מאז ה-7 באוקטובר טעמו אלפי נשים וגברים בישראל את טעמו המר של האבל. אבל על אדם קרוב ויקר הוא אחד הקיצונים הקשוחים ביותר בסקאלה הרחבה של מה שמכונה "משבר".

למרות זאת, כמו את מופעיהם הרכים יותר של משברים, גם אותו ניתן להפוך מבור עמוק למקפצה, שבאמצעותה יכול האדם הנתון בו להגשים מאוויים שעוד הרבה לפני האירוע איבד לגביהם תקווה.

בדיוק כפי שאדם, שוויתר על הבחירה ללמוד לשחות, יעשה כל מאמץ לצלוח זאת אם ייזרק למים, כך יכול האדם לעשות את הבלתי ייאמן אפילו בעיני עצמו עם התרחש האובדן.

כמו את מופעיהם הרכים יותר של משברים, גם אבל על אדם קרוב ויקר ניתן להפוך מבור עמוק למקפצה, שבאמצעותה יכול האדם הנתון בו להגשים מאוויים שעוד לפני האירוע איבד לגביהם תקווה

ההבנה, שלפיה אין מקרה בעולם ושלכול אירוע בחיינו יש תכלית גבוהה שמטרתה להצמיחנו לדרגת רוח גבוהה יותר, מעוררת את השאלות הנכונות. החתירה העיקשת למצוא להן תשובות תוביל את האדם האבל לסודות הממתינים לו שם, על מנת שיתעורר ויפעל בכיוונם למען הגשמתו המיטבית.

בנוסף, כשאדם מבין שמה שהוא בוחר להתמקד בו, האנשים שהוא בוחר לקרב אליו, העשייה שבה הוא בוחר לעסוק והתכנים שאותם הוא בוחר לצרוך – הם אלה שצובעים את יומו ואת חייו בהתאם, הוא הופך לאחראי מודע על סלילת הנתיב שלו אל האושר, ההגשמה והסיפוק שכולנו מייחלים להם. לכן הפנמת הבנות אלו היא game changer משמעותי.

אדם, שסופג להכרתו תכנים אלו באופן רציף וזוכה לתשובות חכמות והגיוניות על השאלות הכי קשות המתעוררות בקרבו, חש בהדרגה מואצת בחזרתם של הצבע והאור אל חייו. אז, במרחב החדש שנוצר, נתפסת גם עזיבתו של האדם שהרגע איבד, באופן מפויס ומכיל יותר.

בימים אלו, שבהם ממשיכים להצטרף למעגל השכול הלאומי אלמנות ואלמנים רבים, הורים, אחים שכולים וילדים שאיבדו את הוריהם, מקבל משנה תוקף שינוי תודעתי משמעותי זה, שניתן לחולל בהכרתם למען ריפויים הפרטי ולמען חוסננו הלאומי.

בחירתו של אדם שלא להתמסר לצער ולהשלכותיו, לשאול את השאלות הקשות ולהישאר פתוח לתשובות שתגענה, תעורר בו תחושה מפתיעה, כאילו הושלך עתה לעברו גלגל הצלה מבטיח בזמן שהוא מוטח ללא רחם על סלעים בעת היסחפות פראית של נהר משתולל.

הבחירה לא להתמסר לצער ולהשלכותיו, לשאול את השאלות הקשות ולהישאר פתוח לתשובות שתגענה, תעורר באבל תחושה מפתיעה, כאילו הושלך לעברו גלגל הצלה מבטיח בזמן שהוא מוטח ללא רחם

גישה זו רואה בעולם כעין מסך אינטראקטיבי, המגיב באופן טבעי להלך הרוח, למחשבות ולאמונות ששולח אליו האדם. התודעה שלנו היא המנוע הפועל מאחורי הקלעים. זהו מנוע רב עוצמה, שמשדר פולסים ליקום וממגנט אליו אירועים והתרחשויות בעלי תדר זהה לתדר שבו מצוי האדם. מה שיש שם נשלח לקוסמוס ופועל באופן מכני לחלוטין.

כל מי שתפיסה רוחנית זו רחוקה מעולמו, יכול למצוא בעולם המדעי הסבר מקביל ומשכנע. גם הפיזיקה הקוונטית גורסת שהכול קשור בהכול במעין רשת סמויה, אשר בה דומה מושך דומה ואנרגיות משפיעות באופנים צפויים מראש על מקבילותיהן.

זו הסיבה לכך שכשאדם חש מדוכדך, פסימי, מתוסכל ורווי כעסים, מה שהוא מסוגל לזמן לחייו הם בעיקר תרחישים ואנשים בעלי אותו תדר נמוך. כך הוא נשאר בלופ אינסופי, בתוך אותן חוויות מתסכלות ובהבנה שגויה שהכול כביכול מגיע אליו מבחוץ, מבלי להבין עד כמה ידיו בחשו בעיסת היצירה.

באופן מעשי יותר, כאשר אדם ספוג בהבנה לפיה בכול אירוע, היכרות וחוויה המגיעים לפתחו, מסתתרת מתנה שנועדה לצמיחתו – אז בחירותיו, שקודם לכן היו על אוטומט ותמיד הובילו לאותם מחוזות, מתחילות לבוא ממקום מושכל יותר.

כשאדם ספוג בהבנה לפיה בכול אירוע, היכרות וחוויה המגיעים לפתחו, מסתתרת מתנה שנועדה לצמיחתו – אז בחירותיו, שקודם לכן היו על אוטומט ותמיד הובילו לאותם מחוזות, מתחילות לבוא ממקום מושכל יותר

אנשים חיים חיים שלמים, כשהם חווים שוב ושוב עוד מאותו יגון וצער, שנבטו בהם לאחר שאיבדו את יקירם. לעומת זאת, כאשר התמונה מתרחבת והאדם נחשף למידעים שונים מאלה שהיה חשוף להם קודם ואיתם מתבהר ההיגיון שבצילו קרו האירועים, לפתע מתרחשים דברים נפלאים ברמת המחשבה והאמונה. ובאופן מיידי ובמקביל באופן שבו הוא חווה את חייו.

אם אדם נסחף לים כשהוא אינו יודע לשחות והנחת היסוד שלו היא שהים גדול, אימתני ועוצמתי ממנו, הוא מאבד באופן טבעי תקווה, מפסיק להילחם ומתמסר לטביעתו. אך אם הכרתו ספוגה בהבנה שתמיד יש דרך להתמודד ושהוא מוגן ומצויד בכול הדרוש כדי לצלוח אותו, האתגר נתפס לפתע כאפשרי וסיכוייו להינצל גדלים משמעותית.

כשאדם מפנים שאירועי חייו הם לעתים תוצאה ישירה של תפיסותיו, שבים לידיו תחושת שליטה וכוח, שקודם נמסרו בחוסר הבנה בידי "הגורל" והפכו אותו בכך לקורבן פסיבי. כך, עם הבנת כוח זה ולימוד דרכי השפעתו, הוא הופך לקוסם של ממש, המסוגל לייצר בעצמו את נסיבות חייו ואת עתידו.

כשאלמנה מהעת העכשווית, שחייה כמו נעצרו בעקבות מות בן זוגה לחיים, תצליח לעשות את השיפטינג התודעתי הזה, אז הפרידה שקודם נתפסה בעיניה כסופית, תיתפס לפתע כזמנית. חייה ייראו לה רק כפרק מנצחיותה, והגשמתה האישית תיתפס כדבר החשוב ביותר. כך ישתנו חייה מן הקצה אל הקצה.

אם אדם נסחף לים כשהוא אינו יודע לשחות והנחת היסוד שלו היא שהים גדול, אימתני ועוצמתי ממנו, הוא מאבד באופן טבעי תקווה, מפסיק להילחם ומתמסר לטביעתו

מהפך תודעתי זה מתאפשר בעזרת חשיפה לסיפורים מרתקים מהחיים, בתרגול חווייתי של איתור ומציאת פרשנויות נכונות לאירועי החיים, ביישום יומיומי של טכניקות התבוננות שונות, בחשיפה לתוצאותיהם של מחקרים רלוונטים בתחום, ובמידע מתוקשר ועשיר בדימויים המסייע בהבנת הנלמד.

אדם הוא ביטוי פיזי של חלקיק נשמה שהגיע לכדור הארץ, מעוז הבחירה החופשית ובית הספר הקשוח מכולם לשם צמיחתו הרוחנית. מהפך תודעתי שכזה מבטיח את מימושה של אותה צמיחה. הוא חולש על כל תחומי החיים ומאפשר השגת יעדים שונים. בדרך נרשם גם שיפור מהיר במצב הרוח, בתחושת החיוניות ובתשוקה לפעול, ויחד איתם ריפוי מבעיות בריאות שונות, ביניהם גם כרוניות ולעיתים אף ממאירות.

אדם, הבוחר שלא לגעת בפצע זה של האובדן ובורח מהטיפול בו ובכלל מתחמק מכול התמודדות באשר היא, ימצא את עצמו עומד בהמשך דרכו מול מורכבות גדולה יותר, שתשפיע על תחומים נוספים בחייו ותאריך את תקופת סבלו. משול הדבר לפצע דלקתי, שבמקום להיות מחוטא ומטופל כראוי מכוסה בתחבושת בלבד. באופן טבעי זה יוביל להגברת הסבל.

אדם, הבוחר שלא לגעת בפצע האובדן ובורח מהטיפול בו, ובכלל מתחמק מהתמודדויות, ימצא עצמו עומד בהמשך דרכו מול מורכבות גדולה יותר, שתשפיע על תחומים נוספים בחייו ותאריך את תקופת סבלו

לכן, רק כשמבינים שכאב מסתיר שיעור שמוביל לצמיחה ועובדים עם זה נכון, מוגשת לנו עזרה שלא צפינו ומושגת החלמה אמיתית ויחד איתה מימוש עצמי מפתיע ומנחם.

עו"ד רונית סטלקול אברם היא מאמנת תודעה, מורה רוחנית וסופרת, המסייעת לאנשים להתמודד עם משברי החיים באמצעות גישה ייחודית שפיתחה, בקליניקה הרוחנית "לתפוס את הרוח". היא גם מחברת הרומנים "כשהפרח נפתח" (הוצאת ארגמן מיטב) ו"משהו בי יודע" (הוצאת אחווה) וספר הילדים "סיפורי תומי תום" (ספרי ניב).