בחודש שעבר כתב אדיר ינקו בווינט על "תכנית הענק בבריאות הנפש". הכתבה עסקה בשביעות הרצון של צמרת משרד הבריאות מתקציב המדינה החדש לשנת 2024. זאת למרות ש"תקציב התוכנית הלאומית לבריאות הנפש קוצץ".

בכתבה צוטטו בכירי משרד האוצר והבריאות שהתגאו בתוכניות ובתקציבים למערכת בריאות הנפש הציבורית בשנה הקרובה. אנשי הטיפול לעומתם ציננו את ההתלהבות והגיבו שכל אותם בכירים מדברים כנראה על "פסיכולוגיה ציבורית במדינה אחרת". הפער הזה בין הפוליטיקאים ובכירי המשרדים לבין המציאות בשטח אינו מפתיע. בטח בתחום בריאות הנפש.

בכתבה צוטטו בכירי משרד האוצר והבריאות שהתגאו בתוכניות ובתקציבים למערכת בריאות הנפש הציבורית. אנשי הטיפול ציננו את ההתלהבות וטענו שמדובר כנראה על "פסיכולוגיה ציבורית במדינה אחרת"

בנובמבר האחרון צפו חברי הכנסת בסרטון הזוועות של ה-7.10. בעיתונות דווח על תגובות קשות, הלם ואף התעלפות של אחת מהח"כיות. לא מפתיע שהחוויה שעברו הייתה קשה וכואבת. אחרי הכל, גם חברי הכנסת הם בני אדם כמונו. אין פלא גם שבעקבות החוויה הקשה הצופים נזקקו לסיוע נפשי, אחרי הכל גם הם בני אדם כמונו.

מה שכן הפתיע זה שעוד באותו ערב הוזעקו פסיכולוגים אל משכן הכנסת לסייע לחברי הכנסת במצוקתם. מסתבר שבעת מצוקה נפשית חברי הכנסת אינם ככל האדם. האזרח הפשוט שנזקק לסיוע נפשי, ייאלץ להמתין חודשים ארוכים לפני פגישת האינטייק הראשונה. הח"כ הנזקק לעומתו יקבל פסיכולוג בטייק אווי עד פתח משרדו עוד באותו יום.

לאורך השנים צומצם התקציב של מערכת בריאות הנפש והוא עומד כיום על 3% מכלל ההוצאה הציבורית על בריאות. במדינות ה-OECD, לצורך ההשוואה, שיעור ההוצאה הציבורית על בריאות הנפש הוא 11% מסך ההוצאה על בריאות.

דוח חדש קובע: מערכת בריאות הנפש בישראל היא מהמוזנחות במערב https://t.co/u4WOwHWIo1 pic.twitter.com/uPLyWYV2eG

— Globes גלובס (@globesnews) December 28, 2023

גילוי נאות: כותב שורות אלה הינו מטפל עצמאי במרכז טיפולי פרטי בניהולו. המשבר בבריאות הנפש הציבורית אינו נוגע לפרנסתי או למקום עבודתי. אני כותב שורות אלה כאזרח מודאג ומעוצבן.

כבר בערב הקרנת סרט הזוועות הוזעקו פסיכולוגים למשכן הכנסת לסייע לח"כים במצוקתם. מסתבר שבעת מצוקה נפשית ח"כים אינם ככל האדם. אזרח שנזקק לסיוע נפשי, ייאלץ להמתין חודשים ארוכים

אני מעוצבן על כך שילד עם בעיות רגשיות לא מקבל טיפול מתאים. אני מעוצבן על כך שנפגעת אונס ממתינה עד שנתיים לטיפול נפשי. מעצבן אותי שלאדם הסובל מדיכאון מג'ורי עם סיכון אובדני – אין מיטה פנויה במחלקה פסיכיאטרית.

מערכת בריאות הנפש בישראל הייתה על סף קריסה כבר ב-6.10. חשוב לציין שהקריסה הזאת עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שישראל נחשבת למעצמת טיפול עולמית מבחינת איכות המטפלים הרגשיים שבה. כן, בארצנו הקטנטונת נמצאים מיטב המוחות בתחום המחקר והטיפול. במיוחד בשדה הטראומה.

מלחמת חרבות ברזל העלתה למודעות את נושא הטראומה ומביאה איתה נחשול אדיר של אנשים במצוקה נפשית. ניתן להבחין בשני מעגלי מצוקה.

1

הראשון הוא מעגל הטראומה הישירה. אלה האנשים שחוו את האירועים הנוראיים ביום ה-7.10.23 על בשרם. בעיקר תושבי חבל עוטף עזה והמבלים במסיבת הנובה. אין כל אפשרות שאדם ייצא מהזוועות הללו ללא השלכות נפשיות במקרה הטוב, ועד להפרעת דחק פוסט טראומתית במקרה הפחות טוב.

2

המעגל השני הוא מעגל הטראומטיזציה המשנית (secondary trauma). מדובר בהשפעה הנפשית שנגרמת לאנשים שעדים לאירוע טראומתי או נמצאים בקשר קרוב עם אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומתית.

מערכת בריאות הנפש בישראל הייתה על סף קריסה כבר ב-6.10. חשוב לציין שקריסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שישראל נחשבת מעצמת טיפול עולמית מבחינת איכות המטפלים הרגשיים שבה

באותה שבת ארורה כולנו חווינו טראומטיזציה משנית. כל מטפל פגש מאז אנשים שפנו במצוקה קשה, שהתעוררה על רקע עדות מרחוק של אירועי אותה שבת. טראומטיזציה משנית באה לידי ביטוי בסימפטומים דומים לפוסט טראומה, וכמותה גם היא פוגעת קשות באיכות חייו של האדם ובתפקודו.

אל המעגל הזה ניתן לצרף גם אנשים שהאירועים הקשים הציפו והחמירו עבורם מצוקות נפשיות קלות יותר שאפיינו אותם לפני פרוץ המלחמה, ועוררו כעת צורך בטיפול רגשי.

כבר ב-21.10.23 דווח בישראל היום על עליה של 30%-50% בפנייה לטיפולים רגשיים. מאז יש להניח מספר הפונים רק הולך ועולה.

התחזית הקודרת של אגף השיקום במשרד הביטחון: עד סוף השנה 20,000 נכי צה"ל מחרבות ברזל. באופק 100,000 נכי צה"ל עד 2030, שליש מהם עם פוסט-טראומה. כבר היום יש מחסור חריף בפסיכיאטרים ובאגף השיקום נערכים גם לעלייה במקרי אובדנות: "זו תהיה בעייה לאומית" pic.twitter.com/jnNWSkeWMO

— Inbar Twizer ענבר טויזר (@inbartvizer) February 14, 2024

ההערכה היא שחלק גדול מהם נמצאים בסיכון לפתח הפרעה פוסט טראומתית.

כאן המקום לציין שהפרעה פוסט טראומתית במקרים רבים פוגעת קשה לא רק באיכות החיים אלא גם בתפקודו היומיומי של האדם. הכסף שהמדינה "תחסוך" על טיפול פסיכותרפויטי היום הוא כאין וכאפס לעומת הסכומים שהמדינה תוציא על קצבאות נכות וסל שיקום מחר.

הבשורות הטובות הן שניתן למנוע פוסט טראומה, אם תופסים אותה בזמן. ככל שהפונה יקבל מענה טיפולי מהיר יותר, הטיפול יהיה קצר ויעיל יותר. מענה טיפולי מהיר לא עומד בקנה אחד עם מציאות של 3% תקציב שמביאה לחודשי המתנה ארוכים.

הפרעה פוסט טראומתית במקרים רבים פוגעת קשה גם באיכות החיים וגם בתפקוד היומיומי. הכסף שהמדינה "תחסוך" על טיפול היום הוא כאין וכאפס לעומת הסכומים שהמדינה תוציא על קצבאות ושיקום מחר

בפני האדם הסובל (שאינו חבר כנסת) עומדת הברירה להמתין לטיפול בשירות הציבורי ולקוות לטוב, או לפנות לטיפול פרטי, להנות ממענה מהיר ומקצועי ולשלם עליו מכיסו.

המלחמה עודנה נמשכת. החברה הישראלית נמצאת בתוך אירוע טראומתי קשה, שסופו אינו נראה לעין. ההערכה היא שלאורך שנת 2024, נחשול הפונים לסיוע נפשי יהפוך לצונמי של אנשים עם פוסט טראומה (ילדים ומבוגרים). נכון לעכשיו למדינה אין את הכלים והתקציב להתמודד עם עשירית מהצונמי הזה.

התמודדות נכונה משמעה הקמת מרכזים ייעודיים מוכווני טראומה ופריסתם בכל הארץ, הכשרה והתמחות של אנשי טיפול לתחום וכמובן תקנים למטפלים רבים ככל האפשר.

עד שזה יקרה, אנחנו מדינה בפוסט טראומה, שיש בה מטפלים מעולים ושלושה אחוזי תקציב.

זוהר גורן אהרון הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, קב"ן במילואים ומומחה לטיפול בטראומה. מנהל ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית". http://www.otsmot-psy.co.il/