חוק הגיוס, שנועד לשחרר בערמומיות את החרדים משירות בצבא בעיצומה של המערכה, הוא טירוף מערכות המעיד על נתק מוחלט בין העם לממשלתו. הוא לא נוצר בחלל ריק.

כולם מדברים על המנהיגים והעסקנים, אף אחד לא מדבר על הרבנים שדחפו רק לפני חודשים את חוק לימוד התורה, המקנה זכויות שוות לאברכים וחיילים. הם נושאים באחריות הראשית לקיטוב החריף המתרחש כאן.

כולם מדברים על המנהיגים והעסקנים, אף אחד לא מדבר על הרבנים שדחפו רק לפני חודשים את חוק לימוד התורה, המקנה זכויות שוות לאברכים וחיילים. הם נושאים באחריות הראשית לקיטוב החריף המתרחש כאן

הם מתעקשים להמשיך לשלוט במוחותיהם של האברכים ומתעלמים מרעידת האדמה המתרחשת. במשך שנים הטיפו לפלגנות ובזו בדרשותיהם לערכי הציבור החילוני ועודדו את הנאמנים להם לקרוא תגר נגד החילונים, לכפור במערכות השלטון ולייצר בועה תיאוקרטית ואתנוצנטרית. הם הטיפו לגזענות, שחצנות והתנשאות יהודית, ולא נטלו אחריות לתוצאות מעשיהם.

לקביעתו של הרב הראשי יצחק יוסף, לפיה גיוס בחורי ישיבות יגרור ירידה מהארץ וכי אכילת בשר לא כשר מטמטמת את המוח – יש מערך תומך. עכשיו כשהם מתעקשים לאמץ את חוק הגיוס הפוטר בחורי ישיבות משירות בימים של מלחמה, הדבר מבליט את עוצמת הנתק שהם יצרו ואת האצבע בעין לכל לוחמי צה"ל ומשפחותיהם.

הם מוסיפים עוד שמן למדורה ומחריפים את השיסוי והשנאה, מתסיסים ומלבים פלגנות. אהבת ישראל הפכה אצל רבים מהם לסיסמה חלולה ולשקר גלוי. היהדות בישראל אינה עוד גורם מאחד, היא הגורם המפלג ביותר את החברה בישראל.

לרבים מן הרבנים האורתודוקסים יש אחריות ראשית לפרץ השנאה, להקצנה הדתית ולמשיחיות הקיצונית. דרשותיהם בבתי הכנסת ובאירועים לא פחות חמורות מן ההסתה במסגדים.

בליץ החקיקה שעסקניהם מובילים חדשות לבקרים במחטף הוא תוצאה של הכשרת לבבות ויצירת אווירה ציבורית שנעשתה בשקט ולאורך שנים, כדי להחדיר במאמינים התנגדות לערכים הליברלים ולחוקי המדינה.

לקביעת הרב הראשי יצחק יוסף – לפיה גיוס בחורי ישיבות יגרור ירידה מהארץ, ואכילת בשר לא כשר מטמטמת את המוח – יש מערך תומך. אימוץ חוק הגיוס הפוטר בחורי ישיבות משירות בימי מלחמה, מבליט את הנתק

שמעתי לאורך שנים את דרשותיהם בבתי הכנסת בירושלים ובכל ערי ישראל בעיקר בדרשות ליל שבת ושיעורי התורה, בהם יש  גיחוך והקנטה כלפי כל מי שאינו חושב לפי דרכם.

הציבור החילוני ממעיט בערכם משום שרובם אינם מתראיינים לתקשורת. הרבנים הקצינו את פסיקותיהם עם השנים ובתוך כך את יחסם כלפי הציבור החילוני. הרחיק לכת הרב צבי פרידמן מראשי הפלג הירושלמי, המעדיף שאברכים יומתו על ידי ערבים מאשר שיתגייסו לצה"ל.

אחים לנשק עם הרב צבי פרידמן מהפלג הירושלמי. שיחה שהדבר האופטימי היחיד שמצאתי בה הוא עצם קיומה.
קטע מתוך התיעוד ששידרנו במהדורה pic.twitter.com/MjteYehNGi

— יאיר שרקי (@yaircherki) March 19, 2024

המחאה והמלחמה הבהירו לצד החילוני שהחרדים ממש לא מוכנים לשנות את יחסם לסוגיית הגיוס, כמו לנושאים אחרים. השנאה מעצימה  והחינוך הוא לזלזול בציבור החילוני וערכיו.

הגענו לנקודת רתיחה, ועל הרבנים מוטלת האחריות הכבדה לעצור אותה לפני שיהיה מאוחר. הרבנים ועסקני הדת תאבי הכוח מתחו את החבל עד הקצה והולידו יהדות הזרה לעברה. הם שכחו שיהושע בן נון ודוד המלך היו לוחמים ומצביאים, שהלל הזקן ורש"י עבדו למחייתם, ושהרמב"ם היה רופא ובז לבטלנים.

בשיחותיי הרבות עם הציבור החרדי אני חש שחדרה תעמולה ארסית נגד הציבור החילוני הנובעת מבורות והתנשאות. לפעמים נדמה שאנחנו חיים בפלנטה אחרת ואי אפשר לחיות יחד בשל התהום הפעורה בין דפוסי החיים של העולם האמוני החרדי ובין העולם הליברלי, וכי מדובר בעצם בשני עמים שונים.

הרבנים ועסקני הדת תאבי הכוח מתחו את החבל עד הקצה והולידו יהדות הזרה לעברה. הם שכחו שיהושע בן נון ודוד המלך היו לוחמים ומצביאים, שהלל הזקן ורש"י עבדו למחייתם, ושהרמב"ם היה רופא ובז לבטלנים

הציבור בישראל כבר לא ישלים עם התחמקותם משירות צבאי. רבנים רבים, ביניהם הרב אברהם מרדכי גוטליב, שהוא אחד הקולות המהווים קרן אור בעולם החושך הזה, סבורים כי אפשר להסדיר מסגרת ישיבתית בתוך המסגרת הצבאית ולהתגייס לשרות המדינה.

בינתיים הניכור והשנאה כלפיהם ילכו ויגברו, ואלה עשויים להוליד מהפכה שתדרוש לחלק מחדש את העוגה ולהתנער מאחריות חברתית כלפי מי שאינו מתפרנס מעבודה ויצירה ואינו משרת בצה"ל. את המונח שוויון יהיה צורך להחליף בהזדמנות שווה. אין לצפות מהחמורים של המשיח להמשיך ולהזרים כספים ככספומט פתוח ואחר כך לקבל בעיטה.

הרבנים הדוגלים בשיח עושים זאת רק מהצורך לחיות בשלום עם החילונים אבל לא ממש שיח שנועד ליצירת מכנה משותף תרבותי – זה אינו קיים בשל הבידול שהם יוצרים בפסיקותיהם.

המפלגות החילוניות מכרו במשך שנים את האינטרסים של הציבור החילוני ועכשיו, עם פרוץ המערכה בצפון ובדרום, עליהם לשנות כיוון בנחישות ואחריות.

בתי הכנסת, בתי המדרש והכוללים הם המקומות שבהם הכול מתחיל. הנפיץ המסוכן נזרע שם, והקיצוניות מתעצבת בהטפות הרבנים והאדמו"רים. על רקע ההקצנה שחלה ברחוב החרדי ראוי להזכיר להם שירושלים "חרבה מפני שדנו בה דין תורה".

היום אנו זקוקים יותר מתמיד לרבנים מתונים בדין ורודפי שלום בדמותו של רבן יוחנן בן זכאי, הפועלים לפיוס של אמת. די לנו מן הסיקריים שדעת תורה העבירה אותם על דעתם והם הובילו בעבר את ישראל לחורבן.

המשפט "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", התחלף במשפט "ייקוב הדין את ההר", תופעה מדאיגה המעידה על חוסר סובלנות, שמוביל לניכור בלתי מוצדק של הציבור החופשי כלפי הערכים של היהדות.

תיוולד מהפכה שתדרוש לחלק מחדש את העוגה ולהתנער מאחריות חברתית כלפי מי שאינו מתפרנס מעבודה ומשרת בצה"ל. אין לצפות מחמורי המשיח להמשיך להזרים כספים ככספומט ואז לקבל בעיטה

לרבנים השפעה עצומה בהורדת מפלס השנאה והניכור, אבל הם מועלים בתפקידם מעצם שתיקתם. קיר ברזל בלתי מתפשר של הציבור החילוני שמאס בהתנהלות החרדית יכול לעצור את ההידרדרות. הדרך לעיצוב מחדש של חלוקת העבודה בתוך החברה יגיע רק מעמידה עקשנית על עקרונות החיים הליברלים. חיוכים ולטיפות הם אחיזת עיניים וצריך להישמר מהם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.