העולם הערבי רוצה לייצב את עזה
סעודיה מוציאה מהאוב את היוזמה הערבית לשלום, הקושרת בין נורמליזציה לפתרון הסוגיה הפלסטינית; איחוד האמירויות מציעה לבנימין נתניהו לחפש כסף לפועלים הפלסטיניים המובטלים אצל וולודימיר זלנסקי; ונשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי לא עונה לטלפון.
נתניהו, שחלם לפתוח את הקדנציה שלו בביקור באבו דאבי, כיאה למי שקידם את "הסכמי אברהם" וחתם על הסכמי נורמליזציה עם שלוש מדינות ערביות, נתפס עתה על ידי המשטרים הערביים כאיום לא רק על הפלסטינים – אלא גם על היציבות המשטרית שלהם.
קולות המחאה אינם כה רמים בעולם הערבי כמו במערב – והמשטרים מנסים למנוע הפגנות, צעדות ותהלוכות בעד עזה ונגד ישראל. אולם, הסנטימנט הציבורי ברחוב הערבי ברור לגמרי: בירדן פתחו מסעדה בשם "7 באוקטובר"; במצרים מנגנים בחתונות שירים על אבו עוביידה וכ־91% מהסעודים רואים במלחמה בעזה ניצחון מזהיר לעולם הערבי ולפלסטינים.
הסנטימנט הציבורי ברחוב הערבי ברור לגמרי: בירדן פתחו מסעדה בשם "7 באוקטובר"; במצרים מנגנים בחתונות שירים על אבו עוביידה וכ־91% מהסעודים רואים במלחמה בעזה ניצחון מזהיר לעולם הערבי
השליטים הערביים שממשיכים לתמוך בנורמליזציה עם ישראל (הטיסות לדובאי נמשכות, הגז הישראלי זורם למצרים והסעודים בפומבי מצהירים שהם מעוניינים בנרמול היחסים) חוששים שהמשך הדשדוש בזירה המדינית – שמלווה בלחימה עזה בחלקה הדרומי של עזה – יצית גל נוסף של מחאות והתנגדות.
אולם, בגלל נתניהו – שמסרב לדבר על "היום שאחרי" בעזה – הם נתפסים כחלשים, ואת זה אף משטר אוטוריטרי שמכבד את עצמו לא יכול לקבל. מילים רבות נאמרו ונכתבו על כך שראש ממשלת ישראל פוגע באינטרסים המדיניים והביטחוניים של המדינה.
בעוד שארה"ב מספקת את מטריית ההגנה שלה ומחדשת את מלאי הנשק של ישראל, נתניהו היה זה שניסה לקדם ברית קרובה עם רוסיה של ולדימיר פוטין ומדינות נוספות שהוא ראה בהן אלטרנטיבה לארה"ב, רק בגלל הרצון לשמור על כוחו הפוליטי.
נתניהו מסכן את עתידה של ישראל במזרח התיכון, את יחסיה עם מדינות האזור ואת היציבות השלטונית באותן המדינות – שלושה במחיר אחד
זאת, כמובן, הייתה מיסקלקולציה אדירה. עתה נתניהו מסכן את עתידה של ישראל במזרח התיכון, את יחסיה עם מדינות האזור ואת היציבות השלטונית באותן המדינות – שלושה במחיר אחד. אם המצב הבלתי אפשרי הזה יימשך, ההשלכות יהיו יותר חמורות ממה שמישהו יכול לדמיין כרגע.
ארה"ב תעזוב את סוריה?
המגזין האמריקאי "פוריין פוליסי" חשף השבוע כי ממשל ג'ו ביידן שוקל להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה. אולם, ההחלטה הסופית בנושא טרם התקבלה. המגזין ציטט ארבעה מקורות בוושינגטון, שמאשרים את קיום הדיון בסוגיה האסטרטגית הזו.
לדעת מחבר המאמר צ'ארלס ליסטר – עמית בכיר ומנהל התוכנית לחקר סוריה והמאבק בטרור ובקיצוניות במכון למזרח התיכון בוושינגטון – צעד כזה יבטל את כל ההצלחות שהושגו עד כה במאבק נגד דאעש, משום שהכוחות האמריקאים הפועלים בשטח – שאינו סר למרות המשטר הסורי – הם הבלם האחרון של ארגון הטרור הרצחני שקם לתחיה לאחרונה.
אך קיימת בעייתיות נוספת לנסיגה הזאת. אם ארה"ב תוציא את כוחותיה מסוריה (לשם היא לא רצתה להיכנס מלכתחילה, וממנה כבר ניסתה לצאת בעבר), מי שישתלט על השטח הזה יהיו האיראנים והרוסים, ומי שיספגו את האבדות הקשות ביותר יהיו בני הברית של ארה"ב – הכורדים.
הכורדים, שכבר ספגו מהלומה קשה כשאמריקאים הוציאו חלק מהכוחות שלהם מסוריה, צפויים לטבח ולגירוש המוני, לא פחות מכך. אויביה של ארה"ב יסיקו מכך רק דבר אחד – הסבלנות משתלמת
הבסיסים האמריקאים בסוריה ובעיראק נמצאים תחת מתקפה קשה של הכוחות הפרו־איראניים כבר חודשים רבים, עוד לפני אירועי 7 באוקטובר. מאז, הבסיסים האלה מותקפים בטילים ובכטב"מים מדי כמה ימים – והאמריקאים סופגים אבדות בנפש.
ברור ומובן שבשנת בחירות לנשיא ארה"ב אין כל עניין להגדיל את הנוכחות הצבאית בחבל ארץ שלארה"ב אין כל עניין בו. הבעיה היא שאם הוא יוציא את כוחותיו משם, בית הקלפים המזרח־תיכוני כולו ייפגע – בני בריתה של ארה"ב ייחלשו, תדמיתה תיפגע, ואותם כוחות שהיא מנסה לרסן במקומות אחרים, יצהלו וירננו.
הכורדים, שכבר ספגו מהלומה קשה כשאמריקאים הוציאו חלק מהכוחות שלהם מסוריה, צפויים לטבח ולגירוש המוני, לא פחות מכך. אויביה של ארה"ב יסיקו מכך רק דבר אחד – הסבלנות משתלמת, עתידה של ארה"ב להסתלק ממזרח התיכון.
מצרים מתקרבת לרוסיה
בתחילת חודש ינואר מצרים הצטרפה באופן רשמי לארגון BRICS והפכה לחלק מהברית הכלכלית הכוללת את רוסיה, ברזיל, סין, הודו ומדינות נוספות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין השתתף השבוע (באמצעות שיחת וידאו) בטקס הנחת אבן הפינה לבלוק הרביעי והאחרון בתחנת הכוח הגרעינית באל־דבעה, מצרים – פרויקט של התאגיד הרוסי הממלכתי לאנרגיה אטומית, "רוסאטום".
במהלך שיחת הווידאו בין פוטין לא־סיסי, נשיא רוסיה הזכיר למצרים את הקמת סכר אסואן – התרומה האדירה של ברית המועצות לפיתוח תחום האנרגיה במצרים, בעוד שנשיא מצרים קרא לפוטין "אח"
במהלך החודשים האחרונים מצרים הפכה ליבואנית הגדולה ביותר של חיטה רוסית לאחר ששני הצדדים הגיעו להסכם על תקרת מחירים. במהלך שיחת הווידאו בין פוטין לא־סיסי, נשיא רוסיה הזכיר למצרים את הקמת סכר אסואן – התרומה האדירה של ברית המועצות לפיתוח תחום האנרגיה במצרים, בעוד שנשיא מצרים קרא לפוטין "אח".
על פניו, שני הצדדים – שמחממים את המנועים מאז שא־סיסי עלה לשלטון בשנת 2013 – מסמנים שפניהם להתקרבות נוספת ולשיתוף פעולה מלא. אולם, נראה שמבחינת המצרים, היחסים הקרובים עם רוסיה בשלב הזה אינם מתנגשים בברית עם ארה"ב.
לפני כשנתיים מצרים ויתרה על מטוסי הקרב הרוסיים SU-35, ולאחר מכן קיבלה הבטחה מארה"ב ל־F-15. היחסים הקרירים ששררו בין מצרים לארה"ב בתחילת הקדנציה של הנשיא ג'ו ביידן התחממו בעקבות המלחמה בעזה, ושתי המדינות משתפות פעולה באופן צמוד בניסיון למצוא פתרון לייצוב האזור.
למרות הלחץ מבית הנבחרים, ממשל ביידן אישר לספק למצרים את מרבית הסיוע הצבאי. מצרים, שחווה משבר כלכלי מהקשים שידעה מאז שנות ה־70, זקוקה לארה"ב. מבחינתה, היא פשוט מחלקת את הביצים שלה בין הסלים השונים.
כל עוד אין התנגשות אינטרסים, כפי שקורה ממש עכשיו ביחסים בין רוסיה לישראל, אין לה דילמה. את הדאגות לגבי מה יקרה אם תבוא התנגשות כזאת ניתן להשאיר למחר
כל עוד אין התנגשות אינטרסים משמעותית, כפי שקורה ממש עכשיו ביחסים בין רוסיה לישראל, אין לה דילמה. את הדאגות לגבי מה יקרה אם תבוא התנגשות כזאת ניתן להשאיר למחר.
השבוע במזה"ת: חמאס מנצחת בבחירות
ב־25 בינואר 2006 התקיימו בשטחי הרשות הפלסטינית, בפעם השנייה מאז שהוקמה, בחירות למועצה המחוקקת – הפרלמנט הפלסטיני. מאות משקיפים זרים ומקומיים השגיחו על תהליך הבחירה בקלפיות ברצועת עזה ובשטחי הגדה המערבית, והבוחרים באו להצביע בהמוניהם.
לקראת השעה 21:00 התפרסמו המדגמים שהצביעו על כך שלפת"ח יש יתרון קל על חמאס, אך זמן קצר לאחר מכן המגמה התהפכה: חמאס ניצחה את התנועה הוותיקה של יאסר ערפאת במספר רב של מחוזות, כולל במזרח ירושלים.
נראה שבמערכת הפוליטית בישראל – שבדיוק ספגה מהלומה גדולה בעקבות מחלתו של ראש הממשלה אריאל שרון ושקיעתו בתרדמת – אף אחד לא היה מוכן לתסריט הזה. הסקרים שהתקיימו לפני הבחירות ניבאו ניצחון לפת"ח אך גם הצביעו על כך שחמאס ממשיכה להתחזק.
אנשי חמאס תקפו את השחיתות ברשות הפלסטינית המונהגת על ידי פת"ח וגם התהדרו ב"הנסת האויב הציוני מרצועת עזה". כלומר, ייחסו לעצמם את תהליך ההתנתקות
אנשי חמאס תקפו את השחיתות ברשות הפלסטינית המונהגת על ידי פת"ח וגם התהדרו ב"הנסת האויב הציוני מרצועת עזה". כלומר, ייחסו לעצמם את תהליך ההתנתקות. הקמפיין שלהם היה אפקטיבי ונמרץ – ופת"ח תחת אבו מאזן בבירור לא הייתה מוכנה לכך.
מרגע הניצחון המזהיר ועד להשתלטות על רצועת עזה ביוני 2007 חלפו 16 חודשים, אך כבר ביום שלאחר הבחירות, ב־26 בינואר 2006, הכול היה ברור: עזה נצבעה בירוק של דגלי חמאס.
מאז ועד עצם היום הזה ארגון הטרור הרצחני והפונדמנטליסטי לא שחרר את המושכות ולא ויתר על שלטונו ברצועה למרות סבבי הלחימה הרבים, המצור (שהיה אינטנסיבי רק בשנותיו הראשונות) והלחץ הפנימי והבינלאומי. עזה הפכה למבצר של חמאס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בלי שממשלת ביבי תפטר וישראל תאפשר החלפת האסון שאנחנו יוצרים בהפקרת עזה (כולל קבלת סיוע הומנטרי) למערך השלטוני של חמאס, שחוזר למקומו בצפון הרצועה כניר לקמוס לכל הרצועה, נמצא את עצמנו במקום שהתחלנו ממנו, והתקשורת שותקת זו טרגדיה, בייחוד העורון של התקשורת ואי ההפנמה שממשלת ביבי הביאה אסון ומובילה לאבדון של ממש.