מאז ה-7.10 רבים מרגישים שהזמן מתנהל באופן מוזר. הפריחה והאביב הגיעו כסדרם, אבל הם – זאת אומרת אנחנו – במידה רבה עדיין בסתיו.

היכולת להתמודד עם קשיים קשורה מאוד ביכולת להכיר בכך שקרה משבר, להתאבל עליו ואז לאסוף את עצמנו ולהמשיך הלאה. בחלק הקריטי הזה, בנימין נתניהו נאלם.

היכולת להתמודד עם קשיים קשורה מאוד ביכולת להכיר בכך שקרה משבר, להתאבל עליו ואז לאסוף את עצמנו ולהמשיך הלאה. בחלק הקריטי הזה, בנימין נתניהו נאלם

לאחר ה-11 בספטמבר 2001, הנשיא דאז ג'ורג' בוש, שלא ידוע כנואם מופלא, התייצב לפני המצלמות וברגישות צייר את דמותם של הקורבנות חסרי האונים, שהגיעו מכל שכבות החברה. הוא תיאר את האסון הנורא במילים ואיפשר לעם האמריקאי לחוש את הכאב ולהתאחד סביבו, לפני שהוא הצהיר בשלב הבא בנאום על מלחמה בטרור.

דוקא נתניהו, מי שקרוי קוסם בעיקר בשל יכולתו ללהטט עם מילים, קפץ מייד להכרזת מלחמה ולהצהרות נבובות על חקירת האסון, שתקרה מתישהו בעתיד לא ידוע. אמפתיה לא הייתה שם, גם לא חזון.

לאנשים שמתמודדים עם אתגרים בריאותיים, יש סיכויי החלמה גבוהים יותר אם הם חווים אמפתיה ויש להם תקווה ואמונה ביכולת שלהם להתמודד עם המצב. היכולת להבין את המציאות ולהצביע על האופק גם בלב סערה היא גם עקרון בסיסי בניהול ומנהיגות חיובית.

לתקווה יש מטען פסיכולוגי וגם רטורי. היכולת לעורר אותה קשורה במיומנות שניחנים בה מנהיגים ויזמים גדולים והיא לראות את האפשרויות לצמיחה הטמונות במצבים שונים, קשים ככל שיהיו.

דוגמה קלאסית לנאום מעורר השראה היא נאומו של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית ב-19 בנובמבר 1863. בנאום הקצר, שקרוי לעיתים הנאום הקצר בהיסטוריה, הוא קרא לאמריקאים, שיצאו למלחמה על מנת להפסיק את העבדות בדרום ארה"ב, לזכור כל אדם שנילחם ומת בשדה הקרב, מאחר שכל אדם נולד שווה ערך.

דוקא נתניהו, הקרוי קוסם בעיקר בשל יכולתו ללהטט עם מילים, קפץ מייד להכרזת מלחמה ולהצהרות נבובות על חקירת האסון, שתקרה מתישהו בעתיד לא ידוע. אמפתיה לא הייתה שם, גם לא חזון

"העולם לא יזכור מה נאמר כאן, אלא מה עשינו כאן. זו המשימה שלנו, החיים, להשלים את המשימה שלא הסתיימה, ושאלו שנלחמו כאן התאמצו להשיגה. חשוב שהמתים לא ימותו לשווא, אלא עבור ערכי השוויון".

את נאומו סיים לינקולן במשפט המפורסם:

"הממשלה הזו היא של האנשים, על ידי האנשים, עבור האנשים, ולא תימחה מעל פני האדמה".

במילים אלו הביע לינקולן אמפתיה לכאב, אבל גם נתן לו ולמלחמה כולה משמעות עמוקה, שמושתתת על ערכי יסוד הומניים ואוניברסליים.

מהטמה גנדי נשא גם הוא נאום מעורר השראה, יום לפני שהתנועה לשחרור הודו החלה, ב-8 באוגוסט, 1942. גנדי קרא לאנשיו להתנגד לממשלה הבריטית, אך לעשות זאת תוך שמירה על עקרונות הא-הימסה – אי האלימות. השורה המפורסמת בנאומו היא:

"אני לא מאמין שבהיסטוריה של העולם, היה אי פעם מאבק יותר דמוקרטי לשוויון משלנו".

הנאום המפורסם ומעורר ההשראה ביותר, הוא כנראה נאומו של מרטין לותר קינג: "יש לי חלום". ב-28 באוגוסט 1963, בסיומה של צעדה למען שוויון אזרחי, קינג דיבר מול 250,000 איש. בקול רועם ובפתוס סוחף, הוא צייר לפני הצועדים עתיד רחוק ואופטימי, אבל כזה שניתן היה לדמיין ולכן גם לקוות שיתגשם ולהיאבק עבורו למרות הקשיים.

"הממשלה הזו היא של האנשים, ע"י האנשים, עבור האנשים, ולא תימחה מעל פני האדמה". כך הביע לינקולן אמפתיה לכאב, אך גם נתן לו ולמלחמה משמעות עמוקה, שמושתתת על ערכי יסוד הומניים ואוניברסליים

תוך שימוש במטאפורות של טבע, הוא סיפר על הרים שהופכים להיות שטוחים ועל ילדים שחורים ולבנים שמשחקים יחדיו וזוכים לאותן האפשרויות בחיים. עד היום, קשה לצפות בנאום שלו ולהיוותר עם עיניים יבשות.

נאומים שנישאו על ידי אומנים, יזמים ואנשים אחרים שאינם פוליטיקאים יכולים גם הם להיות מעוררי השראה. התנאי הוא שהם יהיו אמיתיים, ישירים, שיכירו בכאב האישי והחברתי, ושיציירו במילים חזון שאפשר להאמין בו ושהוא מספיק ראוי כדי אפשר יהיה להתגייס עבורו.

כך למשל אילון מאסק, בנאום שדורג כאחד הנאומים המעוררי השראה שנישאו בשנים האחרונות, הודה בקשיים שהוא מתמודד איתם, אבל הדגיש את החשיבות שבבחירת מטרה שחשובה לנו ובחתירה קדימה מבלי להתייאש.

ב-2008, ג'יי קיי רולינג נשאה נאום לפני הבוגרים הצעירים של אוניברסיטת הארוואד ודיברה על החשיבות של כשלונות כדי להבין מה חשוב לנו. היא הדגישה גם את כוחו של הדמיון כדי להזדהות עם אחרים. "אנחנו לא צריכים קסם", היא אמרה, "יש לנו את כל הכוח בתוכנו – הכוח לדמיין עתיד טוב יותר".

נאומים שנישאו ע"י אומנים, יזמים, ואחרים שאינם פוליטיקאים יכולים גם הם להיות מעוררי השראה. התנאי הוא שיהיו אמיתיים, ישירים, שיכירו בכאב האישי ושיציירו במילים חזון שאפשר להאמין בו ולהתגייס עבורו

ומה קיבלנו אנו על סיפו של המשבר הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל ממנהיג המדינה? הדמות ההורית שאמורה הייתה בעזרת מילים ליצור הזדהות, ריפוי ולהאיר את האופק עבורו אפשר לסבול מלחמה?

כלום.

נתניהו יכול היה להצביע על הכאב ועל האתגר, הוא יכול היה לאמץ אל חיקו את הבדואים והערבים הישראלים, שסבלו גם הם הרוגים וחטופים והקריבו את חייהם כדי להציל אחרים. הוא יכול היה לנצל את ההזדמנות כדי להדגיש את המשותף וליצור עתיד, שכולם יכולים להשתתף בו.

הוא יכול היה להצביע על אינספור היוזמות מעוררות ההשראה של ערבות הדדית, שצצו על כל צעד ושעל אחרי השבת השחורה: התנדבות לחקלאות, סיוע טיפולי במקומות בהם המדינה נעדרה, ואפילו איתור בתים לחיות מחמד, שבעליהם כבר לא ישובו.

הוא היה יכול לדבר על הטכנולוגיה והמוחות שפגשו לבבות דואבים בשירות השיקום. במקום זאת, הוא תקף ארגוני מתנדבים כשל אחים לנשק.

נתניהו יכול היה להזכיר לחיילים ולתושבים מהי ישראל שאנו רוצים לשמר כדי לא להיות כמו חמאס: הדמוקרטיה, הערבות ההדדית שהתגלו פה בכל יופיים.

הוא לא עשה דבר מכל זה.

ומה קיבלנו אנו על סיפו של המשבר הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל ממנהיג המדינה? הדמות ההורית שאמורה הייתה בעזרת מילים ליצור הזדהות, ריפוי ולהאיר את האופק עבורו אפשר לסבול מלחמה? כלום

יש הטוענים שחוסר היכולת של נתניהו לקבל החלטות, כמו גם היעדר מצע בשנות בחירות ארוכות, מעידה על כך שהוא נטול דמיון וחזון. יש הטוענים, שכל מעשיו מכוונים להגשמת חזון ברור: סכסוך אינסופי בין כל הפלגים בישראל והמשך שלטונו האישי.

כיצד הייתה מתנהלת המלחמה לו הוא הראה לנו אופק? כיצד היינו מרגישים לו היו מזכירים לנו את היופי שיש פה ומבטיחים לנו להילחם עליו? לו היו מבטיחים לנו לשקם אותו? נותר לנו רק לדמיין. בינתיים יש  מאה שלושים וארבעה חטופים בבור ועם שלם שהיום והלילה, הסתיו והאביב התהפכו עבורם ויצרו ענן מאובק, שקשה לראות ממנו את המחר.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)