ישראל לא "פירקה" את הארמיה השלישית במלחמת יום הכיפורים. לא בסוף המלחמה. ישראל כיתרה אותה ודרשה ממצרים הפסקת אש, חילופי שבויים והסכם הפרדת כוחות. רק אז התירה להכניס מים ומזון ל-20 אלף חיילי הארמיה.

ישראל לא טיהרה את ביירות במלחמת לבנון ולא פירקה את כל כוחות אש"ף שם. היא כיתרה את העיר, הפציצה, ולחצה על יאסר ערפאת לעזוב עם אנשיו תמורת הסרת המצור.

אין שום סיבה להיכנס לקרב מדמם ברפיח כפי שמאיים ומבטיח רה"מ בנימין נתניהו.

ישראל לא טיהרה את ביירות במלחמת לבנון ולא פירקה את כל כוחות אש"ף שם. היא כיתרה את העיר, הפציצה, ולחצה על יאסר ערפאת לעזוב עם אנשיו תמורת הסרת המצור. אין שום סיבה להיכנס לקרב מדמם ברפיח

הצהרותיו שחצניות, יומרניות, זחוחות ובעיקר שקריות. אי אפשר גם לחסל את גדודי חמאס ברפיח וגם לשחרר את החטופים.

גם אם חטופים רבים מוחזקים ברפיח, הרי ברור שהם לא יישארו בחיים אם צה"ל יחסל את שוביהם.

איזו עמדה מוסרית מציגה בעצם ישראל כשהיא מנסה לחסל את אותם מחבלים שפרצו את גבולה ב-7.10, חטפו את אזרחיה ורצחו רבים אחרים, אם היא עצמה תגרום להמשך הרצח של אזרחיה? המשך הרצח של מי שהופקרו על ידה וניצלו רק בגלל שהרוצחים לקחו אותם לשבי כדי לבצע עסקה?

אין סיבה להיכנס לרפיח, משום שישראל יכולה כעת לדרוש מחמאס שארבעת הגדודים שנותרו ברפיח ימסרו את נשקם, ייכנעו וייצאו למדינה שלישית, תומכת חמאס או ניטרלית. מצרים, קטאר, תימן או טורקיה.

ישראל צריכה להסביר לעולם כי גדודי חמאס ברפיח אינם מגינים על תושבי עזה. הם ארגון טרור שמגן על עצמו כרגע וגורם סבל לתושבי עזה.

ישראל חייבת לומר לארה"ב שאפשר למנוע את כיבוש רפיח ואת מחיר הלחימה שם, אם מצרים וקטאר ישכנעו את חמאס למסור את הנשק של הגדודים שם, לשחרר את החטופים ובתמורה תאפשר להם ישראל לצאת ללא פגע מרצועת עזה.

כניעת 4 הגדודים הללו תהווה סוף למלחמה וצה"ל יוכל לצאת מהרצועה, לאפשר הכנסת כוח רב לאומי או ערבי לשליטה אזרחית ברצועה, ובעיקר שחרור החטופים יסמל את הניצחון.

כניעת ארבעת גדודי חמאס ברפיח הללו תהווה סוף למלחמה וצה"ל יוכל לצאת מהרצועה, לאפשר הכנסת כוח רב לאומי או ערבי לשליטה אזרחית ברצועה, ובעיקר שחרור החטופים יסמל את הניצחון

חמאס מצידו יוכל להכריז בחו"ל שהוא עדיין מייצג את המאבק הפלסטיני ולנאום בלבנון או בקטאר נגד הציונים וכל הסיסמאות הידועות. אחרי הכרעת הכוחות של חמאס בצפון הרצועה, בעזה ובחאן יונס, אין משמעות להכרזות הללו.

הלחץ הבינלאומי למניעת לחימה ברפיח על גבם של מיליון וחצי עזתים, והדרישה הצודקת של ישראל שארבעה גדודי חמאס ייכנעו, יכולים לשכנע את תומכי ישראל שהיא פועלת כעת נכון ומוסרי בעזה לאחר תוצאות מתקפת 7 באוקטובר. זו דרישה הגיונית מעשית וצודקת לכל הצדדים.

במקום לאיים בוקר וערב בחיסול חמאס ברפיח, כיבוש, מיטוט, ניצחון מוחלט ושאר הצהרות שחצניות של נתניהו, מוטב להיות מעשי ולקרוא לכניעת אחרוני החמאסניקים ברפיח.

הפלסטינים כבר נכנעו בספטמבר 70' בירדן ועזבו ללבנון, וכאמור נכנעו בביירות ב-82' ועזבו. הפתרון הזה יחסוך מלחמה מיותרת ועקובה מדם ישראלי ופלסטיני. הפתרון הזה גם יאפשר לישראל להציג עמדה שפויה, שלוקחת בחשבון גם את חיי העזתים ומציגה לעולם עמדה מוסרית כדי לסיים את המלחמה.

רק קיצונים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ידרשו להמשיך את המלחמה ללא מטרה סופית הגיונית ומקובלת על העולם הרחב.

עמדתם דומה בעצם, כתמונת ראי, לעמדת יחיא סנוואר ואנשיו. מלחמת ג'יהאד אין סופית.

הלחץ הבינל' למניעת לחימה ברפיח על גבם של מיליון וחצי עזתים, והדרישה הצודקת של ישראל שארבעה גדודי חמאס ייכנעו, יכולים לשכנע את תומכי ישראל שהיא פועלת כעת נכון ומוסרי בעזה

רק חולשתו של נתניהו מסייעת לטירוף הזה להמשיך לנהל את חיינו.
למרבה הצער הוא מנהל כך את מותם המיותר של חטופים רבים וחיילים רבים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.