בימים השחורים האלה, המילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהן מגדירות את המציאות: מלחמה, הרוגים, 1200 נרצחים, חטופים, אונס, נקמה, תגובה. אבל המילה "שלום" נעדרת מהשיח.

מוכנים לומר הסדר מדיני – לא חלילה בדרך לשלום אלא הסדר מדיני להפסקת המלחמה.

היום שאחרי כמסגרת לדיון – גם הוא מתייחס להסדרים ביטחוניים.

לומר "שלום" נשמע הזוי, מופרך, בלתי מתקבל על הדעת. שלום עם מי? עם ארגון טרור כמו חמאס או עם רשות פלסטינית מוחלשת שהסכם איתה לא מחזיק מים?

מוכנים לומר הסדר מדיני – לא חלילה בדרך לשלום, אלא הסדר מדיני להפסקת המלחמה. היום שאחרי כמסגרת לדיון – גם הוא מתייחס להסדרים ביטחוניים. לומר "שלום" נשמע בלתי מתקבל על הדעת

ולצד האמירות האלה נמצאים פעילי ימין משיחיים שכבר רוקדים ונושאים את המבנים להתנחלויות החדשות בעזה, עוד לפני שיבש דמם של ההרוגים, הנרצחים והנופלים.

והם מקפצים ועולזים במין אקסטזה בלתי מובנת, בלתי נתפסת, מלובה באמירות דמגוגיות שמטרתן ליצור כאן ישראל אחרת. לא מדינה ציונית, מדינת כל אזרחיה, אלא מדינה דתית חרדית – שהחילונים בה ודמם המופקר הם בעצם חמורו של משיח. כל אלה מלווים בגיבוש תוכניות לטרנספר.

ואל מול הטרלול הזה ניצבו בשבוע שעבר ארגוני השלום, בכינוס ראשון מאז החלה המלחמה, באמירה ברורה:

• החזרה מיידית של החטופים במסגרת עסקה, שתכלול שחרור אסירים פלסטינים והפסקת הלחימה לפרק זמן עליו יוחלט.
• הטבח ב-7.10 הוא פשע מלחמה.
• חמאס אינו יכול להיות שותף למו"מ על עתיד הפתרון בין שני העמים. המו"מ להסדר מדיני יצטרך להתנהל מול הרשות הפלסטינית, הגוף המייצג את העם הפלסטיני, וזאת לאחר רפורמה ובחירות דמוקרטיות.
• המטרה היא לאפשר מדינה פלסטינית מפורזת בגדה המערבית ובעזה לצד מדינת ישראל.
• עוד הוחלט בפורום ארגוני השלום, כי במהלך ביניים יש לבחון הכנסת כוח רב לאומי ערבי לרצועת עזה, עם נטילת אחריות אזרחית ע"י הרשות הפלסטינית.
• הפורום גם קורא להפסקה של העלאת התנחלויות עד להסכם הקבע.
• ארגוני השלום גם דורשים הפסקה מיידית של כל פעילות אלימה מצד קבוצות המתנחלים נגד אוכלוסייה פלסטינית ודורשים ממערכת הביטחון, צה"ל והמשטרה לאכוף את החוק נגד הפורעים ולהביאם לדין.
• כל ניסיון להציג טרנספר של האוכלוסיות הפלסטינים הוא פשע מלחמה, וקריאה לבצע מהלך כזה גם היא הסתה לפשע מלחמה.

פעילי הימין המשיחיים עולזים במין אקסטזה בלתי נתפסת, מלובה באמירות דמגוגיות שמטרתן ליצור כאן ישראל אחרת. לא מדינה ציונית, אלא מדינה דתית חרדית – שהחילונים בה ודמם המופקר הם חמורו של משיח

לאחר שנים ארוכות, ארגוני השלום מפנימים שפעולת כל ארגון לבדו אין בה את המסר החד משמעי הרחב של אמירה משותפת.

ברור לכולם, שפעילות לקידום הסדר מדיני חייבת להיעשות כאן ועכשיו, כי המשיחיים כבר מכינים את את הקרקע למאבק בארה"ב ובמאמץ של מדינות המערב לצד המדינות הערביות להגיע להסדר.

בן גביר בריאיון לוול סטריט ג'ורנל: "במקום לתמוך בנו, ביידן עסוק בלהעניק לעזה סיוע הומניטרי ודלק – אם טראמפ היה בשלטון ההתנהלות הייתה אחרת"@yanircozin pic.twitter.com/CoeFb9wLbZ

— גלצ (@GLZRadio) February 4, 2024

ארגוני השלום לא יכולים להמשיך בפעילות של יום האתמול. השבעה באוקטובר הוא גם המועד שארגוני השלום חייבים לחבור למאבק משותף.

כי מלחמה עד הניצחון, כמו שמנסה להרגיל אותנו הנאשם בירושלים, שעומד בראש ממשלת הכישלון והחידלון, זו מלחמה שלא תסתיים לעולם. הם מדברים על שנה, שנתיים, שלוש.

המוטיבציה של הלוחמים להמשיך במלחמה, שהופכת ממלחמה הכרחית, מלחמת אין ברירה – למלחמת ברירה, תלך ותפחת.

זה הרגע לקבל את ההצעות האמריקאיות ולשבת להדברות. עייפנו ממלחמות אין ברירה. דם ילדנו זועק אלינו מן האדמה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.