פוליטיקאים יקרים, הגיע הזמן להודות, אתם חולים. זה לא אנחנו, זה אתם. אתם נגועים במחלת החקקת.

אתם מכורים, אתם חייבים את מנת החקיקה היומית, השבועית והחודשית שלכם בשביל להרגיש משהו. אבל יש מחיר כבד לחקקת המתפשטת הזאת, יש אזרחים שצריכים לציית לחוקים שלכם. זה עולה לנו בכסף, בבריאות ולעיתים, בחיים עצמם ממש. הגיע הזמן לשים לזה גבול: אל תחוקקו את עצמכם ואת עצמנו לדעת.

פוליטיקאים, אתם מכורים, חייבים את מנת החקיקה שלכם כדי להרגיש משהו. אבל יש מחיר כבד לחקקת הזאת, יש אזרחים שצריכים לציית לחוקים שלכם. זה עולה לנו בכסף, בבריאות, ולעיתים בחיים עצמם

הניסיון של חברי כנסת להתבלט ולהציע חוקים מדי יום, עולה לכולנו במערכת מסורבלת שמנסה לחוקק כל פרט ופרט בחיינו. זה מיותר, יומרני ומגושם. המדינה, או ליתר דיוק מחוקקיה, צריכים לייצר מסגרת כללית, פלטפורמה רחבה ומאפשרת, ולא לקבל החלטה נפרדת לגביי כל סוגייה בחיינו, בוודאי לא בענייני פרט ומשפחה.

ראו לשם הדוגמה את הצעת החוק של שר הדתות מיכאל משה מלכיאלי, שביקש להסמיך את בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים, בניגוד לפסיקת בג"ץ שהכריע כי הנושא יידון רק בבית המשפט למשפחה. זאת, על אף שבבתי הדין הרבניים יש אפליה והטיה מובנית נגד נשים, והדיינים כולם גברים. האם זו הצעה שחושבת על טובת הכלל? או על טובת הבייס הפוליטי של כבוד השר?

אנחנו לא צריכים בייביסיטר. הגיע הזמן שחברי הכנסת ישחררו אותנו ויתחילו להגביל את חקיקת היתר, החקקת, ואף לבטל חוקים. הפוליטיקאים מודדים את עצמם בכמות החוקים שהם מייצרים, אבל בסוגיות של משפחה וחיי פרט אפשר לסמוך עלינו, האזרחים. זאת להוציא מקרים של סכסוכים – ושם כבר יש מרחב פעולה מרשים, מנוסה ופעיל של בתי המשפט.

מהזווית המקצועית שלי, בתחום דיני המשפחה, ברור שאין מקום לחקיקת היתר הזו. בני אדם, בוודאי בענייני הפרט והמשפחה, יכולים, צריכים ורשאים לקחת אחריות על חייהם. זו זכותם וחובתם לקבוע איך ייראו חייהם, עם מי הם יחיו את חייהם ואיך הם יגדלו את ילדיהם. גם במקרים של סכסוכים, יש בתי משפט ומערכות גישור מפותחות שיכולות לסייע הרבה יותר מחקיקה כללית, אנונימית ואטומה שלא רואה אנשים בצד השני של החוק.

אל מעשה החקיקה צריך לגשת בחרדת קודש, לא מתוך רצון לכותרת או פוש בחדשות. מעשה החקיקה משפיע על מיליונים ועלול לשבש את חייהם. חוק צריך להיחקק במצב שבו החברה נתקלת בסיטואציה מורכבת שאין לה פתרונות מניחים את הדעת לפתור אותם. ברוב המקרים, כאמור, בתחומי המשפחה והפרט, זה לא המצב.

הצעת חוק של שר הדתות, למשל, מסמיכה את בתיה"ד הרבניים לדון במזונות ילדים, בניגוד לפסיקת בג"ץ שהשאיר את הנושא לביהמ"ש למשפחה. זאת למרות שבבתיה"ד הרבניים יש אפליה והדיינים כולם גברים

מערכות המשפט, הגישור ולעיתים, פשוט מערכות קהילתיות, אזרחיות ומשפחתיות ואפילו היגיון ישר – יכולים לייצר מענים טובים יותר, אנושיים יותר ורלוונטיים יותר לאזרח מן השורה.

במקרים רבים, המערכת פשוט מפריעה או מנסה לייצר פתרונות שיתאימו לכולם, אבל בסוגיות זוגיות, משפחתיות ואישית, כל סיפור הוא עולם ומלואו. פתרון שיתאים לזוג א' לא יתאים לזוג ב', למרות שלכאורה, הם "סובלים" מאותה בעיה.

יש זוג שיבחר בסכסוך, אחר יבחר בפתרון רך יותר ושלישי לא יתעכב על זה בכלל וימשיך את חייו בלא כלום. כאשר המחוקק נכנס לסוגיות אינטימיות כל כך הוא בבחינת טנק בחנות חרסינה, גדול, מסורבל, אלים ובעיקר לא רלוונטי. הוא בעיקר יכול לגרום רק לנזק.

ושלא ישתמע שאין צורך בחקיקה, בוודאי ובוודאי שיש בה צורך, אפילו חיוני בשביל לקיים חיים נורמליים בחברה חופשית וחפצת חיים, ואפילו בתחומי המשפחה והזוגיות. אבל החקיקה הזו צריכה בעיקר לאפשר, לייצר מסגרת פעולה גמישה ורחבה, לא לרדת לרזולוציות של פרט, זוג ומשפחה. זה לא המקום של המדינה ואסור שזה יהיה המקום שלה.

רק השנה ראינו איך מהלכי חקיקה קיצוניים מערערים את יסודות הדמוקרטיה והחיים של כולנו. הגיע הזמן לעצור את הטירוף ולהבריא את הפוליטיקאים שלנו ממחלת החקקת שהם לוקים בה.

מפתיע שדווקא ממשלה שמדברת באמונה גדולה על חירויות הפרט, מחוקקת את עצמה לדעת בסוגיות קטנוניות שנוגעות לחיים של כולנו, איך נתחתן ועם מי, איך נגדל את ילדינו, מה נאכל והאם נוכל לנסוע או לא בימי המנוחה.

מפתיע שדווקא ממשלה שמדברת על חירויות הפרט, מחוקקת את עצמה לדעת בסוגיות קטנוניות שנוגעות לחיי כולנו, איך נתחתן ועם מי, איך נגדל את ילדינו, מה נאכל והאם נוכל לנסוע או לא בימי המנוחה

זו שמרטפות מהסוג המקומם, הקטנוני והמעצבן ביותר, הממשלה לכאורה מגיעה ממקום של דאגה לאזרח אך בפועל היא לא רואה בו יותר מאשר תינוק שצריך פיקוח אינסופי. תפסיקו לשמרטף אותנו, נסתדר בעצמנו.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".