המנהל בדימוס של הליגה נגד השמצה אברהם (אייב) פוקסמן אומר כי שני דברים מדירים שינה מעיניו בימים אלה. "הידרדרות היחסים בין ישראל לבעלת בריתה החשובה ביותר, האחת והיחידה, ארצות הברית, והאופן שבו העם היהודי יגיב להתפרצות האנטישמית הזאת בסופו של דבר", אומר פוקסמן לזמן ישראל.

"אנחנו בסדר עכשיו, אבל מה יקרה אם זה יימשך? איך זה יסתיים, ואיך נשרוד?" תהה בוועידת "לעולם לא זה עכשיו", שהתקיימה בניו יורק בשבוע שעבר.

פוקסמן, ששרד את השואה כילד ועבד בעולם היהודי במשך יותר מחמישה עשורים, הוא כעת המנהל בדימוס של הליגה נגד השמצה, לאחר ששימש כמנהל הארצי שלה במשך 27 שנה. בשיחת עומק הוא מעניק לזמן ישראל מבט אל תפיסותיו לגבי העולם שאחרי 7 באוקטובר ואקלים האנטישמיות הבינלאומי.

כולם (כולל כותבת מילים אלו) שואלים את פוקסמן אם הוא מופתע משטף האנטישמיות שנדמה שמציף את העולם מאז שאלפי מחבלים בהובלת חמאס הסתערו אל מעבר לגבול עם ישראל ב-7 באוקטובר, רצחו 1,200 בני אדם וחטפו 253 נוספים לרצועת עזה, רובם אזרחים.

ד"ר קלודין גיי, נשיאת אוניברסיטת הרווארד, מעידה בשימוע לחקירת אנטישמיות בקמפוסים, 5 בדצמבר 2023 (צילום: Photo by Kevin Dietsch / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)

פוקסמן בתגובה מבקש להבחין בין "מופתע" ל"מזועזע". "אחרי 50 שנה של עיסוק בנושא, התשובה היא לא, אני לא מופתע – כי אלה מאיתנו שעוסקים בנושא הזה בצורה מקצועית הבינו לפני זמן רב שאנטישמיות היא מחלה ללא תרופה וללא חיסון. דיווחנו עליה, ציינו אותה, תיעדנו אותה… ידענו שהיא שם, שהיא עמוקה ושהיא רצינית".

"הקהילה היהודית המאורגנת פיתחה אסטרטגיית בלימה – אם אנחנו לא יכולים לחסל את האנטישמיות, לפחות נבלום אותה", אומר פוקסמן. "נשאיר אותה בביוב סגור במכסה. נשתמש בכל אמצעי אפשרי: אמצעי התקשורת, קואליציות, זכר השואה, האמת, איום בהליכים משפטיים".

פוקסמן לא מופתע מהתפרצות האנטישמיות: "אלה מאיתנו שעוסקים בנושא הזה בצורה מקצועית הבינו לפני זמן רב שאנטישמיות היא מחלה ללא תרופה וללא חיסון"

הוא מציין כי במאה השנים ויותר שחלפו בין מותו של ליאו פרנק ב-1915 לבין טבח בבית הכנסת "עץ החיים" ב-2018, רק שלושה אנשים נרצחו בארצות הברית בשל יהדותם. "אז זה די טוב מבחינת שמירה על ביטחון הקהילה… אבל זה לא מפתיע כשיש טריגר שמעיף את המכסה של הביוב", אומר פוקסמן.

אסטרטגיית ה"בלימה" הזאת, טוען פוקסמן, קרסה בגלל שני גורמים עיקריים: האינטרנט ואימוצו של קץ התרבותיות בשיח האמריקאי. הרשת, לדברי פוקסמן, היא "ככל הנראה הכלי המשמעותי ביותר שנותן לגיטימציה לאנטישמיות – הוא העניק לה נתיב מהיר ורמה של אנונימיות שלא יכולנו לדמיין אף פעם".

חברי קו קלוקס קלאן חולפים בליווי המשטרה על פני קבוצה גדולה של מפגינים במהלך עצרת של הארגון בשרלוטסוויל, וירג'יניה, 8 ביולי 2017 (צילום: AP Photo/Steve Helber)

בכל הנוגע לתרבותיות השיח האמריקאי, פוקסמן לא פוחד לציין את המילה שמתחילה בט' – "טראמפ". "היעדר התרבותיות באמריקה הוא תוצאת הטראמפיזם – טראמפ הכשיר את זה", אומר פוקסמן. "ברגע שהופר כל טאבו של מה קביל ומה לא, אנחנו [היהודים] היינו הראשונים בתור.

"את עצרת 'אחדו את הימין' של חסידי העליונות הלבנה, שהסתיימה בשני מקרי מוות ב-2017 בעיר שרלוטסוויל הוא לא יצר, אבל הוא נתן להם הכשר", אומר פוקסמן. "הם הרגישו שזה בסדר לצאת ולהיות אנטישמיים בפומבי".

"ברגע שטראמפ הפר כל טאבו של מה קביל ומה לא, אנחנו, היהודים, היינו הראשונים בתור. כבר בשרלוטסוויל הם הרגישו שזה בסדר לצאת ולהיות אנטישמיים בפומבי"

פוקסמן סבור כי אירועי 7 באוקטובר התרחשו על רקע קרקע פורייה לאנטישמיות. "אז כן, אני לא מופתע, אבל אני מזועזע מפרץ האנטישמיות בעקבות 7 באוקטובר", הוא אומר.

"אני מזועזע מעוצמת השנאה", אומר פוקסמן. "חקרנו אותה, ידענו שהיא תגיע מימין ומשמאל, אבל מה שהפתיע אותי היה עוצמת השנאה ועוצמת השתיקה. אני מזועזע מזה שאי אפשר למצוא עשרה ארגונים שאנחנו, הקהילה היהודית, היינו איתם ב-50 השנים האחרונות ועמדו לצדנו באופן ברור ברגע הזה".

מפגין מניף כרזה בהפגנה למען עזה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 15 בנובמבר 2023 (צילום: Bryan R. Smith / AFP)

בהקשר לאקלים האנטישמיות הנוכחי במוסדות עילית להשכלה גבוהה בארצות הברית, פוקסמן מציין את תפקידם של מרכזים אוניברסיטאיים ללימודי המזרח התיכון שהוקמו על ידי מוסדות ותורמים ערביים לפני עשרות שנים.

"על פניו, זה היה 'שפיר'", אומר פוקסמן, ומציין שכבר אז, כמה אוניברסיטאות פנו לליגה נגד השמצה וביקשו לכונן הסכמי אי אפליה עם מדינות ערביות כדי שהמרכזים האלה לא יפלו יהודים. "אבל לא מנענו את זה, והמרכזים ללימודי המזרח התיכון הפכו ל'יודנריין' [נקיים מיהודים]", כשבחלק מהמקרים התרומות שוללות במפורש תוכן ואנשי סגל הקשורים לישראל.

"האקלים האנטישמי באוניברסיטאות הוא תוצאה של 20, 30, 40 שנים של השקעה מצד הערבים, השקעה עמוקה מאוד של שני דורות של אקדמאים, מול צעדים מקבילים לוקים בחסר מצד הקהילה היהודית"

"האקלים האקדמי של היום", טוען פוקסמן, "הוא תוצאה של השקעה עמוקה מאוד של שני דורות של אקדמאים מול צעדים מקבילים לוקים בחסר מצד הקהילה היהודית".

"אני שומע על יהודי שתורם 20 מיליארד דולר לאוניברסיטה ושואל אותו, איזה תנאי הצבת?' והוא עונה, 'שום תנאי'", אומר פוקסמן. "'לא דרשת לימודי יהדות, לימודי שואה, לימודי ישראל?' 'לא'". אז זה הכשל שלנו, אבל אנחנו צריכים להבין שזו תוצאה של 20, 30, 40 שנים של השקעה מצד הערבים".

מפגינים פרו-פלסטינים ואנטי-ישראלים ליד אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 15 בנובמבר 2023 (צילום: Bryan R. Smith / AFP)

פוקסמן מייחס את האנטישמיות הנוכחית בקמפוסים ל"היעדר אומץ מנהלי" מצד הנהלות האוניברסיטאות. "זה לא קשור לחופש הדיבור – אנחנו יודעים מה מותר לומר ומה לא", אומר פוקסמן.

"אף אחד לא יגן על השימוש ב'מילת ה-N' בחסות חופש הדיבור, אז אף אחד לא צריך להגן על אמירות כמו 'יהודים לגז'. זה לא קשור לדיבור – זה קשור להתנהגות".

"אף אחד לא יגן על השימוש ב'מילת ה-N' בחסות חופש הדיבור, אז אף אחד לא צריך להגן על אמירות כמו 'יהודים לגז'. זה לא קשור לדיבור – זה קשור להתנהגות. האוניברסיטאות צריכות לייצר השלכות"

לרוב האוניברסיטאות, מציין פוקסמן, יש קוד התנהגות: "את יכולה להפגין ולדבר, אבל את לא יכולה למנוע ממישהו אחר ללכת לשיעור. יש להן אמצעים לפעול והן לא פועלות, וזה מה שכל כך מתסכל".

"אנחנו לא צריכים כוח משימה לאנטישמיות – אנחנו צריכים כוח משימה לדרכי היישום של קוד ההתנהגות על ידי האוניברסיטאות עצמן. הן צריכות למלא את האחריות שלהן במסגרת הכלים שכבר יש להן. כוח משימה, מה הוא יכול לעשות, להגיד לנו מה קורה? כולנו יודעים מה קורה. הן צריכות לייצר השלכות ואחריותיות".

הפגנה פרו-פלסטינית באוניברסיטת הארוורד, ארה"ב, 14 באוקטובר 2024 (צילום: Joseph Prezioso / AFP)

אז איך העולם יכול לכבות את אש השנאה – או לפחות לכסות שוב את הלהבות כדי למנוע מהן להתפשט?
"אני חושב שאנחנו צריכים להתאחד ולבנות אסטרטגיית בלימה חדשה", אומר פוקסמן. "אני לא בטוח מהי, כי הרבה מהדברים שעבדו לנו בעבר כבר לא קיימים. הדבר הכי חשוב הוא האמת – אנטישמיות היא שקר גדול, ולשקר גדול צריך לענות באמצעות האמת. אבל הטראמפיזם הרס את האמת".

פוקסמן מוסיף כי התפוררות התקשורת והתרבותיות גם שוללת ממי שמבקשים להיאבק באנטישמיות שני ערוצי תיקון חשובים שהיו קיימים בעבר. "הקואליציות נגמרו כי אנחנו שבטיים. התרבותיות נגמרה", הוא אומר. "בניית אסטרטגיה חדשה תדרוש מאיתנו להיות יצירתיים מאוד ולהשיב כמה דברים שאיבדנו".

"הדבר הכי חשוב הוא האמת – אנטישמיות היא שקר גדול, ולשקר גדול צריך לענות באמצעות האמת. אבל הטראמפיזם הרס את האמת. התרבותיות נגמרה"

"בעיניי, השאלה שעולה בעקבות המתקפה החדשה הזאת נגד היהודים היא לא עליהם אלא עלינו", אומר פוקסמן. "איך נגיב? האם נתקין מזוזה בפתח הבית או נסיר אותה?"

בינתיים, הגאווה היהודית פורחת בעקבות 7 באוקטובר. "חברי הקהילה מסביב לעולם קמו ואמרו, 'אני יהודי, אני רוצה להיות יהודי'", אומר פוקסמן. "זה מבחן העתיד: כמה גאים נהיה ביהדות שלנו ועד כמה נקום על רגלינו. העניין הוא לא מה 'הם' עושים. זה נורא, זה מפחיד, זה מעייף, אבל את יודעת מה? אנחנו נתגבר על זה. העניין הוא יותר אנחנו מאשר הם, והסימנים עכשיו חיוביים מאוד".

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בתל אביב בזמן מלחמת עזה, תל אביב, 18 באוקטובר 2023 (צילום: Miriam Alster/Pool Photo via AP)

מה שמפחיד את פוקסמן, הוא מודה, הוא הסכנה שישראל תאבד את ארצות הברית כבעלת בריתה. "אנחנו במלחמת תעמולה, ובמידה מסוימת אנחנו מפסידים במלחמת התעמולה, ואני חושש לאבד את אמריקה", אומר פוקסמן.

"זה מפחיד, כשמסתכלים על הסקרים, על תוכניות הטלוויזיה של יום ראשון, על העיתונים המרכזיים – יש שם כל כך הרבה נגד ישראל. זה מידע מוטעה וכוזב בדרכים שלא יכולנו לדמיין".

"כשמסתכלים על הסקרים בארה"ב, על תוכניות הטלוויזיה של יום ראשון, על העיתונים המרכזיים – יש שם כל כך הרבה מידע מוטעה וכוזב נגד ישראל בדרכים שלא יכולנו לדמיין"

"אני לא מודאג לגבי 'העולם', אני מודאג לגבי ארצות הברית", אומר פוקסמן לגבי העתיד. "ארצות הברית היא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, אם זה מבחינה פוליטית, כלכלית, צבאית – אין אף אחד אחר. מה שמדאיג אותי הוא שאנחנו מאבדים אותה".

ללא קשר לעמדות פוליטיות, אומר פוקסמן, ב-7 באוקטובר היה לנו "הרבה מזל" שביידן הוא נשיא ארצות הברית. "ביידן אמר לעולם שאמריקה לא תאפשר שיקרה ליהודים מה שהיא אפשרה שיקרה במלחמת העולם השנייה. היה לו מצפן מוסרי והוא התייצב לצדנו בצורה נהדרת, הגן על ישראל ונתן כסף – אבל עם התמשכות המלחמה זה מידרדר".

עכשיו, אומר פוקסמן, "הנשיא חלש ועבר פוליטיזציה".

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן צועד במדשאה של הבית הלבן בוושינגטון, 9 בפברואר 2024 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

התערערות התמיכה בביידן בקרב ציבור הבוחרים במישיגן ובמקומות אחרים בגלל תמיכתו של הנשיא בישראל במלחמה הנמשכת בעזה "באמת גובה מחיר", אומר פוקסמן.

"תראי, הפחיד אותי לשמוע את סגנית נשיא ארצות הברית משתמשת במילים 'הפסקת אש' כתנאי מספר אחת. המילים 'הפסקת אש' הן מילות קוד לניצחון חמאס… זה מפחיד, ואני מודאג מאוד".

"האירוניה היא שנתניהו, במשך שנים, היה נכס מרכזי ביחסי ישראל–ארצות הברית בשל מנהיגותו, וכעת הוא משמש למתן לגיטימציה לאנטי-ישראליות והפך לנטל, בעיקר בארה"ב"

פוקסמן אומר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו "משמש כתירוץ או הצדקה למתן לגיטימציה לאנטי-ישראליות".

"האירוניה היא שבעוד שביבי נתניהו, במשך שנים, היה נכס מרכזי ביחסי ישראל–ארצות הברית בשל מנהיגותו, הרהיטות שלו ועוד הרבה גורמים אחרים, היום הוא הפך לנטל, בייחוד בארצות הברית, ואנשים שמבקרים את ישראל מזהים את המדינה עם נתניהו ועם ממשלת הימין, וזו בעיה מאוד רצינית בשבילנו", אומר פוקסמן.

מנהל הליגה נגד השמצה לשעבר אברהם פוקסמן וקנצלרית גרמניה דאז אנגלה מרקל בברלין, 19 במרץ 2014 (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)

פוקסמן מציין כי לפני 7 באוקטובר ביידן אמר כי היהודים מוגנים בזכות קיומה של ישראל. "הציונות הייתה חוף המבטחים שלנו – אנחנו צריכים להיות ככל האומות, וכך נהיה מוגנים ובטוחים", אומר פוקסמן.

"באופן אירוני, מה שקרה הוא שישראל הפכה ליהודי בין האומות. נכנסו לקהילת האומות, שזה היה החלום של הציונות ושל הרצל, עם דגל והמנון וכיוצא בזה – ועדיין מתייחסים אלינו בצורה שונה מאשר לכל אומה אחרת.

"מה שקרה הוא שישראל הפכה ליהודי בין האומות. נכנסו לקהילת האומות, שזה היה החלום של הציונות ושל הרצל, עם דגל והמנון וכיוצא בזה – ועדיין מתייחסים אלינו בצורה שונה מאשר לכל אומה אחרת"

"איזו עוד אומה בעולם חסרה את הזכות לקבוע את עיר הבירה שלה וצריכה להגן על זכותה להגן על עצמה?" תוהה פוקסמן. "מי אומר לאוקראינה לאן לשלוח את הטילים שלה, או שיש יותר מדי קורבנות חפים מפשע? אף אחד. אנחנו עדיין היהודים בין האומות".

למרות כל זאת, פוקסמן ממהר לציין שהוא אופטימיסט. "ליהודים אין את המותרות להיות פסימיסטים", הוא מחייך כשהוא מצטט את ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר.

ראש הליגה נגד השמצה לשעבר אברהם פוקסמן בירושלים, 11 ביוני 2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני שרדתי. אין לי זכות להיות פסימיסט, ואני לא כזה. זה קשה, ונהיה קשה יותר, ואני דואג יותר, אבל בסדר. מותר לנו לדאוג. אנחנו גם מאמינים שמתוך טרגדיה יכול לצאת טוב. אחרי חורבן אנחנו שורדים, ואנחנו משתקמים".

"תחושת התקווה הנחישות, ההמשכיות… כן, זה הכול חלק מסוד ההישרדות שלנו", אומר פוקסמן. "הלוואי שהעולם לא היה בוחן אותנו לעיתים קרובות כל כך. הוכחנו שאנחנו יכולים להיות חיוביים בלי הדברים השליליים".