה השנה כסף רב בעקבות המלחמה בעזה: זה החל מפגיעה בענף התיירות ונגמר בהפסדי ענק מרווחים בתעלת סואץ. אך המשבר הכלכלי במצרים היה קיים גם לפני המלחמה: המחסור מטבע זר, האינפלציה, יוקר המחיה ובעיות במשק החשמל – כל התופעות הללו רק המשיכו להחריף לקראת סוף השנה.
גם מצרים זקוקה לרפורמות כלכליות אך נמנעת מלפעול בתחום הזה, לא רק בגלל החשש מפגיעה הכלכלית בשכבות החלשות אלא גם בגלל שליטתו של הצבא המצרי בכלכלה.
גם מצרים זקוקה לרפורמות כלכליות אך נמנעת מלפעול בתחום הזה, לא רק בגלל החשש מפגיעה הכלכלית בשכבות החלשות אלא גם בגלל שליטתו של הצבא המצרי בכלכלה
אף אחד לא ייפרד מיוזמתו החופשית מפרה חולבת, וכל עוד המצב הוא כזה – המשקיעים הזרים מדירים את רגליהם וקרנות הסיוע הבינלאומיים חוששים מהענקת הלוואות נוספות בנוסף לאלה שככל הנראה כבר לעולם לא יוחזרו.
גם המצב הכלכלי בירדן נותר מדאיג. בקיץ האחרון, הבנק העולמי הוריד את דירוגה של ירדן למעמד של מדינה בעלת הכנסה בינונית-נמוכה בעדכון אחרון של נתוני הסיווג שלו. על פי הדוח, שפורסם ב-30 ביוני, ירדן היא המדינה היחידה שקיבלה סיווג נמוך יותר.
גם ירדן סופגת פגיעה כלכלית בעקבות המלחמה בעזה והמומחים אף מזהירים שהמשטר הירדני – כמו גם משטרים ערביים האחרים – יכול להיפגע מאוד ואף להתמוטט בעקבות המצב המסוכן.
בישראל לא מרבים לתת לכך את הדעת, טבעת המדינות העניות שגובלות עם ישראל – סוריה, לבנון, ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית – מהווה בעיה רצינית מאוד, כי החרפת המשברים הכלכליים במדינות הללו עלולה לפגוע ביציבות המשטרית שם (פחות רלוונטי לסוריה ולבנון שכבר נמצאות בכאוס מבחינה זו).
טבעת המדינות העניות שגובלות עם ישראל – סוריה, לבנון, ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית – מהווה בעיה רצינית מאוד, כי החרפת המשברים הכלכליים במדינות הללו עלולה לפגוע ביציבות המשטרית שם
למעשה, כל המדינות שישראל נהנית מקשרים דיפלומטיים מלאים איתן עלולות להפוך למרחבים כאוטיים המתמלאים בטרור ועוינות.
האקלים לא מחכה לאף אחד
הטמפרטורות באיראן, עיראק, סוריה ומדינות אחרות במזרח התיכון הגיעו לשיאים חדשים במהלך 2023. הבצורת במקומות הללו הפכה לשגרה, המרחבים החקלאיים משנים את פניהם והופכים למדבריות, והאנשי הכפר הופכים לפליטים בארצם ונודדים לערים הגדולות – שם יחיו חיים של עוני ודלות.
מחקרים בתחום האקלים קובעים כי במקביל לשינויים שלא תלויים באדם, ההזנחה של האדמות והחלקאות בסוריה, עיראק ואיראן היו הגורם המשמעותי בשינויים בקיצוניים באקלים ובסביבה במדינות הללו.
המלחמות האינסופיות בסוריה ובעיראק, הניהול הכושל של משאבי המים בשלושת המדינות, המדיניות הפוליטית שהביאה לעיצומים בינלאומיים, שחיתות ועוד תופעות מעשה ידי אדם מובילות את מזרח התיכון לאסון אקלימי כבד שבעקבותיו האזורים הללו שהיו מיושבים מערש האנושות כבר לא יהיו מתאימים למגורים.
המלחמות האינסופיות, הניהול הכושל של משאבי המים, המדיניות הפוליטית שהביאה לעיצומים בינלאומיים, שחיתות ועוד תופעות מעשה ידי אדם מובילות את מזרח התיכון לאסון אקלימי כבד
כרגע לא נראה שהאזהרות החמורות ישפיעו על רודנים, מושחתים וקיצונים המוכנים לוותר על עולם המחר על מנת לקדם את עצמם ואת האינטרסים שלהם היום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם