ואין רווח והצלה

בנימין נתניהו ויחיא סנוואר במנהרת חמאס (צילום: יצירת AI של אורן אדלר)
יצירת AI של אורן אדלר
בנימין נתניהו ויחיא סנוואר במנהרת חמאס

איבדנו את זה. לשפשף את העיניים ולא להאמין, כמעט חצי שנה החטופים נמקים מתחת לאדמה, נשכחים מלב ואבודים במנהרות שבנימין נתניהו מימן במו כספם כשהבטיח לעמו שחמאס מורתע.

חיילים מאבדים את חייהם שם במלחמת התשה מטורפת, גם הם נשכחו מלב. הצבא מושמץ, הפוליטיקאים חזרו לבוסס בזבל. המערכת כולה בכאוס שמשרת רק אדם אחד. את המנהיג שסרח.

חיילים מאבדים את חייהם שם במלחמת התשה מטורפת, גם הם נשכחו מלב. הצבא מושמץ, הפוליטיקאים חזרו לבוסס בזבל. המערכת כולה בכאוס שמשרת רק אדם אחד. את המנהיג שסרח

בנימין נתניהו מתנער מאחריות וממשיך. כמעט חצי שנה מהשבת הארורה ההיא והאדמה תחת רגליו לא רועדת. איך אומרים בפורים? "ונהפוך הוא". באמת עולם הפוך. הכל זורם, משנכנס אדר מרבין בשמחה, "והיית אך שמח" ואין רווח והצלה.

שכחו לו ששחרר את יחיא סנוואר ואת אחמד יאסין, שילם פיצויים לטורקים על המרמרה והעביר לחמאס מיליארדים במזוודות כסף שבנו קילומטרים על קילומטרים של מנהרות – מן הראוי היה שיקראו אותן על שמו, אותן ואת המלחמה האיומה הזאת.

אבל עזבו, למה הילדה מתחפשת? שוב נסיכה? והילד, לסופרמן? לא חייל? קצת גאווה לאומית לקינוח הדם, זה אופנתי להתחפש לחייל, מתוקי. מה זה מתאימים לו מדים, הוא אמנם בן ארבע אבל הזמן רץ כמו שאומרים הגששים: רק אתמול שלשום וכבר מחר מחרתיים.

תהיה השנה עדלאידע? קנינו אוזני המן בטעמים, לא רק פרג, תנסו מילוי מרשמלו, הנאה מובטחת בארץ המובתחת. סליחה, נפלט לי, אני קצת מתוחה, הבן שלי היה 4 חודשים במילואים וטיפה דאגתי.

ותגידו, איפה אתם בפסח? לחלקנו יש מזל, הם ממילא כבר חצי שנה במלונות אז לא יבלו כמונו בפקקים. מזל, חוץ מזה מחירי הטיסות בשמיים, זה נורא, לא נותנים להתאוורר קצת בארץ הזאת.

שכחו לו ששחרר את יחיא סנוואר ואת אחמד יאסין, שילם פיצויים לטורקים על המרמרה והעביר לחמאס מיליארדים במזוודות כסף שבנו קילומטרים על קילומטרים של מנהרות – מן הראוי היה שיקראו אותן על שמו

איזו מדינה, בחיי.

קטנה ועצבנית, האמת. אירוע רודף אירוע, החדשות הן מזון מהיר, מוכן תוך דקה, רק לבלוע בלי ללעוס. עכשיו עכשיו עכשיו, הכל עכשיו חוץ משלום וביטחון שנתניהו הבטיח לנו כשהיה בייבי שארק ולא ידעו מה יש לו.

הוא מנצח על האירועים שניער משרוולו בלי שמץ בושה כמו היו פירור שנדבק. מי אמר שמלחמה זה רע? הנה, תפור עליו.

אפילו את שחרור החטופים הפך למין פרס שתלוי בהתנהלות המשפחות מולו. ברצותו יעניק ובחרונו ימנע. בחרדתן, המשפחות שבויות בידיו.

יהיה יחיא סנוואר איפה שיהיה, מתחת לאדמה או מעליה, לנתניהו ולו אינטרס משותף: לשרוד. לשניהם אין עניין בסיום המלחמה, טוב להם ככה. מה רע? לסנוואר אין מה להפסיד עוד. עבור נתניהו כל טיל דוחה בחירות ובסוף כל מנהרה ממתין הכיסא הקבוע שלו.

כשסנוואר למטה הוא למעלה, וכשהוא למטה, סנוואר למעלה. חי או מת, למי אכפת, אם ילך יבוא חדש. אין ואקום, נד נד רד עלה עלה ורד, אם ייצאו מהמשחק – הלך עליהם.
כמו שאומרים: הא בהא תליא, נתניהו וסנוואר תלויים זה בזה.

החיים חזרו למסלולם והחטופים נמקים בעזה, יום ועוד יום ורק המשפחות כואבות ומייחלות וכלות לאיטן. כל השאר ממשיכים כמו לא היה 7.10 ומסתפקים במס שפתיים.

יהיה סנוואר איפה שיהיה, לנתניהו ולו אינטרס משותף: לשרוד. כשסנוואר למטה הוא למעלה, וכשהוא למטה, סנוואר למעלה. חי או מת, למי אכפת, אם ילך יבוא חדש. אין ואקום, נד נד עלה ורד, אם ייצאו מהמשחק – הלך עליהם

כל נאום נפתח ב"חטופים בלה בלה בלה" ו"יחד ננצח" ומסתיים ב"עם ישראל חי". כל אירוע או פתיחה, ישיבת כנסת, פרס ספיר, פעולה בצופים, בר מצווה או קוקטייל: "שהחטופים ישובו בשלום, יחד ננצח, הנה הבופה, תתכבדו". חטופים וחטיפים.

"אני המנהל החדש וראשית אאחל לכולנו שהחטופים ישובו בשלום, עם ישראל חי".

"אורחים נכבדים, הוריי, מוריי ורבותיי, עומד אני לפניכם בבר המצווה שלי נרגש ומייחל לחזרתם של החטופים, עם ישראל חי".

מילים וחטופים כמו שירים ושערים, צה"ל נלחם, רה"מ במטווח אשמים. המנהיג שכשל מסמן מטרה, יורה וממשיך. כולם על הכוונת חוץ ממנו. עמישראל חי. בקושי.

אף מטרה לא הושגה, חמאס על הרגליים, החטופים לא חזרו, גם המפונים לא, הם נעקרו מחייהם ועוד לא שבו, עם ישראל חי קרוע ושסוע ולבו בל עימו ורק נתניהו עוד במנות הראשונות. מעניין איזה קינוח יגישו, אולי בננה בלהבות.

בא לשאול אותו: ראש הממשלה, איך אתה ישן בלילה?

כמו גיבור של סרט לא אמין הוא חולף על פני אסונות ושורד. אסון הכרמל, אסון מירון, השבעה באוקטובר, אם היית צופה בזה בקולנוע היית שואל את עצמך למה בזבזת כסף על החרא הזה אבל אתה בבית ואת הדבר הזה כותב, מביים ומשחק ראש הממשלה שלך וזה כך כך מופרך.

כל נאום נפתח ב"חטופים בלה בלה" ו"יחד ננצח". כל אירוע או פתיחה, ישיבת כנסת, פרס ספיר, פעולה בצופים, בר מצווה או קוקטייל: "שהחטופים ישובו בשלום, יחד ננצח, הנה הבופה, תתכבדו". חטופים וחטיפים

הוא לא אחראי, זה לא קשור אליו, זה לא הוא, זה הם, לא אחזו בדש בגדו, לא העירו אותו בזמן, לא סיפרו לו כלום, הוא לא ידע, לא שמע ולא ראה. מה הוא עושה שם בבלפור רק אלוהים יודע. ואשתו.

יש לו הרבה על הראש, הצפון חם עד רותח לכדי מלחמה, בית הדין בהאג ממתין בפינה, גם המשפט הלא נגמר שלו, גם מסקנות ועדת אסון מירון ובקרוב מסקנות ועדת החקירה על מלחמת שבעה באוקטובר.

מצבו בסקרים קשה אבל האופק עוד רחב והמצפון שלו נקי. זה לא הוא, זה אתם, הצבא, שב"כ, המוסד, רכב ישראל ופרשיו. לפעמים נדמה שדעתו נטרפה עליו. הוא לא רגיל להיות רגיל.

את הכל מכל בכל הוא מדפדף בכוחו הגדול להשחית, ובכל זאת מעמדו המתערער בציבור מערער אותו. בלי הגב הציבורי הוא שווה כקליפת השום כלום, גם ידידתנו הגדולה אמריקה מאותתת שנמאסנו עליה ומה אנחנו בלעדיהם? קרוב עני שנסמך על שולחנה. וראש ממשלה שחושב שהוא נשיא מעצמה ותוקף את ג'ו ביידן כאילו היה סנוואר ולא הספונסר הגדול של המדינה המתערערת הזאת, ובעיקר, לכוד בציפורני ראש הממשלה האמיתית והילד ואין לאן לברוח.

אפילו האיפור הכבד לא מצליח להסתיר את חרדתו. זיעה קרה נקווית מתחת לסילבר פוני החדש המסורק הצידה ומסתיר לו את המציאות.

הוא הראש, הוא אשם שישראל מדשדשת בבוץ העזתי. כל הניצחונות דומים וכל ביצה טובענית על פי דרכה. חיילים עדיין מקריבים את חייהם על מזבח פחדיו לאבד את כיסאו וכל טיל הוא תירוץ להמשך לחימה ומרחיק את שובם של החטופים, אומללים שהם על משפחותיהם הקרועות מצער ופחד.

המדינה הפקירה והחטופים משלמים במטבע קשה. לא תהיה הפוגה. רב החובל של הטיטניק סרח ומתנער מאחריות וידיו עדיין על ההגה. מי שכשל ממשיך ומי שדרש מאולמרט להתפטר "כי חיי אומה אינם מסלול הישרדות" מהמר בעזות מצח על חיי החטופים ושולח חיילים לקרבות מיותרים שחלקם לא שבו או לא ישובו מהם. רק נתניהו שב ושב ושב וסביבו עדת סמרטוטים חנפנים וערלי לב, סמוטריצ'ים, ואטורים ואחד פירומן-גביר שעושה בנו שפטים.

מי שכשל ממשיך ומי שדרש מאולמרט להתפטר "כי חיי אומה אינם מסלול הישרדות" מהמר בעזות מצח על חיי החטופים ושולח חיילים לקרבות מיותרים, שחלקם לא שבו או לא ישובו מהם. רק נתניהו שב ושב ושב

אה. ואנחנו לא עם אחד ולא ניצחנו. הצחקתם וגם חפרתם. הפסדנו כבר בשבעה באוקטובר ואין רווח והצלה. פשוט אין.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
תודה כרמלה. הכל נכון מדויק ומייאש. הדבר הבזוי ביותר בנתניהוז הוא שהן מצליחות להפחיד את משפחות החטופים ש"לא להרגיז אותו/אותה" כי אולי הוא לא יקדם את השחרור. זה ממש מרגיש כחיים תחת שלט... המשך קריאה

תודה כרמלה. הכל נכון מדויק ומייאש. הדבר הבזוי ביותר בנתניהוז הוא שהן מצליחות להפחיד את משפחות החטופים ש"לא להרגיז אותו/אותה" כי אולי הוא לא יקדם את השחרור. זה ממש מרגיש כחיים תחת שלטון זר ומרושע. ולמגיב שכעס על התמונה של נתניהו וסינואר….תקרא שוב את הגועל מהדרישה להתחנפות המשפחות ואז תגיב

אתם נורמלים?! למרוח תמונה של נתניהו וסינוואר לוחצים ידיים? עם כל הביקורת המוצדקת והצורך הדחוף להורידו מהשלטון, נתניהו לא יזם ורצח אלפי ישראלים וההיגררות למקומות כאלה לא מעודדת אנשים להק... המשך קריאה

אתם נורמלים?! למרוח תמונה של נתניהו וסינוואר לוחצים ידיים? עם כל הביקורת המוצדקת והצורך הדחוף להורידו מהשלטון, נתניהו לא יזם ורצח אלפי ישראלים וההיגררות למקומות כאלה לא מעודדת אנשים להקשיב לדברי בקורת על נתניהו וגם לא מוציאה אנשים לרחובות אלא רק מבדילה עוד יותר את השמאל ומציירת אותו כמנותק. אל תיסחפו בשנאה, ואל תתנו לצדק ליהפך לצדקנות עיוורת ושטחית

עוד 1,071 מילים ו-3 תגובות
סגירה