גם במזה"ת מודעים לצונאמי המדיני השוטף את ישראל

הקרע ביחסים עם ארה"ב ממשיך להתרחב; קנדה מפסיקה למכור נשק לישראל – והולנד שוקלת להצטרף אליה; באיחוד האירופי מטילים סנקציות נגד מתנחלים קיצונים; וכמה מדינות באירופה מדברות על שנמוך או ביטול הסכם האסוציאציה החשוב שנחתם לאחר הסכמי אוסלו. במזרח התיכון עוקבים בדריכות אחר החדשות האלה ועושים חושבים.

מאז ומעולם ישראל נחשבה כפותחת דלתות בוושינגטון. מדינות האזור שרצו למצוא חן בעיני האמריקאים, נהגו לפעול דרך ישראל כדי לקדם את עצמם בבירת ארה"ב. ישראל גם נהנתה מתדמית של מעצמה טכנולוגית אדירה, וככזאת משכה את תשומת לבם של ראשי המדינות הערביות.

ברור לכל שהסטארט־אפ ניישן הישראלי לא יכול להתקיים בתנאים של בידוד מדיני. אם ישראל תמשיך לרדת במדרון החלקלק של בנימין נתניהו ושותפיו, הפלא הטכנולוגי הזוהר הזה יצטמצם – ולאחר מכן ייעלם לגמרי. אם ישראל לא תיהנה מיחסים מיוחדים עם ארה"ב, היא כבר לא תהיה אטרקטיבית בעיני מדינות האזור.

המדינות הערביות ראו פעם בישראל מוקד של שגשוג, פיתוח טכנולוגי וכוח. היום הן תופסות את ישראל בעיקר כמטרד מעיק, כגורם סרבן ועקשן שמקלקל לעצמו – וגם לכולם

בעצם, אם ישראל לא תישען על ארה"ב – היא תישאר לבד לגמרי, משום שאין לה אפשרות להקים בריתות לא עם רוסיה ולא עם סין. היום ישראל נראית חלשה מאי פעם – תקועה בעזה, לא מסוגלת להחזיר את תושביה לצפון ולדרום, חוששת ממלחמה כוללת עם חזבאללה וסובלת מביקורת קשה מצד חבריה הטובים ביותר.

שר החוץ של ארה"ב אנתוני בלינקן נוחת בערב הסעודית, 20 במרץ 2024 (צילום: Evelyn Hockstein, Pool Photo via AP)

זוהי לא תדמית טובה – ובמיוחד לא במזרח התיכון. המדינות הערביות ראו פעם בישראל מוקד של שגשוג, פיתוח טכנולוגי וכוח. היום הן תופסות את ישראל בעיקר כמטרד מעיק, כגורם סרבן ועקשן שמקלקל לעצמו – וגם לכולם. הצונאמי המדיני כבר התחיל אבל עוד לא הגיע למזרח התיכון, גם זה יקרה אם לא נתעשת ונחשב מסלול מחדש.

הכסיל שרוצה לגרש ילדים פלסטינים חולי סרטן לעזה

אם מישהו חשב שהאמירות המזוויעות של שרי הממשלה וחברי הכנסת מטעם הקואליציה, שהבטיחו להרעיב את עזה, להפוך אותה למגרש כדורגל ואולי אף להטיל עליה פצצת אטום היו התחתית – הוא טעה טעות מרה.

בעיצומה של מתקפה חסרת תקדים על ישראל – שמואשמת על ידי ממשלות בעולם וארגוני זכויות אדם בשימוש מופרז בכוח בעזה ופגיעה מכוונת באזרחים – מישהו החליט שזה הזמן לגרש לעזה כמה חולים אונקולוגיים

בעיצומה של מתקפה חסרת תקדים על ישראל – שמואשמת על ידי ממשלות בעולם וארגוני זכויות אדם בשימוש מופרז בכוח בעזה ופגיעה מכוונת באזרחים – מישהו החליט שזה הזמן לגרש לעזה כמה חולים אונקולוגיים, ביניהם ילדים, שעברו טיפולים בישראל לפני 7 באוקטובר. מה שנקרא, הדובדבן שבקצפת על עוגה של חרא.

מתאם פעולות הממשלה בשטחים אמר כי תושבי עזה יכלו להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים לפני 7 באוקטובר "תחת תנאים מסוימים. כעת, תושבי עזה ומלוויהם – שקיבלו טיפולים רפואיים בבתי חולים בישראל ואינם נדרשים בהמשך טיפול רפואי – מוחזרים לרצועת עזה.

ילד פלסטיני חולה סרטן ממתין בצד המצרי של מעבר רפיח בדרך לטיפול רפואי באיחוד האמירויות, 26 בנובמבר 2023 (צילום: AFP)

"במקרים בהם עולה צורך להמשך טיפול רפואי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים מתאם מול בתי החולים את המשך שהותם לצורך הבטחת בריאותם. מעברם של תושבי הרצועה חזרה לרצועת עזה ייעשה באמצעות תיאום מול ארגוני סיוע בינלאומיים ומול הכוחות בשטח".

סליחה? מה? אף מילה כאן לא מתייחסת למצב כפי שהוא נתפס על ידי העולם, שיבינו רק דבר אחד – ישראל מחזירה לעזה ילדים חולי סרטן שלא יוכלו לקבל שם טיפול וקרוב לוודאי שימותו, אם לא מהיעדר טיפול, אז מרעב, צמא ומחסור בתרופות.

האם בין מקבלי ההחלטות פועלים סוכנים איראנים מסוכנים שמקבלים בכוונה את ההחלטות הגרועות ביותר כדי להעמיד את ישראל בסכנה, לפגוע במה שנותר משמה הטוב ולגרום לה לנזק תדמיתי חסר תקדים?

מדובר בכמות לא גדולה של מטופלים, רובם נמצאים בבתי חולים במזרח ירושלים. הם לא מהווים סיכון ביטחוני, וגם לא נטל על המדינה שאין לה בעיה לממן פעילות של מתנחלים קיצונים ולהבטיח משכורת למאות רבני ערים חדשים במשך עשרות שנים.

מכאן עולה השאלה המתבקשת: האם בין מקבלי ההחלטות פועלים סוכנים איראנים מסוכנים שמקבלים בכוונה את ההחלטות הגרועות ביותר כדי להעמיד את ישראל בסכנה, לפגוע במה שנותר משמה הטוב ולגרום לה לנזק תדמיתי חסר תקדים? אחרת לא ניתן להבין את ההיגיון שבהחלטה.

אישה פלסטינית מעזה מחזיקה את בנה בן הארבע חולה הסרטן, המאושפז בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים, 17 באוקטובר 2023 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

כרגע בג"ץ הקפיא את החזרת החולים העזתים לרצועה – וטוב שכך. אולם, גם אם בסוף ההחלטה האווילית תבוטל, הנזק כבר נגרם. ישראל שוב עושה את מה שהיא עושה תמיד: אומרת דברים בלי לחשוב על ההשלכות, חוטפת מהעולם – ואז חוזרת בה, כשאף אחד כבר לא שם לב. כלומר, גם נאכל את הדגים המסריחים – וגם נגורש מהעיר.

החות'ים מתעללים בתימנים

גם במהלך חודש רמדאן המיליציה החות'ית בתימן ממשיכה להתעלל באזרחי המדינה החשודים בהבעת ביקורת נגד משטרם האכזר. השבוע החות'ים הקריסו מספר בתים רבי קומות בעיר רדאע שבמחוז אל־ביידא בעקבות סכסוך בין הפעילים החות'ים לאחת המשפחות המקומיות.

התקשורת המקומית דיווחה על 16 הרוגים ועשרות פצועים בעקבות סדרה של פיצוצים שהרסו את שני הבניינים שהיו על הכוונת של החות'ים – וגם כמה בניינים אחרים בסביבה

התקשורת המקומית דיווחה על 16 הרוגים ועשרות פצועים בעקבות סדרה של פיצוצים שהרסו באופן מוחלט את שני הבניינים שהיו על הכוונת של החות'ים – וגם כמה בניינים אחרים בסביבה. במהלך החודשים האחרונים פרצו הפגנות ומחאות במחוז אל־ביידא נגד החות'ים: התושבים הבעירו צמיגים והכריזו על שביתות בעקבות האכזריות הבלתי נתפסת של המיליציה הפרו־איראנית.

ברשתות החברתיות תימנים רבים תקפו את החות'ים והאשימו אותם בכך שהם "לא פחות גרועים מהצבא הישראלי שמפציץ את בתי האזרחים בעזה". גם המצור הימי בים האדום לא עושה טוב לתימן ולתימנים. מחירי המזון – ומוצרי יסוד אחרים – הרקיעו שחקים, ובעיצומו של רמדאן רבים מדווחים כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לא רק ארוחה חגיגית, אלא גם את הארוחה הבסיסית ביותר.

חמושים חות'ים בצנעא, 24 בנובמבר 2021 (צילום: AP Photo/Hani Mohammed)

מסתבר שאלה שמגנים על הפלסטינים בעזה, מרעיבים את העם שלהם, דבר שלא מעורר שום ביקורת בחוגים הפרוגרסיביים במערב, שם ממשיכים להתפעל מנחישותם של החות'ים להמשיך ולחנוק את העולם – וגם את תימן עצמה – באמצעות המצור בים האדום.

"העולם של וואהיבה" חוזרת למסכים בעיראק

זרם החדשות הבלתי פוסק מעזה עדיין מעסיק מאוד את העולם הערבי, אך בלילות רמדאן יש גם זמן לעיסוק אחר. באופן מסורתי, חברות ההפקה הגדולות מתחרות ביניהן על לב הצופים והצופות במהלך רמדאן, שגם ידוע בתור חודש של סדרות טלוויזיה.

הסדרה הרמדאנית, שתקפה נושאים בוערים כמו אבטלה, התמכרות לסמים, חוסר יציבות בחברה העיראקית בעקבות הסנקציות המערביות – ומשברים חברתיים נוספים – נפסלה בזמנו על ידי הצנזורה העיראקית

במשך שנים רבות הסדרות המצריות שלטו במסך ללא עוררין. החל משנות האלפיים הסדרות הסוריות התווספו למעגל, ולאחר מכן גם סדרות תוצרת כוויית, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.

השנה, בעיראק, הצופים התרגשו במיוחד מחזרת הסדרה המקומית והאהובה, שהחלה לצאת לראשונה עוד בעידן סדאם חוסיין – "העולם של וואהיבה".

הסדרה הרמדאנית, שתקפה נושאים בוערים כמו אבטלה, התמכרות לסמים, חוסר יציבות בחברה העיראקית בעקבות הסנקציות המערביות – ומשברים חברתיים נוספים – נפסלה בזמנו על ידי הצנזורה העיראקית, שחששה מהתקוממות עממית נגד המשטר בעקבות הצפייה בסדרה.

כשהאיסור הוסר בסופו של דבר הסדרה שודרה בשעות "מתות" כדי לפגוע בפופולריות שלה ובאחוזי הרייטינג. לאחר מכן פרצה המלחמה בעיראק, שהתפתחה במהרה למלחמת אזרחים. אחרי זה הגיע דאעש, שניסה לאסור באופן מוחלט על צפייה בטלוויזיה והאזנה למוזיקה.

עתה, 27 שנים אחרי ש"העולם של וואהיבה" הפסיקה לשדר, הצוות המקורי שוב התאחד לעונה רמדאנית חדשה. המצוקות של פעם לא נעלמו, אלא התווספו עליהן מצוקות חדשות

עתה, 27 שנים אחרי ש"העולם של וואהיבה" הפסיקה לשדר, הצוות המקורי שוב התאחד לעונה רמדאנית חדשה. המצוקות של פעם לא נעלמו, אלא התווספו עליהן מצוקות רבות נוספות.

השבוע במזה"ת: התקיפה בבגדאד

ב־20 במרץ 2003, קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב ובהשתתפות בריטניה, אוסטרליה, פולין ומדינות נוספות, פתחה במבצע "חופש לעיראק" – והחלה בפלישה למדינה במטרה מוצהרת להפיל את שלטון סדאם חוסיין.

חיילי צבא ארה"ב בעיראק, 2003 (צילום: AP Photo/John Moore)

מטוסי קרב המריאו מסיפונן של משחתות אמריקאיות במפרץ הפרסי והפציצו את הבירה בגדאד ואת בסיסי הצבא העיראקי. השלב הראשון של המלחמה נמשך כשלושה שבועות והסתיים בהפלת המשטר העיראקי. פסלים של חוסיין הופלו ונותצו, בכירים ממפלגתו ברחו מהמדינה או נעצרו – וחוסיין עצמו ירד למסתור.

הוא אותר רק לאחר כתשעה חודשים, נשפט במשפט שנמשך חודשים רבים ובסופו של דבר הוצא להורג בדצמבר 2006. אולם, הוצאתו להורג לא תרמה לכינון של משטר דמוקרטי וליברלי בעיראק. ראשי ממשלה שנתמכו על ידי קואליציות שיעיות שיתפו פעולה עם איראן, שקיבלה דריסת רגל משמעותית במדינה ופרסה בה את המיליציות שלה.

על אף ההצהרות של בכירים אמריקאים שטענו שישנן עדויות חותכות להימצאות של נשק להשמדה המונית בעיראק, הבדיקות והחיפושים לא העלו ממצאים כאלה

במקביל, אנשי מפלגת בעת' שהודחו מתפקידם ואיבדו את מקומם בחברה ובחיי המדינה, סייעו לאסלאמיסטים הקיצונים – והקימו את המפלצת דאעש, שבשנת 2014 השתלטה על חלק ניכר מעיראק. גם כיום המדינה העשירה בנפט – אך ענייה במנהיגים ואחדות – לא מצליחה להתרומם.

לפני פרוץ המלחמה פעלו בעיראק פקחים בינלאומיים מטעם האו"ם שחיפשו בשטחה נשק להשמדה המונית. על אף ההצהרות של בכירים אמריקאים שטענו שישנן עדויות חותכות להימצאות של נשק כזה בשטחה של עיראק, הבדיקות והחיפושים לא העלו ממצאים המעידים על כך.

סדאם חוסיין (צילום: AP Photo/Chris Hondros, Pool, File)

בתחילת פברואר 2004 נאלצו הנשיא ג'ורג' בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ליזום הקמת ועדות חקירה לבדיקת הסיבות לכשל המודיעיני שהביא למסקנה השגויה.