הקיטוב והפילוג בחברה הישראלית מעמיקים. תחושת השייכות מתרופפת והשבטים הולכים ומתרחקים זה מזה.

בבחירות המקומיות שמעתי אנשים אומרים "עיר x נפלה" – כאילו האויבים שלנו השתלטו עליה ולא מפלגה מהצד השני של המתרס.

אבל כשהייתי בהר הרצל, בלוויה של עמישר בן דוד שנפל בעזה, ראיתי את כל גווני עם ישראל יחד. חרף האבל הכבד, ניכרה תחושת אחדות מיוחדת. חשבתי לעצמי, אם סביב המוות אנחנו מתאחדים, אולי יש דרך לאחד אותנו גם בחיים?

בבחירות המקומיות שמעתי אמירות כמו "עיר x נפלה" – כאילו אויבינו השתלטו עליה ולא מפלגה מהצד השני של המתרס. אבל כשהייתי בהר הרצל, בהלוויה של עמישר בן דוד שנפל בעזה, ראיתי את כל גווני עם ישראל יחד

ואז עלה בי רעיון – מה אם נקדם "חבילת אחדות"?

דמיינו חבילת חוקים שתיתן מענה לצרכים ולרצונות של המגזרים השונים בחברה הישראלית, ותהיה חייבת לעבור כמקשה אחת. ממש כמו חוק ההסדרים.

החבילה תכלול צרור סעיפים שכל אחד מהם הוא מענה לחלום של ציבור מסוים, אך כזה שיתר הציבורים יכולים "לחיות איתו" – במיוחד כשעל הדרך מתגשמות סוף סוף פנטזיות ותיקות שלהם.

אז הניחו שנייה לציניות ודמיינו שלאור גודל השעה (והיא גדולה) הח"כים והציבור מתעלים על עצמם ומגבשים מעין "חוק הסדרים לאחדות לאומית". חוק שיעזור לכל הזרמים להרגיש שייכים ומוערכים.

דמיינו למשל שמאפשרים רשמית הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בין ערים חילוניות, תוך התחשבות ברגישויות דתיות, ובמקביל מעגנים שקט תחבורתי במרחב ציבורי דתי או חרדי, כך שהם לא צריכים לפחד שהוא יבוטל כשהם יהיו באופוזיציה.

דמיינו שמאפשרים בחוק סוף סוף נישואים אזרחיים לכל, אבל זה יקרה דרך "ברית זוגיות" – שתשאיר את המילה "נישואים" לעולם הדתי.

דמיינו שבאותו חוק כוללים פסקת התגברות, הכרה רשמית בכפרים הלא מוכרים בנגב, ופיתוח ליישובים הערביים. דמיינו שלצד זו מופיעים סעיפי שוויון מגדרי, כלים משמעותיים לחיזוק האופוזיציה – ללא קשר לזהותה, וחינוך לערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם וסובלנות.

דמיינו שבאותו חוק יש גם מענה לצרכים הייחודיים של קהילות כמו יוצאי אתיופיה והדרוזים, ועוד ועוד סעיפים עליהם חולמים במגזרים השונים – חלומות שהיתר יוכלו לבלוע.

הניחו שנייה לציניות ודמיינו שלאור גודל השעה (והיא גדולה) הח"כים והציבור מתעלים על עצמם ומגבשים מעין "חוק הסדרים לאחדות לאומית". חוק שיעזור לכל הזרמים להרגיש שייכים ומוערכים

הצעות אלו הן רק התחלה. שלטון אכפתי יכול וצריך להקים אתר בו אזרחים ידרגו את היוזמות החשובות להם ביותר. דירוג זה יספק תמונת מצב ברורה לגבי רצונות העם ויאפשר למקבלי ההחלטות להתמקד בנושאים בעלי העדיפות הגבוהה ביותר.

לאחר מכן צריך למנות ועדה עם אנשי ציבור בעלי שיעור קומה מכל קצוות החברה. אלו יוכלו לחבר יחד את רצונות העם לאותה חבילת אחדות ולהביאה לשולחן הכנסת.

*  *  *

חוק הסדרים לאחדות לאומית אינו פתרון קסם, אך הוא הזדמנות היסטורית ליצירת חברה ישראלית מכילה, שוויונית ודמוקרטית יותר.

הגיע הזמן להפסיק לריב ולהתחיל לשתף פעולה.

הגיע הזמן לחדש את החוזה בינינו, אזרחי ישראל.

תומר אביטל הוא אקטיביסט ועיתונאי עצמאי, ממייסדי הגופים במימון הציבור ״שקוף״ ו״לובי 99״. לאורך השנים כתב, עבד והגיש פינות בין היתר ב״עובדה״, ״כלכליסט״, ״הצינור״, ערוץ 14, "הארץ", "מקור ראשון" ו"כאן". הוא זכה בפרס "דיגיט" לעיתונות מצטיינת ודורג ברשימת 100 המשפיעים של ״גלובס״ ו״דה מרקר״. אביטל פרסם את ספר המתח ״המשכן – תעלומת רצח במסדרונות הכנסת״ ו״מדריך מעשי לקריאה ביקורתית של החדשות בישראל״. הוא מכיר את מערכות השלטון מבפנים, וכעת שוזר את סודותיהן האפלים בספרו השלישי "ממלא המקום". הוא מועמד ב״דמוקרטים״ ומרצה לחשיבה ביקורתית.