ב-2 במאי 1951 ביקר דוד בן גוריון בארצות הברית, לראשונה כראש הממשלה. בהיסטוריה של יחסי החוץ של ישראל מקובל לראות בביקור הזה אירוע מכונן, שכן במהלכו קבע בן גוריון את הזדהותה של ישראל עם מדינות המערב הדמוקרטי ובעיקר עם ארצות הברית.

מאז, הלכו היחסים והתהדקו, תוך הכרה הולכת וגוברת בחשיבות התמיכה האמריקאית להבטחת קיומה של ישראל. הרבה גורמים תרמו לעיצוב "היחסים המיוחדים" בין המדינות, כמו זהות אינטרסים, רעיון כור ההיתוך של חברת מהגרים ומכנים משותפים תרבותיים של יוזמה ונחישות. אולם, בצד הדמיון התרבותי והחברתי, נשענו "היחסים המיוחדים" על תמיכה גורפת של הממשל האמריקאי ושל הקהילה היהודית.

הרבה גורמים תרמו לעיצוב "היחסים המיוחדים" בין המדינות. אולם, בצד הדמיון התרבותי והחברתי, נשענו "היחסים המיוחדים" על תמיכה גורפת של הממשל האמריקאי ושל הקהילה היהודית

החל מראשית שנות השמונים, בעיקר בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, הולך ונפער פער בין ישראל לבין שני מקורות התמיכה שלה בארצות הברית. על פניו נראה כי האיש המתאים ביותר לאיחוי הקרע ולחיזוק הקשרים בין המדינות היה בנימין נתניהו; מי אם לא הוא – הקוסם היודע לצרף מילה למילה.

לפני שבועות ספורים התפרסם ספרו של ארי הרו "שומר אחיי" (My brothers keeper), אשר אגב מסע הפרסום לספר הגדיר את בנימין נתניהו כ"ראש הממשלה האמריקאי הראשון", תוך שהוא מתאר בהשתאות את האנגלית המצוחצחת שלו ואת כישרונו כנואם אשר הילך קסם על הקהל האמריקאי.

מכאן, עולה השאלה כיצד זה שדווקא בשנות כהונתו כראש ממשלה התרחב הפער בין ישראל לבין שני מקורות התמיכה העיקריים שלה בארצות הברית, עד שהפך לקרע מאיים ולסכנה אסטרטגית; איך זה שיותר מכל אישיות ישראלית אחרת זוכה נתניהו ליחס שלילי, שלא לומר – תיעוב, בארצות הברית, עד שהניו יורק טיימס מתאר אותו כמי ש"הפך את ישראל לרדיו-אקטיבית"; שהנשיא האמריקאי, שמגדיר עצמו כציוני, מכנה אותו "Asshole", אשר "גורם נזק לישראל יותר מתועלת"; זה שמנהיג הרוב הדמוקרטי בסנט רואה בו אדם שאיבד את דרכו וקורא להחלפתו.

בחינת יחסי נתניהו-ארה"ב מוכיחה כי הרחבת הקרע בין ישראל לבין מקורות התמיכה שלה נעשתה מתוך ראייה פוליטית צרה וחד ממדית, שמגלה חוסר הבנה מוחלט לתהליכים שעוברים על החברה האמריקאית ועל יהדות ארצות הברית.

בחינת יחסי נתניהו-ארה"ב מוכיחה, כי הרחבת הקרע בין ישראל למקורות התמיכה שלה נעשתה מתוך ראייה פוליטית צרה וחד ממדית, שמגלה חוסר הבנה מוחלט לתהליכים שעוברים על החברה האמריקאית ועל יהדות ארה"ב

ביחסים עם הממשל האמריקאי נקט נתניהו, כבר בראשית כהונתו בשנות התשעים, בעמדה מתריסה, שגם אם התעוררה מתוך הבדלי השקפה מהותיים הרי שנתלוו לה פעולות נלוזות. לא פחות.

בלחץ מפלגות הימין בממשלתו, עיכב נתניהו את יישום הסכמי Y בסוף שנות התשעים. אולם מה שהעכיר את היחסים בינו לבין הנשיא ביל קלינטון לא היה גרירת הרגליים בקיום ההסכם אלא דווקא החיזורים הגלויים שחיזר נתניהו אחרי מתנגדי הנשיא, כמו הכומר האוונגליסטי השמרן ג'רי פלוול והסנטור ניוט גינגריץ'.

אותה גישה אפיינה את יחסי נתניהו-ברק אובמה: על רקע המחלוקת בשאלת הגרעין האיראני בחר נתניהו לא רק לצאת נגד הנשיא בנאום בקונגרס, אלא לתמוך, כמעט בגלוי, במועמד הרפובליקאי מיט רומני, שהתמודד מול הנשיא בבחירות.

חולייה אחרונה בשרשרת המפוארת נמצא ביחס כלפי הנשיא הנוכחי; אמירות פוגעניות ומבזות כלפי הנשיא ג'ו ביידן מצד שרים בממשלתו הם דבר שבשגרה, אך הן מחווירות מול מאמר שכתב אחיו, עידו נתניהו, ובו העלה תהיות לגבי כשירותו המנטלית של הנשיא. לא פחות ולא יותר.

ד"ר עידו נתניהו: "ביידן? לא יודע באיזה מצב מנטלי הוא"

https://t.co/zy391dMB2A pic.twitter.com/uPs70kxNsP

— ערוץ 7 (@arutz7heb) July 25, 2023

ביחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית התחולל בתקופת נתניהו קרע של ממש, אשר הוול סטריט ג'ורנל הגדיר כ"שבר בעם היהודי" והניו יורק טיימס תיאר כ"פרידה מכוערת בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות".

ביחסים עם הממשל האמריקאי נקט נתניהו, כבר בראשית כהונתו בשנות התשעים, בעמדה מתריסה, שגם אם התעוררה מתוך הבדלי השקפה מהותיים, הרי שנלוו אליה פעולות נלוזות. לא פחות

העימות החזיתי בין ישראל לקהילות היהודיות החל בראשית 1997 עם הצעת "חוק גיור", שנועד לתת בלעדיות לגיור האורתודוקסי. להצעה זו התלוו ביטויי גנאי פוגעניים כלפי הזרמים הלא אורתודוקסיים עד שהיו לשגרה. הראשון לציון הרב שלמה עמר כינה אותם "מכחישי שואה" וחברי כנסת חרדיים שהשתייכו לקואליציית נתניהו האשימו אותם ב"חורבן היהדות".

המשך לאותה גישה נמצא במתווה הכותל, שחייב הקצאת שטח תפילה לזרמים הלא אורתודוקסיים ברחבת הכותל. למרות הסכמתו למתווה, מיהר נתניהו לסגת ממנו בלחץ החרדים בממשלתו. המסר נקלט היטב מעבר לים; התחושה הייתה שישראל הרשמית מרחיקה את יהודי ארצות הברית ומטילה ספק בעצם יהדותם. בתגובה הפנתה מועצת הפדרציות היהודיות כספים לקידום הסובלנות והפלורליזם הדתי בישראל.

בצד ההיבט הדתי, הרי שגם מדיניותו של נתניהו הוסיפה לתחושת הזרות של חלקים רחבים מהקהילה היהודית כלפי ישראל, בעיקר מקרב בני הדור הצעיר המשכיל. בתקופתו נתפסה ישראל כסרבנית שלום, וככוח כובש ואלים; תמונות של התפרעות מתנחלים ונוער הגבעות חידדו את תחושת הזרות בין הקהילות.

לאן הגענו? בדיוק לאן שהלכנו pic.twitter.com/s669Xu1Kfj

— Adam Shinar (@adam_shinar) March 21, 2024

בעקבות זאת גברה הביקורת הפומבית כלפי נתניהו וכלפי ממשלתו; הנרי זיגמן ורוברט ליפטון, שעמדו בראש הקונגרס היהודי-האמריקאי, יצאו בקריאה לממשל לפעול כדי "להציל את ישראל מעצמה" ולהביא לפתרון מדיני על בסיס של פשרה טריטוריאלית.

אלו לא היו קולות בודדים של "אנשי שמאל", מדיניותו הסרבנית של נתניהו הביאה ארגונים יהודיים כמו: "J Street", "הפורום למדיניות ישראל" ו"אמריקאים למען שלום" לקרוא לממשל להגביר את פעילותו בזירה הפלסטינית ולהביא לפתרון הסכסוך גם בכפייה.

נראה כי הגישה שמבטלת את חשיבותו של הזרם הליברלי ותולה תקוות בזרמים דתיים, משיחיים ושמרניים היא השקפת העולם הבסיסית שמנחה את נתניהו, לא רק בישראל אלא גם ביחסו כלפי הממשל האמריקאי והקהילה היהודית.

בכך צובע נתניהו את ישראל בצבע מפלגתי, ומתמיכה גורפת, הפכה ישראל לנושא שבמחלוקת פוליטית בארצות הברית. גם במישור היחסים עם הקהילה היהודית – התמיכה בצד השמרני היא הימור על "הסוס המפסיד", שכן בשונה מישראל הרי שבארצות הברית משתייך הרוב המוחלט של הקהילה היהודית לאגף הליברלי הן מבחינה דתית והן מבחינה מדינית-פוליטית.

נראה כי הגישה שמבטלת את חשיבות הזרם הליברלי ותולה תקוות בזרמים דתיים, משיחיים ושמרניים, היא השקפתו הבסיסית של נתניהו, לא רק בישראל אלא גם ביחסו לממשל האמריקאי והקהילה היהודית

במטרה למנוע ראייה חד ממדית הדגישה לאחרונה סגנית הנשיא, קמלה האריס, כי יש לעשות הפרדה בין אזרחי ישראל לבין ממשלת נתניהו השמרנית. התשובה של נתניהו הייתה מהירה; בראיון, לרשת פוקס כמובן, הוא הדגיש את התמיכה הגורפת שלה הוא זוכה בישראל. במילים אחרות, הוא וישראל חד הם. בכך צפוי התיעוב כלפי נתניהו להפוך לתיעוב כלפי ישראל כמדינה, שתהפוך להיות לא רק בודדה אלא גם מצורעת.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב.