בעמדתה של ישראל כלפי שחרור החטופים יש סתירה מהותית, ואין לדעת אם היא נובעת מכך שהמערכת הפוליטית איבדה את כלי החשיבה הלוגית בגלל תרבות "ההודעות לעיתונות" והסיסמאות הקליטות ל"בייס", או שבכוונת מכוון היא נועדה ליצור נוסחה בלתי אפשרית כדי למנוע עסקה.
כל התשובות נכונות. המערכת הפוליטית חושבת מגזרית ולא ממלכתית, ובנימין נתניהו מנצל זאת כדי למנוע עסקה, כי עסקה תסיים את המלחמה בלי "ניצחון מוחלט" ותציף את צרותיו בתוך ישראל.
המערכת הפוליטית חושבת מגזרית ולא ממלכתית, ובנימין נתניהו מנצל זאת כדי למנוע עסקה, כי עסקה תסיים את המלחמה בלי "ניצחון מוחלט" ותציף את צרותיו בתוך ישראל
את עמדת ישראל אפשר לתמצת כך: אחרי שיחיא סנוואר ישחרר את החטופים, נהרוג אותו.
כמובן שסנוואר לא יקדם את פרויקט חיסולו, ואם אנו שומעים שחמאס מקשיח עמדות, אני הייתי מסביר זאת בכך שסנוואר מעלה מחירים כדי למלט את נפשו מחיסול.
כאשר מנתחים את שיקולי חמאס לאחר מעשה, אפשר לראות כי מצד אחד סנוואר קיבל את תוצאות הבחירות בישראל בחרדה, בעיקר מאיתמר בן גביר שאיים לחסל אותו, אבל גם ראה בבן גביר הזדמנות להוציא אל הפועל את תוכנית המתקפה, בגלל הסכנה לאל-אקצא (עובדה של אילנה דיין)
מכאן, שהפרמטרים האמיתיים של העסקה אינם הפוגה במלחמה, עם רמדאן או בלי רמדאן, אלא חטופים תמורת סנוואר ותמורת בני הבליעל בהנהגת חמאס שעדיין חיים במנהרות.
על פי מקורות פלסטיניים, הרשות הפלסטינית הבינה זאת מייד, ובמגעים שניהלה עם הנהגת חמאס בקטאר היא העלתה את ההצעה שהנהגת חמאס בעזה תעבור לשלוש שנים במאוריטניה, אחרי שאלג'יריה סירבה לגישושים קודמים לקבל את פני סנוואר וחבר מרעיו.
מדוע אלג'יריה סירבה לקבל בתחומה את הנהגת חמאס? קרוב לוודאי שזה בגלל הטראומות שלה ממלחמת האזרחים בין הצבא לאחים המוסלמים. ויש לברר גם עד כמה הנהגת חמאס בקטאר מעוניינת שסנוואר ייצא מעזה ויאתגר את מנהיגותם.
עם התקרב הרמדאן, ולנוכח העמדות הברורות של הנשיא ג'ו ביידן, כבר ברור למדי שלא תהיה התקפה ישראלית על רפיח, וכי המלחמה תסתיים בחאן יונס.
עדיין מוקדם לנתח מה משמעות הדבר לגבי תוצאות המלחמה. אפשר לומר שחמאס הפסיד ושישראל לא ניצחה, כי לא תהיה תמונת ניצחון והכוכבים מסתדרים בלעדיה.
את עמדת ישראל אפשר לתמצת כך: אחרי שחרור החטופים נהרוג את סנוואר. כמובן שסנוואר לא יקדם את פרויקט חיסולו, ואם שומעים שחמאס מקשיח עמדות, כנראה שסנוואר מעלה מחירים כדי למלט את עצמו
בגדול, קטאר נשארת בעזה, ומי שהבין זאת אלה האמירויות. ניתן להסיק זאת משיתוף הפעולה שנראה כבר בין האמירויות לבין קטאר. ואם קטאר נשארת ברצועה – גם חמאס נשאר שם, ואיתם גם אונר"א, שכבר הביעה אופטימיות לגבי חידוש הסיוע. למעשה, כל החבילה מה-6 באוקטובר נשארת אתנו גם ב-9 באוקטובר ותישאר גם בהמשך.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמובן, ניתן להרחיב את ההקשר:
1. האתגר של ישראל הוא לא ממוקד סינוואר והחטופים.
האתגר הוא לייצב משטר גבולות שיאפשר חזרת עקורים, משטר מול הפלסטינים שיאפשר יציבות בשטחים ובעזה בעידן אחרי אבו מאזן ובשאיפה לא חמאס, וגם לאפשר משטר אזורי בציר עם סעודיה-מצרים-נסיכויות הנפט, תוך טיפול באירן.
2. אירן מפעילה לחץ על ארה"ב, בשנת בחירות פלגניות בארה"ב (שעייפה ממלחמות רחוקות ויקרות) ושסעים קשים בישראל, תוך פריצה לגרעין (כולל טילים ארוכי טווח מדוייקים ועכשיו ראשי קרב).
רוסיה מעוניינת בלחץ הזה כדי להדיח את ביידן, ולערער (עם סין) את משטר הפטרודולר ונוכחות ארה"ב באזור.
3. ישראל איבדה את מרחב הלגיטימציה להרס נרחב ברפיח; אבל גם בלבנון ואירן…
לוחות הזמנים לניצחון תוך חודשים, כדי לא להעמיק מדי את ההתשה הצבאית, הכלכלית, הממסדית והחברתית לא מתממשים לעת עתה. יש הערכת חסר לגבי השחיקה הלא לינארית של ישראל, בעיקר לנוכח הנהגה חלולה, מושחתת, שחותרת תחת האחדות, אנשי המקצוע והתקציב, ובעיקר בלי חשיבה רציונלית אסטרטגית מכוונת.
4. יש מי שמבינים ורוצים שמלחמה נצחית תוביל להתדרדרות לכיוון טרנספר בכל החזיתות.
דרושה הנהגה אחראית שתכוון למצב תוצאתי ראלי, ברור, תוך שיתוף פעולה פנימי וחיצוני.
—- סכנה ברורה ומיידית.