החיילים האוקראינים המגיעים בימים אלה לחזית חוששים מאוד מהבאות. הם עוקבים אחר החדשות ומודעים היטב למחסור בתחמושת. חבילת הסיוע האמריקאית תקועה בקונגרס ורבים מחבריהם נהרגו בקרבות על אבדיבקה – העיירה הראשונה שרוסיה הצליחה לכבוש במהלך החודשים האחרונים.
הם לא חוששים להישאר ללא תחמושת מול כוח חזק וגדול בהרבה (כך נראית הלחימה למעשה מהיום הראשון של המלחמה, כשהיה ברור שגוליית ענקי תקף את דוד), אלא ללא מוטיבציה. הם לא מרגישים יותר כמגני הבית כפי שהרגישו חבריהם בפברואר 2022, כשיחידות העלית של הצבא הרוסי היו בדרכם לקייב.
אוקראינה הצליחה לשרוד את המתקפה ההיא, והצבא – שעבר מודרניזציה משמעותית בין 2014–2022 – הפגין תושייה, יכולות גבוהות, מוביליות וגמישות. ההתקדמות הרוסית נבלמה, וסכנת הכיבוש של אוקראינה – למרות המלחמה המתמשכת – כבר לא מרחפת באוויר.
החיילים החדשים שמגיעים לחזית לאחר תקופת אימונים קצרה יחסית יודעים שהתמונה הגדולה בחזית כמעט שלא השתנתה במשך השנה השנייה למלחמה, והם לא בטוחים שהם אלה שיצליחו לשנות אותה, גם אם ישלמו על כך בחייהם.
בעורף, לאזרחים קשה מאוד. תשתיות רבות נהרסו במהלך המלחמה – ובעלים ואבות טרם חזרו הביתה מהחזית. אלפים רבים לא יחזרו לעולם. כבישים הופצצו, מפעלים הושבתו, עסקים הפסיקו לתפקד והפנסיות הזעומות בקושי מאפשרות לאוכלוסייה המבוגרת לשרוד. כשבעה מיליון אוקראינים צנחו לעוני, כמות זהה של אזרחים הפכו לפליטים ונמצאים עתה חו"ל או שוהים כפליטים בארצם.
אין ספק כי שנתיים אחרי שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין החליט שאוקראינה לא צריכה להתקיים יותר, הדיפלומטיה האמריקאית והאירופאית עדיין ממוקדת מאוד במלחמה הזאת. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מנסה בכל כוחו לדחוף את חבילת הסיוע, אך לא בטוח שיצליח לנוכח המחנה הטראמפיסטי שרוצה להשפיל את הממשל הנוכחי, גם במחיר של סיוע לנשיא הרוסי.
איראן סיפקה למוסקבה לאחרונה כמה מאות טילים בליסטיים. גם קוריאה הצפונית סיפקה לרוסיה "טונות של נשק", ועל פי ההודאה של הבכירים האירופאים, "אירופה לא מסוגלת לעשות אותו דבר עבור אוקראינה"
מדינות אירופה מגדילות את הסיוע, אך גם ביבשת הזאת האמונה בכך שאוקראינה בסופו של דבר תצליח לגבור על רוסיה ולהחזיר את כל שטחיה כתוצאה מהלחימה הולכת ונחלשת.
גם ברוסיה התמונה לא פשוטה. גם שם חסרה תחמושת והתעשייה הצבאית לא מצליחה לעמוד בביקוש למרות ההשקעות העצומות של המדינה בקומפלקס הצבאי. אולם, למזלה של רוסיה, יש לה עדיין כמה חברים נאמנים כמו איראן וקוריאה הצפונית.
איראן סיפקה למוסקבה לאחרונה כמה מאות טילים בליסטיים, וככל הנראה זוהי רק ההתחלה. גם קוריאה הצפונית סיפקה לרוסיה "טונות של נשק", ועל פי ההודאה של הבכירים האירופאים, "אירופה לא מסוגלת לעשות אותו דבר עבור אוקראינה".
גם הכלכלה הרוסית במשבר. האינפלציה גואה, ההשקעות הזרות פסקו כמעט לחלוטין והסנקציות המערביות הנוקשות מרתיעות מדינות רבות, שבהתחלה שמחו לנצל את המצב שנוצר ולהציל את רוסיה מהמחנק. אולם, כל מי שקיווה שהמשטר הרוסי יתחיל להתפורר בגלל הקשיים הכלכליים, כמובן התבדה.
ברוסיה, אימהות ונשות החיילים הנמצאים בחזית כבר שנתיים, שיצאו לכיכרות בחודשים האחרונים, לא מתנגדות למלחמה, אלא מבקשות לשלוח לחזית חיילים אחרים
סנקציות כלכליות עובדות לאט, במיוחד כשלא כל העולם שותף להן ומדינות רבות מנסות לעקוף אותן. משטרים על פי רוב לא נופלים כתוצאה מסנקציות. המצב הכלכלי ברוסיה, כאמור, גרוע: מחירי המזון, התחבורה, מכשירי החשמל וכלי הרכב עלו באופן משמעותי, אך זה לא מה שיגרום למשטר של פוטין להפסיק להתקיים, גם אם פוטין עצמו ייעלם מסיבה כזאת או אחרת מהזירה.
ברוסיה נוהגים לקרוא למחנות השונים בצמרת השליטון הרוסית כ"מגדלי קרמלין". המגדלים הללו לעיתים קרובות מדברים בשפות שונות ויש להם מטרות מנוגדות. עד לפני שנתיים נשמר ביניהם איזון מסוים, אך כיום רואים בבירור שהמחנה הפרגמטי של האוליגרכים ואנשי העסקים, שהעדיפו יציבות וקשרים כלכליים רחבים על פני מלחמה ונתק מהעולם המערבי, נחלש מאוד.
במקביל, המחנה של אנשי כוחות הביטחון – הסילוביקי – התחזק מאוד. הצבא ושירותי הביטחון השונים אוהבים את המלחמה: היא מאדירה אותם, נותנת להם משמעות וגישה בלתי מוגבלת לתקציב המדינה. הכלכלנים הרוסים מבינים היטב שהמשך המלחמה לא עולה בקנה אחד עם שיפור הביצועים הכלכליים, אך הם מדברים בקול חרישי, אם בכלל, כי להתבטא נגד המלחמה זה דבר לא פטריוטי.
אי לכך, המלחמה עומדת להימשך, גם כי האליטה הביטחונית ברוסיה מעוניינת בה, וגם כי קולות המתנגדים חלשים מדי. אימהות ונשות החיילים הנמצאים בחזית כבר שנתיים, שיצאו לכיכרות בחודשים האחרונים, לא מתנגדות למלחמה, אלא מבקשות לשלוח לחזית חיילים אחרים.
פוטין וחבורתו למדו היטב את השיעור של נפילת ברית המועצות: הם לא יתנו לשום ביקורת להישמע כי מבחינתם גם קול חלוש של התנגדות עלול להביא להפלת המשטר
מנהיגי האופוזיציה ברוסיה מושתקים, מורעלים, נרצחים, נזרקים לגולאגים הקרים והרחוקים – או נדחקים לחוץ לארץ במקרה הטוב. פוטין וחבורתו למדו היטב את השיעור של נפילת ברית המועצות: הם לא יתנו לשום ביקורת להישמע כי מבחינתם גם קול חלוש של התנגדות עלול להביא להפלת המשטר.
כך פועל גם המשטר האיראני, שבעצמו עלה לשלטון באמצעות מהפכה, וגם דיקטטורות אכזריות אחרות. בקרמלין לא יכולים וגם לא רוצים לעשות "אחורה פנה". כל מי שמנסה היום לשכנע את האוקראינים שהדרך הטובה ביותר להפסקת המלחמה היא משא ומתן לא לוקח בחשבון שרוסיה בכלל לא מעוניינת במשא ומתן. היא רוצה לכרסם בריבונות האוקראינית.
ברוסיה עוקבים בדריכות ובשמחה אחר מלחמות הרפובליקאים נגד ביידן וגם אחר הקולות של המחנה הסקפטי ביחס למלחמה באירופה. כלי התקשרות הרוסיים מהדהדים את הקולות הללו ומעצימים אותם. בקרמלין מודעים לעייפות החומר באוקראינה ולתסכול הגובר בשורות הצבא ומנסים לטרגט את החיילים האוקראינים באמצעות תעמולה ברשתות החברתיות.
במידה שאוקראינה תישאר בלי התמיכה האמריקאית, ואירופה לא תלמד לייצר את התחמושת הדרושה לקייב, ידה של רוסיה תהיה על העליונה במלחמה הזאת במוקדם או במאוחר. המציאות הזאת לא נמצאת על הפרק היום, אך חייבים לקחת בחשבון שבמקרה הגרוע ביותר גם זה עלול לקרות.
למשטר הרוסי יש מטרה ברורה: הגמוניה באירופה ופגיעה אנושה בברית נאט"ו. כל התפתחות בכיוון הזה פוגעת בכוחו של המחנה המערבי, שישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו
צעד כזה לא רק יחרוץ את גורלה של אוקראינה, שבחרה בנתיב הדמוקרטי ונלחמה בגבורה נגד הגוליית הרוסי, אלא גם של מדינות פוסט־סובייטיות אחרות, אולי גם של פולין. התיאבון הרוסי רק ילך ויגדל. הפלישה לגאורגיה והפעילות בחבל טרנסניסטריה במולדובה, הכיבוש של קרים – ובסופו של דבר הפלישה לאוקראינה – הן חלק מדפוס פעולה, לא אירועים מבודדים.
למשטר הרוסי יש מטרה ברורה: הגמוניה באירופה ופגיעה אנושה בברית נאט"ו. כל התפתחות בכיוון הזה פוגעת בכוחו של המחנה המערבי, שישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו. הוא גם יביא לדומיננטיות רוסית כאן, במזרח התיכון, וההשלכות על ביטחונה של ישראל יהיו ברורות.
לאוקראינה ולישראל יש אויבים משותפים. הן אמורות לצופף שורות יחד עם ארה"ב ואירופה כדי למנוע מפלה שהתוצאות שלה יהיו הרות אסון לכל מי שנמנה על המחנה הדמוקרטי.
מטבע הדברים, בגלל אירועי 7 באוקטובר, ישראל שקועה היום במלחמה משלה ואין לה זמן וקשב לאוקראינה. אך חשוב לראות את התמונה הגדולה: ניצחון של דיקטטורה אכזרית בלב ליבה של אירופה יחליש גם את ישראל.
רק סיוע צבאי משמעותי לאוקראינה והשקעות בכלכלתה המקרטעת, בשילוב של מאבק נחוש של הממשל האוקראיני נגד שחיתות והמשך תהליך המודרניזציה של הצבא והתעשייה, יחזירו לאוקראינים את התקווה ויגרמו להם לצאת מהדשדוש. רק הידוק השורות במערב וחיזוק ברית נאט"ו יבטיחו את ריסונה של רוסיה – וימנעו מלחמה גדולה עוד יותר באירופה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו