במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2012 המועמד הרפובליקאי מיט רומני הוקלט בסתר באירוע התרמה פרטי בפלורידה. בהקלטה הוא נשמע אומר ש-47% מהאמריקאים תלויים בממשלה, רואים את עצמם קורבנות, מרגישים שמגיעים להם שירותי בריאות, מזון ודיור, ויצביעו לברק אובמה בכל מקרה. לכן, הוסיף רומני, תפקידו כמועמד הוא "לא לדאוג לאנשים האלה". ההקלטה פורסמה באתר Mother Jones בספטמבר 2012 וסביבה התגבשו מייד שני נרטיבים מתחרים.

רומני הציג את דבריו כתיאור כלכלי: הוא קשר את נתון 47 האחוזים למשקי בית שאינם משלמים מס הכנסה פדרלי, וטען שהדברים רק "נוסחו בצורה לא אלגנטית". מנגד, אובמה ומטה הקמפיין שלו הפכו את האמירה ל"אנקדוטה מייצגת" של תפיסת עולם מתנשאת, שמבטלת חצי מהעם.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

"עוגה צבעונית" – כך כינו בשילוב של זלזול, התנשאות ואולי גם אכזבה את המזרקה, שעיצב יעקב אגם כתשורה לעיר תל אביב.

רבים ציפו לראות מה יעשה האמן היהודי הנודע, שזכה להכרה בינלאומית ויצר אמנות חדשנית שהוצגה במוזיאונים חשובים כגוגנהיים ומומה, שעבודות שלו נראו בניו יורק, פריז ואמסטרדם.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

זה היה אחד הימים המרגשים ביותר בחיי רבים במדינה ובחיי המדינה כמדינה. כשהשארתי הודעות קוליות חנוקות מדמעות לחברים בחו"ל אמרתי להם שזה אחד הימים היפים בחיי, אבל שאני מאחלת להם לעולם לא לחוות משהו דומה, משום שזו שמחה שמהותה היא הקלה אדירה. זה אושר שניקנה במחיר סבל גדול ומיותר.

אם אני הרגשתי כך, אני לא מצליחה להתחיל לדמיין מה חשו המעגלים הקרובים והמעורבים יותר, אם כי במדינת ישראל הקטנה, רבים רבים הם במעגל השני או השלישי של משפחת חטוף או שבוי.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

כבר לפני מעל אלפיים שנה, זיהה אריסטו את המרכיבים החשובים של ההשפעה הרטורית: לצד טיעון חזק והגיוני שמסתמך על הוכחה ברורה ולצד פניה לרגש, דן אריסטו במונח ה"אתוס", שמתייחס לדמותו של המשכנע. ככל שהדובר נתפס כמקצועי וכמומחה בתחומו, אבל גם כאמין ונטול אינטרסים – כך גדל הסיכוי שאותו אדם ישפיע עלינו לנהוג או להאמין בצורה מסוימת.

מושג האתוס מאפשר דיון בהבדל בין האדם עצמו ובין האופן בו הוא נתפס, זהו הפער בין האמת הפיזית ובין התדמית, ומכאן גם השאיפה לאותנטיות. במשך שנים רבות בנימין נתניהו נתפס כסוג של טפלון, כפוליטיקאי חמקמק שהתדמית שלו מנצחת הכול: הוא מלך המזרחיים למרות שמועות על גזענות, הוא נתפס כמומחה בדיפלומטיה למרות שמועות על מערכות יחסים רעילות עם עובדיו ושותפיו, הוא מר ביטחון למרות השבעה באוקטובר.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

את לוח השחמט הצבעוני והיפהפה של מאסימו קאופמן ראיתי במוזיאון לאומנות מודרנית במילאנו. צילמתי במהירות ושלחתי את התמונה לאחיין, שבאופטימיות הרעננה שלו עדיין מנסה לשכנע אותי ללמוד את המשחק המתוחכם הזה. "וואו" הוא כתב מה שכל אוהב שחמט שמכבד את עצמו אמור לענות: " זה מגניב, אבל מבלבל. חחח איך אפשר לשחק ככה?"

"האומן טוען שאפשר לשחק למרות הבלבול שנוצר מאינספור האפשרויות. אבל אולי אפשר לקחת את זה צעד קדימה?" שאלתי. "מעבר ליופי של הלוח והכלים הצבעוניים, כשנעים מהדואליות של שחור מול לבן ונפתחים למגוון – המשחק משתנה. במקום שנשחק אחד נגד השני לניצחון או לתבוסה נוצר משהו חדש".  דיברנו על איך משחק חדש כזה יכול להיראות. אולי סוג של ריקוד? אולי שיתוף פעולה? אולי משהו אחר לחלוטין?

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

"מאפס למאה" מילמלו רבים רק לפני שבועיים, "מאפס למאה" אמרו והתייחסו למהירות שבה חזרנו מחרדת אלוהים ושגרה של תיקים מוכנים עם דרכונים לריצה למקלט השכונתי (אם התמזל מזלנו להיות קרובים למקלט שכזה) ועד לשגרה של עבודה ומסיבות סיום לילדים.

"מאפס למאה" מתאר גם את המהירות שבה התרגלנו לכיוון ההפוך: משגרה יחסית למצב חירום ודריכות, של עסקים קורסים ושל המתנה לפגישה חזיתית עם האיום הבא. המילה "אירוע" משמשת אמנם לתיאור כל הפצצה, אבל למעשה מדובר בשגרת חירום חדשה שהורגלנו בה.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

ד״ר יואב יחזקאלי הוא מומחה ברפואה פנימית ומינהל רפואי. ממקימי צוות הטיפול במגפות, מרצה לניהול מצבי חירום ואסון. שימש כראש ענף בחיל הרפואה בדרגת סא״ל, כסגן מנהל בי״ח, רופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים. רופא משפחה פעיל, יועץ רפואי במכון המחקר KI לרפואה חישובית. מורה למיינדפולנס, חמלה ובודהיזם. חבר מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה

התמזלתי בבלנדר, שמצטיין בהכנת שייק פירות, אבל מטרטר כמו הליקופטר לפני המראה. כשהבעתי חשש בפני שכנתי היקרה שהרעש יעיר את בנה הפעוט, היא הניפה את היד ופסקה: "אין אירוע כזה".

אירוע.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

מאז ומעולם אנשים עסקו באינטנסיביות במבט:

"היא יכולה לראות דרכך", "יש לו מבט מקרח", "לעשות עיניים", "האם ראית את הניצוץ בעיניה", ובתקופה האחרונה, העיסוק בעיני החטופים.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

בשבוע שעבר ישראל ואף העולם געשו בשל שתי תנועות יד: הנפת היד של אמילי דמארי והנפת היד של אילון מאסק. מה הקשר בין שתי התנועות והאם יש להן משמעות שחורגת מההיבט הפיזיולוגי של מתיחת כמה אצבעות או זרוע?

אמבלמים הם מחוות שיש להן משמעות מילולית וסמלית ברורה, באופן שיכול להחליף מילים. מפורסמת למשל המחווה של הנפת האצבע והאמה שידועה כתנועת הווי – תנועת הניצחון, שהתפרסמה בזכות וינסטון צ'רציל במלחמת העולם השנייה, ומזוהה כניצחון בעלות הברית על הנאצים. היפוך של התנועה הזו, כך שגב היד פונה כלפי חוץ – ומשמעות התנועה משתנה והיא הופכת לתנועה בוטה.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

מעבר לניחוחות קרנבל, אחת המחשבות הראשונות שבדרך-כלל עולות למשמע השם "ברזיל" היא פשיעה. ואכן, בברזיל יש פשיעה, ואפילו פגשתי מישהו שנחטף לחמישה ימים למטרות כופר ומשפחתו נוסעת ברכב משוריין. פגשתי אותו על אי מרוחק, בו בחר לחיות בפשטות ובחופשיות ללא סכנה האורבת לו בשל הרקע המיוחס שלו.

אני אישית, טפו טפו, לא נתקלתי בבעיות מסוג זה, אבל כן נתקלתי בביקורי בברזיל בכמה דברים מעוררי השראה, שניתן לאמץ גם אצלנו כשתהיה הנהגה מקומית וכללית שתרצה להיטיב עם הציבור.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)