איך הגענו מגשר המכביה דרך אסון מירון לשבעה אוקטובר?
אפרים קישון זצ"ל, נביא, גאון, סופר, הומוריסטן ובמאי, חזה כבר ב-1974 את גשר המכביה, את אסון קריסת גשר שפירים, את אסון קריסת אולם החתונות ורסאי, את אסון מירון ואת יתר הכשלים הישראליים האופייניים.
החפיפניקיות הישראלית, ה"יהיה בסדר" המוכר והלא חביב, הג'ינג'י עם המפתחות שנסע לחיפה – כולם קרעו מצחוק, אך באותה מידה הם גם מהווים חומר קריאה הכרחי לוועדות החקירה הבאות, חומר למחשבה לכולנו.
החפיפניקיות הישראלית, ה"יהיה בסדר" המוכר והלא חביב, הג'ינג'י עם המפתחות שנסע לחיפה – כולם קרעו מצחוק, אך באותה מידה מהווים חומר קריאה הכרחי לוועדות החקירה הבאות, חומר למחשבה לכולנו
פרטאצ'יה אהובתי, הסיפור הראשון מתוך הספר בשם זה, מזקק ומתמצת את כל כישרונות האלתור והמריחה שלנו, שלוקחים אותנו לפרסי נובל, לכיפת ברזל ולפיגום שנופל, באותה חבילה. קוראים לה "ישראל", רק אצלנו, במבצע.
היזם, המהנדס, המתכנן והמפתח הישראלי בונה על הבנה מהירה של הבעיות ופתרונותיהן, וחותר להשגת המטרה ללא פשרות. הוא מאמין בדרך הקצרה ביותר האפשרית.
בנוסף, הישראלי לא מכבד תהליכי לימוד ותכנון מעמיקים. הוא לא מקדיש זמן ואנרגיה לבדיקת אלטרנטיבות ולניהול תהליכי קבלת החלטות מסודרים. כולנו גם נהנים וגם סובלים, בו זמנית, מהערכה עצמית גבוהה מידי.
אלתור והישרדות הם שמו הנרדף של עם נרדף, שנאלץ לייצר כלים ודרכים יצירתיות כדי לשרוד, במשך 2000 שנות גלות. יותר מכך, מדובר במסורת של למדנות וסקרנות בסביבות של בורות ובערות, זרות ושנאת ישראל. זהו הסבר אפשרי לדפוס החשיבה הזה.
פרטאצ'יה אהובתי, הסיפור הראשון בספר בשם זה, מזקק ומתמצת את כל כישרונות האלתור והמריחה, שלוקחים אותנו לפרסי נובל, לכיפת ברזל ולפיגום שנופל באותה חבילה. קוראים לה "ישראל", רק אצלנו, במבצע
אולי אנחנו מבינים שאין מישהו מעלינו, היכול לספק תשובות והנחיות. אז אנחנו נאלצים לפתח ו"לשפצר" את יכולת האלתור שלנו. אבל אז זה פוטר את הדרג שמלמעלה מלקיחת אחריות. כך זה נמשך במעלה הפירמידה, עד הדרגה הגבוהה ביותר בכל מגזר.
איפה שצריך להבריג 3 ברגים – הוא תמיד מסתפק ב-2
או ההומורסקה "פרטאצ'יה אהובתי" שבה מסביר אבי, שהישראלי אוהב לאלתר – במקום להלחים, הוא מדביק בסלוטייפ…
אחרי שקציני צה"ל יהיו מודעים לחולשה הישראלית הזאת – נוכל למנוע תקלות מביכות כמו: פתח בגדר הבטחונית, שסגור עם אזיקונים מפלסטיק… pic.twitter.com/GjPoOfUzjH— ד"ר רפי קישון (@DrRafiKishon) June 5, 2023
מפתחי כיפת ברזל, למשל, מספרים בעיקר על תהליך של התגברות על מכשולים – כלומר תהליך של אלתור מול מצבים.
גם החגים היהודיים, רובם ככולם, מספרים על אלתורים מוצלחים ומהללים את המוח היצירתי במקביל לנס, או אולי במקביל למזל שפקד אותנו.
יש להניח כי גם המוחות היצירתיים ביותר, שפיתחו כאן פטנטים, רעיונות, תוכנות ותרופות פורצות דרך, נדרשו לא פעם לקבל החלטות מהירות, לקצר תהליכים, לעגל פינות. מישהו יכול לוותר על הווייז?
האלתור הוא אחיה התאום של החדשנות, החפיף הוא בן הדוד של היצירתיות, של החשיבה מחוץ לקופסה. השחצנות היא אמה של החוצפה והעזה. האם אפשר להפריד בין בני המשפחה האלה? צריך הרבה חוצפה, העזה ויצירתיות, כדי לפרק, להדביק, להבריג הכל מחדש.
אולי אנחנו מבינים שאין מישהו מעלינו, היכול לספק תשובות והנחיות. אז אנחנו נאלצים לפתח ו"לשפצר" את יכולת האלתור שלנו. אבל אז זה פוטר את הדרג שמלמעלה מלקיחת אחריות
איך זה נראה היום? רק אפרים קישון יודע לספר לנו את כל הסיפור, עם עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. לקרוא עד הסוף, להשכיל, לצחוק ולבכות.
מוטי קלינמן הוא גימלאי משטרה, עסק בגיוס והפעלת מתנדבים, ובקשרי משטרה-קהילה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו