"באופן אירוני, מי שהגיע לבית הספר של המפונים בשלב ראשון היו ילדים שחיפשו חברה ופחות התעניינו בלימודים", מספרת ד"ר מגי מועלם, רכזת מגמת ביוטכנולוגיה בתיכון אורט דנציגר בקרית שמונה, המשמשת כיום גם כמורה בביה"ס המיוחד לילדי המפונים מהעיר שנפתח בסינמה סיטי בגלילות.

"הילדים היותר חזקים נשארו במלונות, כי אי אפשר ללמוד בכיתות כאלה באופן סדיר", מוסיפה מועלם, "הם מבינים שאולי בחינות הבגרות שלהם לא ייראו כמו שחשבו, והם מבינים ששלוש שעות בשבוע שאני מלמדת אותם בזום זה לא אותו דבר כמו שמונה שעות פרונטליות שהיו מקבלים אחרת. בקרוב הם ילכו למבדקים בצבא, ישבו שפופים מול אלו שלידם, שלא השתבשו להם ככה החיים ולמדו כמו שצריך, וכשהם ילכו לאוניברסיטה, את מי יעניין אז שלפני 4 שנים הם ישבו במלון ולא יכולים היו ללמוד באופן תקין?".

מועלם: "בקרוב, כשילכו למבדקים בצבא, ישבו שפופים מול אלו שלידם, שלא השתבשו להם ככה החיים ולמדו כמו שצריך. וכשילכו לאוניברסיטה, את מי יעניין שלפני 4 שנים הם ישבו במלון ולא הצליחו ללמוד באופן תקין?"

ד"ר מועלם היתה אחת הדוברות המרכזיות בכנס "חינוך במלחמה והמלחמה על החינוך", שנערך בבית ציוני אמריקה ב-23.1. האתגרים הכבירים והבעיות בתחום החינוך שצצו כבר בבוקר יום ראשון ה-8.10, בראי הפערים הגדולים גם כך בין פריפריה – ממנה מגיעים כל התלמידים המפונים מהעוטף ומהצפון – למרכז, ומבט דואג צופה פני עתיד – כל אלו ועוד עמדו בלב הכנס, שיזמו עמותות "קדמה" ו"דרך כפר יוזמות חינוך".

כנס חינוך במלחמה. ראשונה מימין ד"ר מגי מועלם, ראשונה משמאל פרופ' אורית חזן (צילום: דרך הכפר)

כ-48 אלף ילדים ובני נוער בגיל חינוך פונו מהדרום ומהצפון, ביחס של שני שליש-שליש בהתאמה. יחד עם משפחותיהם הם התפנו ללא פחות מ-377 מרכזי קליטה ב-54 רשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ.

אולי בגלל הפיזור הזה (שבסופו של דבר התרכז בעיקר בשבע רשויות – תל אביב, ירושלים, אילת, תמר שבאזור ים המלח, טבריה, חיפה ומטה יהודה), למשרד החינוך אין מידע עדכני ביחס לכמעט 8,000 מהתלמידים המפונים, 17 אחוז מתוכם (!) – האם הם לומדים והיכן.

משמעות הדבר, כפי שחידדה פרופ' אורית חזן מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, שחשפה את הנתונים בכנס, כי גם מקץ שלושה חודשים לפרוץ המלחמה (מועד תקפות הנתונים שהוצגו), למדינה יש מידע חלקי בלבד ביחס לשירות הניתן לתלמידים מפונים.

אולי בגלל הפיזור הזה בין שבע רשויות, למשרד החינוך אין מידע עדכני ביחס לכמעט 8,000 מהתלמידים המפונים – 17 אחוז מכלל התלמידים המפונים – האם הם לומדים והיכן

ד"ר מועלם הציגה את מגוון הבעיות והאתגרים שעמדו ועומדים בפני תלמידים, הורים ומורים מפונים באמצעות מקרה הבוחן המרתק של קריית שמונה. לאחר תקופה ראשונה של דיס-אוריינטציה וניסיונות שלא ממש צלחו מסיבות שונות לשלב את תלמידי העיר בבתי ספר בת"א, הוקם עבורם בי"ס מיוחד באוניברסיטת ת"א, שכעבור כמה זמן העתיק את מיקומו לסינמה סיטי בגלילות.

ביה"ס הזה משקף בפעולתו התגייסות יוצאת דופן של כלל המערכת, ובראש בראשונה של המורים המפונים מהעיר וסביבותיה, שמהווים את שדרת ההוראה העיקרית. אלו האחרונים חברו בהתראה קצרה למסגרת מקצועית חדשה, עם אנשי צוות עמיתים ומנהלים שלא בהכרח הכירו, ונדרשו גם בדרך כלל לקחת על עצמם בצוק העתים מקצועות הוראה שלא לימדו קודם.

בעיקר נדרשו אותם מורים לשמש משענת רגשית מכילה לתלמידים שחיים עם משפחותיהם שבועות ארוכים בחדרי מלון או במגורים ארעיים אחרים, "כשלא פעם המקום הפרטי היחיד שיש להם כרגע הוא הכרית", כדברי מועלם.

ואת כל זאת עושים המורים המפונים כשהם עצמם מתמודדים עם כל הקשיים של אזרחים שפונו בבהילות מבתיהם – חרדה וגעגועים, לא פעם דאגה לבני זוג שנותרו מאחור מסיבות שונות וכמובן, התמודדות עם ילדיהם שלהם.

המורים המפונים נדרשו לשמש משענת רגשית מכילה לתלמידים שחיים עם משפחותיהם שבועות ארוכים בחדרי מלון ובמגורים ארעיים, "כשלא פעם המקום הפרטי היחיד שיש להם הוא הכרית", כדברי מועלם

אלא שעם כל הרצון הטוב והמסירות שקיימים בשפע בבתיה"ס של המפונים, זה של קריית שמונה ואחרים, המוסדות האלו סובלים מבעיות לא מעטות, כמעט אינהרנטיות. מבנה שרחוק מלהיות מותאם לצורכי הלמידה, מסגרות הטרוגניות מדי שבהן מוצאים את עצמם אלו לצד אלו, למשל, ילדי חינוך מיוחד וילדים מחוננים, בעיית התייצבות ותחלופה גבוהה, יומיומית כמעט, של תלמידים, וקושי אמיתי לקיים שגרת לימודים.

במיוחד חריפה הבעיה אצל תלמידי התיכונים, שרבע מתוכם בקריית שמונה אינם משובצים בשום מסגרת מאז הפינוי מהעיר. הלמידה לבגרויות אצל רבים מהם למעשה נעצרה, והתחלפה בשוטטות ובעוד כל מיני תופעות מאוד לא רצויות.

מובן שהציפייה מחלק מהתלמידים להמשיך כרגיל במסלול הבגרויות אחרי מה שחוו לא נכונה ואינה ריאלית, אלא שחובה לגבש עבורם מתווים חלופיים שימנעו מהם הידרדרות.

במצב שנוצר תורמים אולי יותר מתמיד ארגוני חינוך אזרחיים, שמציעים מענים פרקטיים ומקוריים לתלמידים מפונים ולקהילותיהם. כך הקימה עמותת קדמה יש מאין, כבר בשבוע השני למלחמה, מרכז למידה מיוחד לילדי שדרות באחד המלונות בים המלח, ועל בסיס פעולתו המוצלחת הקימה בהמשך עוד מרכזי למידה לאוכלוסיות שפונו לאזור.

עמותת דרך כפר מצדה יסדה את מיזם "משיבי דרך", שמכוון להעצמה אישית של תלמידים מפונים ולהבניה אצלם של זיכרון בונה בסופו של דבר מכל התקופה. ברוח משנתו של המחנך הוותיק והמוערך ד"ר חיים פרי, רותמת העמותה כל אחד מהתלמידים המשתתפים הן למעשים של תיקון עולם במסגרת קהילותיהם, הלוקלית והחינוכית, והן לפרויקט צילום אישי ("אלבום הניצחון"). "אם יש ארבע מילים שראויות להיחרט על לוח לבנו היום, אלו הן 'לגדול עם גודל השעה'", כתב לא מזמן ד"ר פרי.

מובן שהציפייה מחלק מהתלמידים להמשיך כרגיל במסלול הבגרויות אחרי מה שחוו לא נכונה ואינה ריאלית, אלא שחובה לגבש עבורם מתווים חלופיים שימנעו מהם הידרדרות

אין פתרונות קסם כמובן למשבר פתאומי וטראומטי כזה, כמו שפקד את מערכת החינוך בתוך המשבר הלאומי הכללי. משרד החינוך, צריך גם זאת לומר, עשה לא מעט, אבל כמעט ארבעה חודשים לתוך האירוע, ההתמודדות המתמשכת עם פינוי של 2.5 אחוזים בסה"כ מכלל תלמידי ישראל בהחלט טעונה שיפור.

בכנס נשאלה השאלה, כפי שביטאו פרופ' חזן ואחרים, מה יקרה בתרחיש של צונמי או רעידת אדמה חלילה, עם פינויים בהיקפים גדולים בהרבה. האם משרד החינוך ישכיל ליישם את הלקחים הקריטיים שנלמדים ונצברים כעת, כדי לנהל את המערכת על בסיס מסד נתונים מלא ואמין בחירום ולאפשר רצף לימודי לרוב רובם של התלמידים? זהו האתגר קדימה.

ההצעה חזרה על עצמה כמעט מכל שולחנות העבודה והדיון של הכנס: על המשרד להקים מסגרת מתכללת ייעודית לחירום, שתדע לפזר ביעילות את כלל התלמידים ולספק להם פתרונות – עד לרמה אישית מותאמת, ככל שצריך.

ואי אפשר לסיים בלי עוד מילה על המורים המפונים, אלו שאחרי שמסיימים עוד יום עבודה בביה"ס המיוחד בסינמה סיטי ודומיו, מתפנים לאחר צהרים של לימוד מרחוק בזום עם התלמידים מהמסגרות האורגניות שלהם.

לשאלה מה מניע אותם, חרף כל הקשיים האובייקטיביים, עונה מועלם כי "חלק מהמורים אכן יצאו לחל"ת, ויש בהחלט סכנה של התפרקות צוותים ונטישת המערכת בהמשך. אבל בסוף מדובר בשחקני נשמה. הם מבינים שזו משימה לאומית, ולא רוצים לראות את התלמידים שלהם מפספסים את הבגרויות אחרי כל השנים שהשקיעו יחד. הם רוצים למנוע בכל מחיר את התרחבות הפערים שגם ככה קיימים".

לשאלה מה מניע את המורים המפונים, חרף כל הקשיים האובייקטיביים, עונה מועלם כי "חלק מהמורים אכן יצאו לחל"ת, ויש בהחלט סכנה של התפרקות צוותים ונטישת המערכת בהמשך. אבל בסוף מדובר בשחקני נשמה"

"ואנחנו מחכים שיתעניינו גם בנו, המורים המפונים", אומרת מועלם, "שישאלו גם אותנו מה נשמע".

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)