התעקשותם של גורמים במפלגת "הדמוקרטים" להשתמש במונח "הגדה המערבית" במקום "יהודה ושומרון" ממחישה את הניתוק הרגשי של המחנה מהציבור הישראלי.
כדי להוביל לפשרה היסטורית עם הפלסטינים ולשלום, השמאל צריך לאמץ מחדש את הזיקה ההיסטורית לחבלי המולדת, ולהסביר שוויתור עליהם צריך להיעשות מתוך כורח ואחריות – ולא מתוך ניכור.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומי שמשחק במשחקי טרמינולוגיה הוא הכותב עצמו.
כשהוא בוחר בניסוח הסביל "מהטריטוריה שעברה לשליטתה ב-1967…" הוא מעלים מהקוראים את העובדה הפשוטה: ישראל כבשה את השטח בכוח צבאי במלחמה; הוא לא "עבר לשליטתה" כבמטה קסם.
המונח 'יהודה ושומרון' נכון היסטורית וגאוגרפית מנקודת המבט היהודית-ישראלית. לעומתו -'הגדה המערבית'(West Bank) הוא אינו רק הכינוי שבפי תושביו הפלסטינים, אלא השם המקובל בפי העולם כולו. הבחירה של הכותב לבחון את השם "הנכון" אך ורק מבעד לפרספקטיבה של היסטוריה לאומית היא בחירה סובייקטיבית לחלוטין.
אילו היה בוחר במדד אובייקטיבי אחר – כמו מבחן התפוצה או המבחן המשפטי – הוא היה מגלה שבמרבית מדינות העולם, בתקשורת הבינלאומית ובכל הדיונים והטקסטים של המשפט הבינלאומי, האזור מכונה 'הגדה המערבית'. השימוש במונח זה אינו "ניכור", אלא התכתבות עם השפה המשפטית והדיפלומטית של העולם.
מכאן, שהאשמת השמאל הישראלי ב"אובדן זהות, ניכור וניתוק מהזיקה לערכי היהדות" אינה אלא אימוץ עיוור של טיעוני הימין הלאומני, הטוען לבלעדיות על הזהות והזיקה לארץ. זוהי שוב אותה תפיסה ימנית מוכרת: מי שאינו מסכים איתנו – אינו אלא בוגד ש"שכח מה זה להיות יהודי".
לפנינו עוד דוגמה נפלאה, ומעציבה, לדרך שבה איש שמאל מאמץ את מסגור הטיעונים של הימין כדי לתקוף את המחנה שלו עצמו. והוא עוד מטיף על הנטייה של השמאל "להתאבד"…
נהפוך הוא יקירתי, נהפוך הוא.
רק ככה יראה העם היושב בציון את עליבות ערכי השמאל ומשנתו המגוחכת.
הקריאה לחבלי ארץ שלנו מזה אלפי שנה, בשם שטבע שליט ערבי קטן, כדברייך, רק מראה קבל עם ועדה מיהו השמאלני המצוי, המוכן לתת גם את בתו למולך ואת ארצו לאויביה, בשביל מילה חסרת משמעות -"שלום" שאיננה בלקסיקון מי מהעם המומצא.
אין מה לעשות, המונח השטחים או הגדה מבדל !!! את האיזור הגיאוגרפי הזה ממדינת ישראל בהיותו שטח כבוש/מוחזק שלא תחת שטחה וגבולותיה הריבוניים והמוכרים של ישראל ; הנסיון למחוק את הקו הירוק ו"לנכס" את האיזור לישראל תחת השם יהודה ושומרון ובעיקר הכהניזם הפאשיסטי הממשלתי של 4 השנים האחרונות, מצריך שהמפלגת השמאל הציוני היחידה כן תדגיש את הבידול ; אגב, הרומאים גם קראו לכל האיזור "פלסטינה".
המקור האטימולוגי לא חשוב. מה שחשוב הוא שהשימוש ב"יהודה ושומרון" הפך למזוהה עם תנועת ההתנחלות הלאומנית-משיחית, כמו ש"יהודה" הפך לניגוד ל"ישראל". אז השאלה היא האם לקבל את המיסגור שלהם, או להיאבק בו. ההתאבדות האלקטורלית היא להיכנע שוב ושוב לקריאות לאחדות מדומה ולנסות למצוא חן בעיני מי שלא מוכנים להסתכל לאמת בעיניים.
זו הבעיה של האיחוד עפ מר"צ. האחרונה זכתה ביושר בהתפוגגותה מתחת לאחוז החסימה לאחר הפיאסקו של רינאווי זועבי מטעמם בקדנציה הקודמת, ואז הריצה שלהם כנגד הסקרים שהביא לנו את ממשלת הכשלון על מלא מלא. צר לי לראות שמנשימים את הגופה הזו, במידה מסוימת מחוסר ברירה.
יאיר גולן דחה את הטרמינולוגיה הזו על הסף, כפי שהכותב ציין. וטוב שכך.