אם היה צדק והגיון בעולם, הלחץ העולמי היה מופעל על חמאס, לא על ישראל. זה שהמצב הפוך הוא במידה רבה באשמתה של ישראל עצמה. אם הייתה כאן ממשלה בעלת הבנה בסיסית בתקשורת ובאסטרטגיה, היא הייתה מכריזה יומם וליל שהמלחמה יכולה להסתיים לאלתר בתנאים סבירים, ואיתה הסבל הנורא.

זה ש"כולם הרי יודעים מה ישראל רוצה" אינו שווה הרבה. ראשית כי זה לא נכון – ישראל עצמה לא יודעת. שנית, כי פשוט לא כך משכנעים, לא כך יוצרים מומנטום, לא כך מפעילים לחץ.

זה ש"כולם הרי יודעים מה ישראל רוצה" אינו שווה הרבה. ראשית כי זה לא נכון – ישראל עצמה לא יודעת. שנית, כי פשוט לא כך משכנעים, לא כך יוצרים מומנטום, לא כך מפעילים לחץ

ישראל חכמה יותר הייתה מבהירה שהלחימה יכולה להיפסק אם חמאס ישחרר את 136 החטופים (מה שכמעט כל העולם רוצה) וימסור את הרצועה לרשות הפלסטינית, ממנה השטח נלקח בכוח ב-2007 (זה גם יביא תרועות שמחה מכל רחבי הפלנטה, החל מעזה עצמה). לתקופת מעבר, צה"ל יישאר בחלק מהשטח, או לחלופין כוח בינלאומי, אם יקום כזה.

הרשות הפלסטינית לא מושלמת, אבל היא הרבה יותר טובה מחמאס: היא מורכבת מלאומנים שרובם בינוניים וחלקם מושחתים, אבל היא מנסה לשמר סוג של שלום בגדה המערבית והיא איננה מכלול של מטורפים ג'יהאדיסטים צמאי דם. ניתן לתקן אותה, לסייע לה, לדרוש שיפורים, אולי בדרך למדינה עצמאית, בעתיד.

כדי לסגור את העסקה יותר מהר, ישראל אולי הייתה מציעה למנהיגות חמאס כרטיס יציאה בכיוון אחד בלבד לקטאר או לטורקיה. כל זה היה שם אותה בעמדה מצוינת לדרוש את השלמת מהלך השלום עם סעודיה – מה שנדמה שגם הסעודים רוצים (בתמורה לברית צבאית עם ארה"ב).

מה הנזק? יגידו לא, הלחץ יעבור לחמאס. וזה יגיע גם ממדינות ערב. ועוד יותר חשוב, אפילו מעזה עצמה.

ישראל לא עושה זאת לא רק בגלל ליקוי בהעברת מסרים – ראש הממשלה דווקא משתבח בתחום. הסיבה היא משום שכל מאמץ לנסח תוכנית "יום שאחרי" שחורגת מכיבוש ישראלי אינסופי, ואפילו התנחלות, יזמין צרות עם הימין הקיצוני שעליו נשענת הקואליציה.

אז המלחמה נמשכת ותימשך, והלחץ הוא על ישראל במקום על חמאס, שב-7 באוקטובר פלש לישראל וטבח בה ברמת ברבריות נדירה אפילו באזורינו. בלי עמדה ישראלית סבירה, מה שהעולם השטחי מבין הוא שישראל הרגה כנראה פי 10 יותר אזרחים בתגובתה.

ישראל לא מציעה את העסקה כי כל ניסוח תוכנית "יום שאחרי" שחורג מכיבוש ישראלי אינסופי יסבך עם הימין הקיצוני שעליו נשענת הקואליציה. אז המלחמה נמשכת ותימשך, והלחץ הוא על ישראל במקום על חמאס

בד בבד, הנשיא ג'ו ביידן מבהיר, שלמרות תמיכתו האיתנה עד כה הוא לא יכול לגבות מלחמה אינסופית. לא בשנת בחירות שבה המלחמה הפכה לסוגייה פוליטית פנימית בארה"ב ופיצלה את הקואליציה לה הוא זקוק בשלמותה – כאשר רוב היהודים מושכים לכיוון אחד, והמיעוטים והפרוגרסיביים לכיוון השני.

אני המלצתי לפני ארבעה חודשים לבחון כל אלטרנטיבה לפלישה, כי היה ברור לאן זה יוביל עם הממשלה הזאת; היה ברור ששתי המטרות לא יושגו במהרה, וכנראה שהן גם סותרות. אפשר היה להתמקד בחטופים וליצור לחץ אזורי על חמאס; לפלוש אפשר תמיד, ועדיף בלי הסיבוך של החטופים.

עם זאת, משיצאו לדרך, סיום תוך השארת חמאס בשלטון ייראה בעיני האזור כתבוסה לישראל ולמערב, הג'יהאדיזם יתחזק ואיתו גם איראן.  זה יהיה נורא בעיקר עבור מדינות ערב, שזקוקות להחלשת הג'יהאדיזם ואיראן. זה גם יבטיח מלחמות נוספות לישראל.

במקום ללחוץ פורמלית ופומבית על כניעת חמאס עכשיו, עם מסגור שאפשר להבין, ולגרום לערבים להתייצב מאחוריו באמצעות אסטרטגיה פרואקטיבית ומושכלת לתרחיש עתידי, בנימין נתניהו נשבע להילחם עד הסוף.

קשה לראות איך נתניהו מצליח להשיג את "הניצחון המוחלט" בלי לפלוש לרפיח, שם מצטופפים למעלה ממיליון עזתים (רובם עקורים), מעל מנהרות המאכלסות כנראה את הנהגת חמאס ואת החטופים. זה מתכון למרחץ דמים.

נתניהו נשבע להילחם עד הסוף. קשה לראות איך הוא מצליח בלי לפלוש לרפיח, שם מצטופפים למעלה ממיליון עזתים, מעל מנהרות המאכלסות כנראה את הנהגת חמאס ואת החטופים. זה מתכון למרחץ דמים

למלחמה הזו כבר לעולם לא תהיה תוצאה מושלמת ויפה. לגישה שאני מציע יש סיכוי לא רע להחזיר את החטופים, לשמר יותר מהם בחיים, ולהביא להאצת שלום עם סעודיה. אבל גם אם לא, עצם השינוי במסרים ישביח את מצבה האסטרטגי של ישראל, כי זה יעניק לה עוד מרחב מסוים להמשך הלחימה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com