ישראל מתקרבת למדרון מסוכן, ולא נראה שמישהו לוחץ על דוושת הבלמים. מטח הרקטות ביום שלישי מרצועת עזה לעבר נתיבות היה כחומר ביד היוצר לדופן ימין בממשלה. המסר היה ברור וקליט, כמעט סיסמת בחירות: צה"ל מפנה כוחות מהרצועה וחמאס חוזר מייד לפעול וביתר שאת.

המטח נתפס בעיני רבים כתמונת כשלון, וצה"ל היה ליום אחד כלי ניגוח פוליטי. אף אחד מהפוליטיקאים לא חשב לחזור לאחד מנאומיו הפומביים של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שאמר במפורש שהמערכה הזו תיקח זמן. יציאה של כוחות ושינוי תמהיל אינם סוף לחימה. באף הערכת מצב צה"ל לא הבטיח שלא ישוגרו רקטות לעבר הנגב המערבי או מרכז הארץ בשלבי הלחימה הנוכחיים.

חמאס מצידו עשה הכול כדי להגיע לבור שיגור גדול אחרי נסיגת צה"ל ממחנה הפליטים אל בורייג' במרכז הרצועה, כדי לשגר מטח תודעתי. הוא ידע שהפעולה הזו, יחד עם הלוחמה הפסיכולוגית מול משפחות החטופים, תחדד את המחלוקות בציבור הישראלי ובדרג המדיני. ידע, עשה וחכך ידיים בהנאה.

חמאס ידע שהפעולה הזו, יחד עם הלוחמה הפסיכולוגית מול משפחות החטופים, תחדד את המחלוקות בציבור הישראלי ובדרג המדיני. ידע, עשה וחכך ידיים בהנאה

שר הביטחון יואב גלנט הוריד השבוע כפפות מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא רק כשעזב את דיוני הקבינט ביום שני, אלא דווקא כאשר אמר במפורש כי חייבת להיות תוכנית מדינית סדורה, ברורה ומוסכמת ליום שאחרי.

הערכת מצב בהשתתפות שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי. 3 בינואר 2024 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון.)

הרמטכ"ל הלוי העביר את האזהרה שלו בשקט לנתניהו – והיא הייתה הרבה יותר חדה וברורה: ללא תוכנית ליום שאחרי, הישגי צה"ל יישחקו ולא מן הנמנע שאזורים שכבר נמצאים בשלב ג', יצטרכו טיפול מחודש ברמה של שלב א' או ב'. כלומר, כניסה מחודשת של כוחות קרקעיים גדולים.

מכאן, אי אפשר להימנע מהמסקנה שהחשש של ראש הממשלה מהעיסוק ביום שאחרי ברצועת עזה נכנסו לשלב מסוכן.

ראשית, היציאה של צה"ל מאזורים מסוימים ללא גורם פלסטיני שיהיה מקובל על ישראל ויתחיל לטפל בצרכים האזרחיים. המציאות הלא ברורה הזו יוצרת ואקום מסוכן שאליו נכנס חמאס.

זו בדיוק הסיבה לסרטון שהארגון הפיץ, בו נראים אזרחים פלסטינים שעורכים קניות בשוק של ג'באליה. זו גם הסיבה שפעילי חמאס משתלטים על משאיות המזון ודואגים לחלק את השלל לאזרחים (לא לפני מתן מעשר לשוכני המנהרות). משל, תזכרו מי בעל הבית כאן.

על פי התוכנית של גלנט, מי שאמור להיכנס לוואקום הזה היא הפקידות הוותיקה של הרשות הפלסטינית שנותרה לגור בעזה ומקבלת עדיין משכורות מרמאללה.

על פי התוכנית של גלנט, מי שאמור להיכנס לוואקום הזה היא הפקידות הוותיקה של הרשות הפלסטינית שנותרה לגור בעזה ומקבלת עדיין משכורות מרמאללה

עקורים פלסטינים ברפיח, 17 בינואר 2024 (צילום: AFP)

דה פקטו, התנעת המנגנון הזה תתאפשר רק כשישראל עדיין שולטת ברצועה. כן, על כידונים ישראלים תיבנה מערכת אלטרנטיבית לחמאס. משם יהיה קל יותר להעביר את האחריות לגורמים בינלאומיים.

החסרונות לתהליך הזה רבים. זה אינו תרחיש נוח לישראל מבחינה פוליטית וזה ייצר עוינות גדולה בקרב חלק – אולי רוב – העזתיים כלפי המנגנון החדש. אבל זה הרע במיעוטו כרגע; הברירה האחרת היא חזרתו של חמאס. זו בחירה בין רע לרע פחות שחייבת להילקח על ידי ישראל. לדעת שר הבטחון, התנעת המנגנון הזה אפשרית. מיותר לציין שהתוכנית שלו נותרה על הנייר.

החסרונות לתהליך הזה רבים. זה אינו תרחיש נוח לישראל מבחינה פוליטית וזה ייצר עוינות גדולה בקרב חלק – אולי רוב – העזתיים כלפי המנגנון החדש. אבל זה הרע במיעוטו כרגע; הברירה האחרת היא חזרתו של חמאס

שנית, ישראל מסתכנת בקבלת אחריות אזרחית בעל כורחה. ככל שתעמיק הפעולה הצבאית והפגיעה בחמאס, יישחקו גם המנגנונים האזרחיים שלו. ישראל לא מתכוונת לתת לאונר"א גישה לפעילות ביום שאחרי בגלל שיתוף הפעולה הברור שלו לאורך שנים עם חמאס.

וכך, אם תרצה או לא, הטיפול ב-1.2 מיליון עקורים לאורך הגבול עם מצרים ובאזור המוואסי במערב הרצועה עשוי ליפול על ישראל ללא תכנון מוקדם. יש לזכור את מעגלי ההדף של הדיון בהאג עוד לפני קבלת ההחלטה: העולם לא מכיר באף גורם כאחראי לפליטים הללו כל עוד הכוחות הישראליים נמצאים בעזה.

שלישית, צה"ל חייב לדעת מהי התכלית המדינית של המערכה בכדי לתכנן את המשך הלחימה ולהגדיר באופן ברור את מהלך הסיום מבחינתו. במילים אחרות: מתי צה"ל יאמר לדרג המדיני כי צבאית, הושגו היעדים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבסיס חיל האוויר נבטים, 17 בינואר 2024 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

המטרה הראשונה – שחרור החטופים – לא מונחת בידי צה"ל אלא בידי הדרג המדיני. עד כה, למעט ניסיון מוצלח אחד, לא הצליחה אף פעולה צבאית להביא לשחרור חלק מהחטופים.

מטרה השנייה שהוגדרה על ידי הדרג המדיני היא פירוק יכולות חמאס. זוהי הגדרה רחבה שצריך לחלק אותה לשניים: יכולת צבאית ויכולת שלטונית. צה"ל אחראי על הממד הצבאי, הדרג המדיני על הממד השלטוני – וחלק משמעותי מאוד בפירוק חמאס הוא בנייה של אלטרנטיבה שלטונית. בפרשנות של פוליטיקאים מסוימים, הלחימה הפכה למטרה ולא לאמצעי, וזה חיבור מסוכן מאוד.

חלק משמעותי מאוד בפירוק חמאס הוא בנייה של אלטרנטיבה שלטונית. בפרשנות של פוליטיקאים מסוימים, הלחימה הפכה למטרה ולא לאמצעי, וזה חיבור מסוכן מאוד

אם חמאס יפורק לחלוטין, ללא גורם מקובל שייכנס לנעליו, הרצועה יכולה להפוך לקנטונים של משפחות, חמולות של ארגוני אסלאם קיצוני וחבורות פשע. לא חסרים כאלה ברצועה, ובתרחישי אפוקליפטי כזה – ישראל תצטרך להתמודד עם שלל אינטרסים של שלל גורמים. פאודה גרסת המציאות.