דקה דומייה

בנימין נתניהו ויחיא סנוואר משחקים שח, אילוסטרציה (צילום: יוצר דיגיטלי: אורן אדלר)
יוצר דיגיטלי: אורן אדלר
בנימין נתניהו ויחיא סנוואר משחקים שח, אילוסטרציה

קיץ 1973, חוף גורדון, אנחנו חיילים בחופשה שמקשיבים בהתרגשות לשידור הראשון ב"קול השלום", תחנת הרדיו של אייבי נתן מספינת השלום המשייטת מול חופי ת"א. המילה שלום בתולית ויש שמש ומוזיקה, פיס אנד לאב ורוח הנעורים שאין בלתה. אפילו החבר שלי קרא לי love love. כזאת סתומה.

באוקטובר 73 באה מלחמת יום כיפור ועקרה בדרכה הכל. מכבש עבר על הדור שלי. הדור הזה קם ויצא למלחמה שקצרה בנעריו ללא רחם והציל את המדינה.
50 שנה חלפו ממחדל המלחמה ההיא למחדל המלחמה הזאת, מלחמת עזה. באמצע היו מלחמות ומבצעים ואינתיפאדות, עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה ועקובה מדם. איך כתב חנוך לוין על ארבע עונות בארץ הזאת: "קיץ, חורף, אביב, מלחמה".

מלחמת יום כיפור עקרה בדרכה הכל. מכבש עבר על הדור שלי, שיצא למלחמה שקצרה בנעריו והציל את המדינה. 50 שנה חלפו ממחדל המלחמה ההיא למחדל המלחמה הזו. עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה ועקובה מדם

כל האובדן הנורא היה נמנע אם אדם ועוד אדם היו נותנים לבם למה שהתרחש על הגדר. היו סימנים והתרעות אבל המדינה והשליט שלה הסתכלו לצד השני. כל מלחיה נרדמו כולם.

מבעיתה בכל פעם מחדש הקלות הבלתי נסבלת בה אפשר היה למנוע את זה. החל מהמדינה שנפלה בידי בנימין נתניהו וצבא שריו וסריסיו, מוסדות המדינה שקרסו, והצבא שנעדר בשעות בהן מאות מחבלים נעו בחופשיות בין העוטף לעזה ורצחו בדם קר. אם יש אלוהים הוא לא היה בגיא ההריגה ההוא.

שנים בנו לנו מנהרות מתחת לאף, חמאס צמח לנו על הראש ולא זזנו מהקונספציה – ופתאום בא לנו על עזה. כולנו מבינים גדולים, דורשים להמשיך, לא לעצור, אש ותימרות עשן ובניינים קורסים.

עברו 4 חודשים, חיילים נלחמים כמו אריות, העורף זקוף ובשלטון דיבורים כמו חול. עםאחד, זקיפות קומה ומיטוט חמאס. התאהבנו במלחמה והזזנו הצידה את החטופים.

במלחמות אנחנו חזקים, רק עם הסכמים קשה כאן. אולי בגלל המחיר הכבד, והוא כבד אך מחויב המציאות, כי הפסדנו את המלחמה כבר ביום הראשון, גם אם קשה לנו להודות בכך. ואולי מתוך עצלות גם החושים קצת קהו. צה"ל מתקדם וחרף ה"מחיר", שוב הקלישאה החבוטה הזאת, המלחמה לא עוצרת, הו לא. הרדימו אותנו עם "יחד ננצח", שיר הערש האולטימטיבי שמרדים הכל. ה"מחיר" נסבל בעיני אדוני המלחמה.

שנים בנו לנו מנהרות מתחת לאף, חמאס צמח לנו על הראש ולא זזנו מהקונספציה – ופתאום בא לנו על עזה. כולנו מבינים גדולים, דורשים להמשיך, לא לעצור. התאהבנו במלחמה והזזנו הצידה את החטופים

אבל זה לא רק נתניהו שעולה כפורח ככל שהעסק שוקע בבוץ העזתי. גם רוב בעם לא שם. עד "הניצחון המוחלט" זו המנטרה החדשה של נתניהו, והיא תפסה חזק כמו "מר שלום וביטחון" או "למוטט את חמאס". שרים את המנגינה אבל מזייפים במילים. מחכים שבוע לתשובת החמאס שתגיע בשבע בערב, לא ברור איזה ערב, אבל לא עוצרים נשימה. לא עוצרים כלום, בעצם, ראיתם הכוכב הבא לאירוויזיון? לא נפסיק לשיר, נראה לעולם מה זה זקיפות. רק משפחות ההרוגים והחטופים נובלות. "מחיר".

רבע מאזרחי המדינה נמלטו מיישובים על קו האש, חמאס על הרגליים, ממוטטים אותו בדרום והוא חוזר לצפון. צה"ל הגדול מתחיל להבין את מגבלות הכוח אבל מושך קדימה כי אין תכנית ליום שאחרי. לא צריך, נזרום איכשהו. ובינתיים יחיא סנוואר עוד מתלוצץ עם חטופיו ומתכתב עם נתניהו.

אחד חטף אנשים ושני חטף מדינה, ושניהם תלויים זה בזה כדי לא להיות תלויים זה לצד זה. לשניהם מחכה מהומת אלוהים מחוץ למחילת השלטון. מין אחוות מנהיגים שלא רואים בעיניים כי אין להם מה להפסיד. מי שמשלם זה העם.

ונתניהו יודע נפש עמו. "ביחד ננצח" התרוקן מתוכנו כמו סיכת החטופים הצהובה, כמו מסיבות העיתונאים שהוא מגיע אליהן מאופר ומתוקתק כמו בניין אחרי תמ"א. הנאומים הריקים שלו יושבים על סנטימנט ציבורי ועל סקרים שמאששים את הנחתו, שרוב די מוצק מתנגד להפסקת הלחימה ושהחטופים יזדיינו. כלומר בסבלנות.

מחכים שבוע לתשובת החמאס שתגיע בשבע בערב, לא ברור איזה ערב, אבל לא עוצרים נשימה. לא עוצרים כלום, בעצם, ראיתם הכוכב הבא לאירוויזיון? לא נפסיק לשיר, נראה לעולם מה זה זקיפות

חיילים חוזרים הביתה, מילואימניקים אוספים אוויר ומנסים להתרגל למשפחה, ומתחת לכל העצב הגדול אפשר לשמוע אנחת רווחה של עם עייף. ככה זה. עייפנו מאוד.

כשיורדים לפרטי ההסכם המתהווה חדשות לבקרים מבינים שהעם עם הגזלן. הוא שורד כי אין לנו כוח להחליף אותו. למרות הרוב בסקרים שרואה בו אחראי למחדל מלחמת עזה ורוצה בהחלפתו המיידית במנהיג אחר, גם באמצע המלחמה.

יש רוב גם לעסקת חטופים תמורת שחרור מחבלים ועצירת המלחמה. רק כשיורדים לפרטים מבינים שנתניהו הצליח להנדס תודעה: לא עוצרים עד שמנצחים. עסקה כן – לא בכל מחיר.

המדינה בגדה אבל לא תשלם. הפגנות משפחות החטופים פוערות עוד סדק שהולך ומתרחב בין האזרחים, מהומת עולם. אפילו זה מתוזמר. כמה נורא.

אודה ולא אבוש, אני מצדי בעד עסקה כוללת שתחליף את כל החטופים בנתניהו, שמתנגד לעסקה ומתרץ את התנגדותו ב"טובת המדינה", זו שהרס בהתמדה במו שלטונו המושחת.

ואם לא היה ברור קודם, החטופים לא מזיזים לו.
אומר זאת שוב, יונית:
גורל החטופים לא מזיז לנתניהו. נתניהו כמו נתניהו רואה רק את נתניהו.

אודה ולא אבוש, אני מצדי בעד עסקה כוללת שתחליף את כל החטופים בנתניהו, שמתנגד לעסקה ומתרץ את התנגדותו ב"טובת המדינה", זו שהרס בהתמדה במו שלטונו המושחת

הנורא הוא שגם הקואליציה שלו איתו. למה להם לסכן כיסא טוב? המלחמה הולכת יפה, וכל עוד צה"ל ברצועה – הם בכנסת.

"למי רע פה", כותרת של יצחק גולדקנופף במעריב
"למי רע פה", כותרת של יצחק גולדקנופף במעריב

רק מעטים כמו גדי איזנקוט הם קול בודד באפלה. אפילו בני גנץ הכוכב הנוסק מתבטא בזהירות, שלא לסכן את מעמדו בסקרים.

ובינתיים חטופים נמקים במנהרות. לסנוואר לא בוער, הוא יודע שכך או כך הוא מת מהלך. לא יעזור להתכתב עם משחררו מהכלא, נתניהו.

צריך לשחרר את החטופים. כן, בתנאים שהציב חמאס: הפסקת המלחמה, שחרור אסירים ונסיגה מעזה. עזה תתמוטט ותקום מחדש גם אם לא נשאיר ממנה זכר. זה מה יש.

בינתיים החטופים גוועים לאיטם. נקמה לא תעזור, אין תמונת ניצחון ולא הייתה, נרדמנו והפסדנו. עכשיו הכבוד האבוד ותחושת הנקם משרתים רק את נתניהו ומסכנים את החטופים.

שידורי ספינת השלום של אייבי נתן נפתחו ערב ערב עם שקיעת השמש בדקה דומייה לזכר קורבנות האלימות בארץ ובעולם כולו, שלאחריה השמיע את השיר הנוגה ומלא התקווה של "האיגל'ס": "I wish you peace".

נערה הייתי וגם זקנתי, השלום לא בא ואני כבר לא מאמינה להבטחות ותמונות ניצחון. תמונת ניצחון זה החזרת החטופים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 942 מילים ו-1 תגובות
סגירה