אני חושב כעת על הנשיא בדימוס אהרון ברק.

האיש המיוחד הזה נאלץ להסתתר בתור ילד מהחיילים הנאצים שרצו להרוג אותו רק בגלל שהוא יהודי. בדרך לא דרך הגיע למדינת ישראל, עולה חדש, לא עשיר, לא חזק או אתלט באופן מיוחד ומצא את עצמו בתיכון האליטיסטי, התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים.

הוא הצטיין כתלמיד, הצטיין כסטודנט בעתודה ופתח בקריירה המשפטית המפוארת ביותר במאה העשרים, אולי לא רק בישראל, בזכות הדבר היחיד שידע לעשות – הצטיינות. למעשה הצטיינות והעמקה.

הוא הצטיין כתלמיד, הצטיין כסטודנט בעתודה ופתח בקריירה המשפטית המפוארת ביותר במאה העשרים, אולי לא רק בישראל, בזכות הדבר היחיד שידע לעשות – הצטיינות. למעשה הצטיינות והעמקה

אין צורך להיות פסיכולוג חובב – בעיקר בגלל שברק אמר את הדברים בעצמו עשרות פעמים – כדי להבין שבמהלך שנותיו כמשרת ציבור, כעורך דין צעיר, כיועץ משפטי לממשלה (גם כן צעיר), כשופט וכנשיא עליון, הנחו את הליכותיו שני קולות שווים בחוזקם.

האחד – אהבתו הבלתי מתפשרת למדינה היהודית ורצונו, שנצרב בדם, לבצר אותה ואת ביטחונה דרך המשפט, הדרך היחידה שהכיר.

השני – הרצון לעשות צדק, לשמור על זכויות מיעוטים וקהלים מוחלשים ובעזרת יצירת משפט צדק לבצר את מקומה של ישראל במשפחת העמים.

שני הקולות האלה, בניגוד למה שחלק מהציבור בארץ נוטה לחשוב, לא התנגשו. בעיני ברק, ולא רק בעיניו, הם שני הצדדים של אותו המטבע בדיוק. ישראל חזקה תיכון, לדעתו, רק אם תהיה ישראל צודקת. ישראל תנצח בשדה הקרב, רק אם תזכור לראות את העם בו היא נלחמת לא רק דרך כוונת הרובה, אלא גם דרך עין רחמנית, שתבדיל בין אויב לבלתי מעורב, ותדע להילחם בראשון ולהגן על השני.

יתרה מזאת, ברק הבין שכוחה של ישראל באזור בו אנחנו נמצאים, כבעלת ברית של ארצות הברית ומדינות המערב, היא היותה דמוקרטיה מתקדמת, צודקת ומוסרית שמתבלטת בכך מול אויבינו.

ברק הבין שכוחה של ישראל באזור בו אנחנו נמצאים, כבעלת ברית של ארצות הברית ומדינות המערב, היא היותה דמוקרטיה מתקדמת, צודקת ומוסרית שמתבלטת בכך מול אויבינו

במהלך שנות הקריירה המשפטית שלו, שנמשכה על פני ארבעה וחצי עשורים בקירוב, הזהיר ברק כל הזמן, בפסקי הדין שלו, בקולו, בהרצאותיו ובכתביו, מהסכנה שישראל תוצא ממשפחת העמים.

ברק אמר ועשה. פסיקותיו במהלך השנים היוו את השכפ"ץ הקרמי של חיילי וקציני צה"ל. רק בזכות פסיקותיו המתקדמות, מערכת המשפט הצודקת וחסרת הפניות שעיצב, יכולה הייתה מדינת ישראל פעם אחר פעם להתחמק מטריבונל בינלאומי.

גם הקיצוניים שבגופי המשפט הבינלאומיים ידעו שבבית המשפט הישראלי, ובפרט בבית המשפט הגבוה לצדק, לא עושים הנחה לשום צד ושופטים על פי כללים המקובלים בכל שיטת משפט מתקדמת.

זה לקח 17 שנה מאז פרישתו של ברק. 15 שנה מאז תחילת כהונתו הכמעט רצופה של בנימין נתניהו, והנה כל מה שחשש ממנו ברק התהפך עלינו.

בית המשפט מוחלש באופן שיטתי כבר שנים. החקיקה בישראל הפכה ממתקדמת למפגרת ומיושנת, וגופי השלטון ושופרותיהם הפכו את בית המשפט לאויב העם. במקום הערכה עצומה לממסד המשפטי המפואר שלנו, כפי שהיה בתקופתו של ברק וגם קודם לכן כמובן, הפך בית המשפט לשנוי במחלוקת. זהו חזונו של בנימין נתניהו, שמבחינתו כל גוף ממלכתי הוא רק מכשיר להנצחת שלטונו. ברצותו יחזקו, ברצותו ישסה בו את כלביו ושופרותיו.

ברק הזהיר כל השנים, בפסקי הדין שלו, בקולו, בהרצאותיו ובכתביו, מהסכנה שישראל תוצא ממשפחת העמים. ברק אמר ועשה. פסיקותיו במהלך השנים היוו את השכפ"ץ הקרמי של חיילי וקציני צה"ל

והנה התדרדר המצב עד כדי הפחד שניצח את כל הפחדים כולם. מדינת ישראל עומדת למשפט בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג ולמרבית הצער החומר שבידי התובעים כולל עשרות ציטוטים של בכירי ממשל, בכירים ביותר, שעל פיהם ישראל אכן מתכוונת לבצע פשעי מלחמה.

שלא יהיה ספק, הח"מ אינו מאמין שישראל היא פושעת מלחמה, עדיין לא. אבל כשאתה נתפס עם היד בצנצנת העוגיות, קשה מאוד להסביר לשופטי האג שזה לא מה שאתם חושבים. וכשבכירי ממשלו הקיצוני של נתניהו מתחרים מי יוציא מפיו ביטויים קיצוניים יותר כלפי עזה, אז פתאום המשפט בהאג כבר נראה לא ממש פשוט.

ומכל האנשים, דווקא הוא, השופט אהרון ברק, בן 88, נקרא להציל את המדינה. הוא שהזהיר שנים, שכל מורשתו היא חיזוק זכויות האזרח, חיזוק מיעוטים, עשיית משפט צדק ושמירת ישראל כמדינת מופת, דווקא הוא צריך לארוז את מזוודתו, להיפרד מאשתו החולה, לאסוף את גופו שכבר ידע שנים טובות יותר ולקום ולנקות אחרי הצרכים שהשאירו בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואנשיהם בחדר.

הוא, שהזהיר וביקש והתחנן, הוא שהבהיר שזכויות אזרח מתקדמות הן השכפ"ץ של מדינת ישראל, דווקא הוא צריך לקום, וכמשימה אחרונה בהחלט להציל את המדינה היחידה שיש לו, מדינת ישראל.

הלב היום עם אהרון ברק, האיש שספג את מכונת הרעל במלואה, האיש שעשה כל כך הרבה טוב והוקע ברחובות כאחרון הפושעים, דווקא הוא צריך להיות זה שיציל.

הנה התדרדר המצב עד כדי הפחד שניצח את כל הפחדים. ישראל נשפטת בביה"ד לפשעי מלחמה בהאג, החומר בידי התובעים כולל עשרות ציטוטים של בכירי ממשל, שעל פיהם ישראל אכן מתכוונת לבצע פשעי מלחמה

בהצלחה לשופט ברק, בהצלחה למדינת ישראל. הפעם אולי ננצח, הלוואי. פעם הבאה יהיה קשה יותר. ואם לא נעיף את נתניהו ואנשיו לפח האשפה של ההיסטוריה, הפעם הבאה תהיה קרובה. קרובה מאוד. ואז כבר לא בטוח שאהרון ברק ייצג אותנו. סביר יותר שמשפטן על כמו שמחה רוטמן יישא בתפקיד. ואתם באמת לא רוצים לגלות איך זה יראה. תאמינו לי.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.