מספר ימים לאחר השבעה באוקטובר הבנתי שבנימין נתניהו לא יחזיר את החטופים ושכל ניסיון לפנות אל המצפון שלו ינחל כישלון. כאשר חזרו ההפגנות והעצרות, הכנתי שלט שעליו כתבתי "לביבי אין מצפון" והתחלתי להסתובב איתו בהפגנות.

בעצרת בכיכר החטופים ביקשו ממני להוריד את השלט כי "אנחנו לא פוליטיים", אז עברתי איתו לקפלן.

בחלוף הזמן נהייתי יותר ויותר מתוסכל מההפגנות כי ידעתי, מראש, שאין בהן טעם. שהוצאה של עשרות או מאות אלפים לרחוב לא תזיז למי שאין לו מצפון.

בעצרת בכיכר החטופים ביקשו ממני להוריד את השלט "לביבי אין מצפון" כי "אנחנו לא פוליטיים", אז עברתי איתו לקפלן. אבל ידעתי שאין בהפגנות טעם, כי עשרות או מאות אלפים ברחוב לא יזיזו למי שאין מצפון

הבנתי שאנחנו נמשיך לצעוק ולדרוש בתוקף ונתניהו ימשיך לעשות מה שהוא רוצה. כל מי שפגשו אותי עם השלט הסכימו איתי, אבל לא הבינו את הסתירה בין האמירה "לביבי אין מצפון" ובין להפגין נגד ביבי. מה הם חשבו שיקרה?

המילה "הפגנה" היא קיצור של "הפגנת כוח", אבל להגיע ולשמוע נאומים במוצ"ש וללכת לעבוד ביום ראשון זו לא הפגנת כוח. להכריז על הפגנת אוהלים של ארבעה ימים בירושלים ואז הביתה זו לא הפגנת כוח. הפגנת כוח אמיתית היא לישון באוהלים ולחסום כבישים עד שהחטופים יחזרו.

בהתנגדות (לא אלימה) שמפגינה כוח אין נימוס. התנגדות נחושה דורשת שלפחות מובילי המאבק יהיו מוכנים להקרבה. מאז תחילת המלחמה, לא מתקיים מאבק, רק אמירה שההפגנות הן הן המאבק.

התסכול שלי מהיעדרו של מאבק אמיתי הוביל אותי לקרוא לפעולות שבהן אנחנו ניעצר מיוזמתנו כדוגמת הסטיאגרהא ("כוח האמת") של מהטמה גנדי. קריאה להיעצר בגאווה ובכבוד. עשיתי פעולה שבעקבותיה נעצרתי אבל אף אחד לא שמע על זה.

בוקר אחד נסעתי לתל אביב וכתבתי על חומת הקריה עם צבע גואש רחיץ את המספרים 1400 ו-136 ו"לביבי אין מצפון". האבטחה של הקריה הגיעו וקראו למשטרה הכחולה. כשהגיע הסיור שאלה אותי השוטרת למה עשיתי את זה ואמרתי לה "מחאה, כדי להיעצר".
"אתה רוצה להיעצר?"
"כן".
עצרה אותי.

כתבתי למי שנתפסים כ"מובילי המחאה" ודיברתי איתם וניסיתי לשכנע אבל לא יצא מזה כלום.

מאז, הבנתי שאני הקטן לא אוכל לדחוף למאבק. אבל השאלה מדוע לא מתקיים בישראל מאבק אמיתי ממשיכה להטריד אותי. אני חושב שהגעתי להבנה ואני חולק אותה כאן כדי שאולי תתחיל שיחה והתקדמות.

התסכול מהיעדרו מאבק אמיתי הוביל אותי לקרוא לפעולות שבהן ניעצר מיוזמתנו כדוגמת הסטיאגרהא ("כוח האמת") של גנדי. קריאה להיעצר בגאווה ובכבוד. עשיתי פעולה שבעקבותיה נעצרתי אך איש לא שמע על זה

ההשערה שלי היא שהמחאה לא הופכת למאבק כי כולם פה בחרדה מפני מלחמת אזרחים.

משנת 2019 ועד 2022 התקיימו בישראל חמש מערכות בחירות בתוך פחות מארבע שנים. סביב בחירות 2021 יצאה התכנית "ארץ נהדרת" עם מערכון שבו שאוּלי קורא למלחמת אזרחים.

"על מי אנחנו עובדים? ‫כל מי שיש לו טיפה שכל על הכתפיים ‫יכול לראות שזה לא עוזר. ‫העובדה שאנחנו פה עוד בחירות, ‫ועוד בחירות ועוד בחירות. ‫אז מה הפתרון? רק מלחמת אזרחים. ‫בצער אני אומר, כן, ‫ברגשות מעורבבים".

המערכון זכה להצלחה כבירה כי הוא ביטא את התסכול מחוסר היכולת להכריע בבחירות. הוא שלף מהפנטזיות האפלות שלנו את האפשרות של פתרון מהיר ואלים לבעיה פוליטית, ולנוכח הניסיון המר של ישראל עם רצח ראש ממשלה, החזרנו מהר בחזרה את האפשרות לאזור הפנטזיות.

בהפגנות הגדולות יש לפעמים מעצרים וחיכוכים עם המשטרה. תגובות דוברי המחאה מצביעות בעיניי על החשש כאילו פעולות המחאה ייתפסו ככאלה שבאמת מהוות התנגדות בכוח למשטר. "זו מחאה חוקית ולגיטימית". "זאת לא היתה אבוקה". "לא דחפנו שוטר". "זה הם התחילו". "אני לא מוכנה שיגידו שקראתי לעבור על החוק".

המעצרים תמיד יהיו ללא התנגדות אבל גם ללא כוונה מראש להיעצר. העצורים ייגררו לניידת בכוח ולא ילכו על הרגליים שלהם עצמם בהתנגדות של הרוח ולא של הגוף. אלו הם ביטויים של מחאה פסיבית ולא של מאבק אקטיבי.

המעצרים יהיו ללא התנגדות אך גם ללא כוונה מראש להיעצר. העצורים ייגררו לניידת בכוח ולא ילכו על רגליהם שלהם בהתנגדות של הרוח ולא של הגוף. אלו הם ביטויים של מחאה פסיבית ולא של מאבק אקטיבי

ראשי מערכות הביטחון לשעבר מתראיינים באומץ על נתניהו ועל הטרפוד שלו את העסקאות לשחרור החטופים, אבל אף אחד מהם לא הכריז: "החלטתי לעשות מעשה – עכשיו כולם אחריי".

העיתונים מלאים בעצומות בחתימת בכירים מכל תחום אפשרי. את חוסר הרצון לעימות אמיתי עם ממשלת נתניהו אפשר לראות בהיתלות במנהיגי ובעיתונות העולם – "אפילו הם אומרים". אנחנו מחכים לג'ו ביידן שישלוף בעצמו את החטופים מעזה וישחרר אותנו מביבי.

בתולדות מדינת ישראל, המאבקים של אזרחים (יהודים) נגד הממשלה תמיד היו מהצד הימני, ולרוב בשטחים. אני חושב שהתפיסה כרגע בגוש שמתנגד לימין היא שאנחנו לא מוכנים להיות כמו המתנחלים. הכנסה לגבולות המדינה של אופני המאבק של המתנחלים נתפסת כמלחמת אזרחים, ואת זה אנחנו לא מוכנים לעשות.

אני לא מאמין שאין בישראל מנהיגים שיכולים להוביל מאבק אמיתי. אני חושב שאין פה מנהיגים שבאמת רוצים להוביל מאבק שייתפס על ידי כל הצדדים כמלחמת אזרחים.

את המחיר של חוסר המנהיגות משלמים בינתיים, בין השאר, החטופים (שעדיין נשארו בחיים), בני המשפחות שלהם והקהילות שלהם.

כדי שיתאפשר בישראל מאבק אזרחי אמיתי נגד הממשלה, מעבר להפגנות ובג"צים, נדרשים תהליכי חשיבה ופיתוח של דרכים לקיים מאבק מבלי שנתדרדר למלחמת אזרחים אלימה. ברור שהימין יקרא לכל פעולת התנגדות "מלחמת אזרחים" או "מלחמת אחים" אבל אנחנו לא מצפים מהם לאיזשהו יחס סביר בין המציאות לבין התיאורים שלה.

כדי שיתאפשר בישראל מאבק אזרחי אמיתי נגד הממשלה, מעבר להפגנות ובג"צים, נדרשים תהליכי חשיבה ופיתוח של דרכים לקיים מאבק מבלי שנתדרדר למלחמת אזרחים אלימה

חייבים להתגבר על החרדה מפני מלחמת אזרחים כדי לקיים מאבק דמוקרטי שיתקיים בין מערכות בחירות. כי בלי מאבק אמיתי, בלי התנגדות אמיתית, אנחנו נאפשר למי שירצה בכך לבצע מעשים איומים ונוראים בין הבחירות, כפי שנתניהו עושה כיום.

חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.