"100 אלף נשקים #עוצמה יהודית" זו כותרת מדהימה לסרטון טיקטוק, גם אם כבר היינו אמורים להתרגל למי האפסיים שבהם מדשדשת הממשלה הזו. איתמר בן גביר מבטיח שם לבנו "קודם כל להמשיך" לחלק כלי נשק, לגייס שוטרים, לפתוח כיתות כוננות.

כל סעיף שהוא מונה הוא צורה אחרת של גניבת דעת, כולם מנסים לטשטש מדיניות אסונית ומסוכנת, שעוברת בשקט בחסות המלחמה, תולדת המחדל הגדול הקודם של הממשלה הזו.

@itamar_ben_gvir

100 אלף נשקים. #עוצמהיהודית #????????

♬ צליל מקורי – איתמר בן גביר

כי חלוקת הנשקים המופקרת של ממשלת ישראל אינה עדות לעוצמה. היא עדות לכישלון מתמשך ומחפיר. היא עדות לאזרחים מפוחדים שמעדיפים לסמוך על עצמם אחרי מטווח וחצי מאשר לסמוך על משטרת ישראל. בן גביר, כמובן, מתגאה בזה.

חלוקת הנשקים המופקרת של ממשלת ישראל אינה עדות לעוצמה אלא לכישלון מתמשך ומחפיר. עדות לאזרחים מפוחדים שמעדיפים לסמוך על עצמם אחרי מטווח וחצי מאשר על המשטרה. בן גביר, כמובן, מתגאה בזה

מדיניות חלוקת הנשקים הפרועה הזו היא אולי הדבר המסוכן ביותר שמתרחש כאן כרגע. פצצה מתקתקת, שהונחה במקום גלוי ובולט, ואיש אינו עוסק בה כי ממילא כולנו מהלכים בשדה המוקשים שיצרה ממשלת הסיוטים הזו.

אבל מה שבן גביר עושה כאן אינו עוד מוקש. בשם הביטחון, בן גביר מאיים לחסל את שארית הביטחון האישי שנותר בישראל. אנחנו לא נשים לב כשזה יקרה. פה נשמע על אישה שנאנסה באיומי נשק, שם נשמע על חיילים יורים באזרח, על מת חדש מפליטת כדור. הנורמלי החדש שלנו, כולו עוצמה יהודית.

לא רק בחלוקת נשקים מתגאה בן גביר. אחת מגאוותיו הגדולות הוא כיתות הכוננות החדשות. "פתחנו 900 כיתות כוננות", הוא מתרברב בסרטון, סומך על כך שלעוקביו אין מושג איך נראות כיתות הכוננות הללו ואיך הן מתפקדות.

הציבור שומע "כיתות כוננות" וחושב על יישובי קו התפר, על קיבוצניקים מנסים להגן על ביתם עם שני אקדחים ומסטיק. כיתות הכוננות הללו, שמכונות היום כבר "יחידות כוננות", הן מקצועיות, היו תחת אחריות הצבא והחברים בהם קיבלו הכשרה צבאית. לכן, כמובן, ממשלות נתניהו יבשו אותן במשך שנים. את התוצאה ראינו באוקטובר.

במקומן, החליטה הממשלה על יצירת מחדל חדש, והעניקה את האחריות לביטחוננו לאנשים שאנחנו לא יודעים כמה הם באמת יודעים לירות, שאין עליהם פיקוח ושהנהלים שמסדירים אותם הם בדיחה. ברגע זה ממש מסתובבים ברחובות הרבה מאוד אנשים עם נשק ארוך וסמכויות מטורפות. רבים מהם לא אומנו די הצורך, הרקע שלהם לא נבדק, ואנחנו לא יכולות להיות בטוחות במאה אחוז שהם יודעים להשתמש בו במקצועיות והבטיחות הנדרשת. חברי כיתות הכוננות יכולים, למשל, לדרוש מכם לעצור ברחוב ולעשות עליכם חיפוש. אם לא תסכימו, אולי החמוש המסוים הזה ייבהל. אולי הוא "ירגיש מאוים". אולי הוא ירה.

ברגע זה ממש מסתובבים ברחובות הרבה אנשים עם נשק ארוך וסמכויות מטורפות. חברי כיתות הכוננות יכולים, למשל, לדרוש מכם לעצור ברחוב ולעשות עליכם חיפוש. אם תסרבו, אולי החמוש "ירגיש מאוים" ויירה

ואם זה מה שיקרה, תהיו בטוחים שאין אף אדם בממשלה שיודע מה אמור לקרות ושל מי האחריות הפלילית. מסתורין. קלאסי ממשלת ישראל – מקסימום סמכות לנושאי נשק ומינימום אחריות למדינה. מה כבר יכול להשתבש.

לישראל, אגב, יש כבר מערך מתנדבים. הוא נקרא "המשמר האזרחי", מוסדר בתקנות המשטרה והחברים בו יוצאים להכשרות קבועות ומוטמעים בתוך הכוחות הקיימים. את הנשק הארוך לא לוקחים המתנדבים לביתם, אלא משאירים אותו במחסני נשק. במקום זאת, העדיף בן-גביר כיתות כוננות נפרדות, שהפיקוח המקצועי עליהן רעוע יותר ושהמתנדבים בהן לוקחים את הנשק איתם הביתה. תשאלו אותו למה.

חשוב לציין: הנשק שמחולק כאן כמו ממתקים אינו נשק אישי כמו אקדח, הוא נשק ארוך. הוא נשק אוטומטי או חצי אוטומטי וקטלני בהרבה מאקדח. מדובר בנשק שמתאים בעיקר ללחימה בשטח פתוח ולא בשטח בנוי וצפוף עם אזרחים רבים. זה הנשק שקיבלנו מארה"ב ובן-גביר פשוט חילקו אותו לאזרחים, בלי פיקוח, נהלים או אימון, ובלי לחייב את האזרחים להשאיר את הנשק במחסן מאובטח בסוף היום. חושבים שלא נמצא את הנשקים הללו משמשים לרצח במשפחה? שהם לא יזלגו לארגוני הפשיעה או לטרור?

בן גביר מבטיח עוד שהוא הוסיף "5,000 תקנים" למשטרה. הוא לא מספר שהמשטרה תחת אחריותו סובלת ממחסור כה חמור בכוח אדם. למעשה, שבשנה שעברה תנאי הסף למועמדים הוקלו משמעותית ומשך ההכשרה קוצר ב-75%.

אזרחי ישראל קיבלו משטרה שעברה פוליטיזציה חריפה, שיש בה פחות שוטרים, שכל אחד מהם מוכשר פחות לעשות את תפקידו. את התוצאה אפשר לראות כבר עכשיו, בהפגנות בירושלים ובתל-אביב. זה לא מראה יפה.

הנשק שמחולק כאן כמו ממתקים אינו נשק אישי כמו אקדח, הוא נשק ארוך. אוטומטי או חצי אוטומטי וקטלני בהרבה מאקדח. מדובר בנשק שמתאים בעיקר ללחימה בשטח פתוח ולא בשטח בנוי וצפוף עם אזרחים רבים

ישראלים חרדים. הם חרדים בצדק. ה-7.10 הוכיח שברגע האמת, המדינה לא תהיה שם. זה לקח שלא ישכחו תושבי העוטף ולא ישכח כל מי שקרא את ההודעות שלהם באותו יום, מהממ"ד, מתחננים לסיוע.

אבל גם אחרי הכישלון המחריד הזה, כל מה שהממשלה הזו מעוניינת לספק להם הוא שוב – רק אשליה של ביטחון. כיתות הכוננות שהוקמו בן לילה ברחבי הארץ הן אחיזת עיניים. לוקחים אנשים לא מאומנים, רובם בכלל לא ביישובי קו התפר, ופשוט מחלקים להם M16 ארוך ומקווים שיהיה בסדר, שברגע האמת משה מהמכולת יתגלה כצ'אק נוריס של פתח תקווה.

זה לא עובד ככה. ברגע האמת סביר יותר שמשה מהמכולת יירה באיש הלא נכון. כי "רגע האמת" שאנחנו מדברים עליו הוא סיטואציה סופר מלחיצה, מהירה מאוד, שבה צריך לקבל ברגע החלטות שעולות בחיי אדם. לא מתפקדים נכון בסיטואציות כאלה בלי אימון רציני ומשמעותי. אבל רצינות זה הדבר האחרון שקשור לממשלה הזו.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן אספה פעם לספר אחד כמה מההחלטות המדיניות האוויליות ביותר בהיסטוריה. היא קראה לו "מצעד האיוולת". כדי להיכנס לרשימה היוקרתית הזאת, לא מספיק לקבל החלטה מטומטמת. מישהו היה צריך קודם לראות את הטמטום שבהחלטה ולהזהיר אותך.

במצעד האיוולת שלנו, ייבשו ממשלות נתניהו את כיתות הכוננות ביישובי קו התפר. הן עשו זאת בכוונה, ביודעין, למרות שבקיבוצים התחננו לסיוע. ועכשיו, אחרי שזה התפוצץ לנו בפרצוף, הממשלה המטורפת הזאת החליטה לצאת למצעד איוולת נוסף, גרוע מקודמו.

מקווים שברגע האמת משה מהמכולת יתגלה כצ'אק נוריס. אבל סביר שמשה יירה באיש הלא נכון, כי "רגע האמת" שאנחנו מדברים עליו הוא סיטואציה סופר מלחיצה, מהירה מאוד, שבה צריך לקבל ברגע החלטות שעולות בחיי אדם

הייתי אומרת שאנחנו יורים לעצמנו ברגל, אבל בשלב הנוכחי נראה שקודם ירינו לעצמנו ברגל, הלכנו לקבל קביים ועכשיו אנחנו משתמשים בהן כדי לשבור לעצמנו את העצמות בשאר הגוף. אנחנו לא נשלם בדם על ההפקרות הזו. אנחנו כבר משלמים, ונשלם עוד הרבה הרבה יותר, אם לא נתעורר במהירות.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.