בעולם מוטרדים מהיחלשות הדמוקרטיה ומעליית כוחות פופוליסטיים ופונדמנטליסטיים. קשה לחזות את העתיד. ואולם, האיומים העיקרים לעתיד הדמוקרטיה יכולים להגיע מכיוון מפתיע אחר – מתחומי הבינה המלאכותית שמרעידה את העולם.

חוקרים רבים תמימי דעים כי בעתיד הדמוקרטיה לא בהכרח תשרת את הצרכים השוטפים להם אנו זקוקים, לנוכח שליטת האלגוריתמים שיכתיבו למקבלי ההחלטות ולציבור את הדרך. העולם החדש מייתר בהדרגה את קיומה של הדמוקרטיה, ונראה שמסגרות החיים שבהן אנו מתנהלים משתנות ללא הרף ומערערות את הדמוקרטיה שהכרנו במאה השנים האחרונות.

העולם החדש מייתר בהדרגה את קיומה של הדמוקרטיה, ונראה שמסגרות החיים שבהן אנו מתנהלים משתנות ללא הרף, ומערערות את הדמוקרטיה שהכרנו במאה השנים האחרונות

הדמוקרטיה נאלצת להכפיף את עצמה לעוצמה שמתגבשת, ורוב הציבור אינו יודע כיצד להתמודד עם כמות הידע והטכנולוגיה שהצטברו. בספרו "הנתיב לחרות", טוען ההיסטוריון האמריקאי טימותי סניידר כי דמוקרטיות יפלו ברחבי העולם וכי יש לחזק את המוסדות הדמוקרטים כדי להבטיח את עתיד החופש האנושי.

דמוקרטיה אינה מתקיימת אצל מי שאינו יודע לשמור עליה, לחנך לאורה ולטפח את תרבות החיים הנדרשת לקיומה. הנשיא פרנקלין רוזוולט תהה אם הדמוקרטיה יכולה לשרוד ללא קהל בוחרים משכיל, המסוגל לדון בהיגיון בנושאים שעל הפרק. הוא טען שדמוקרטיה יכולה להצליח רק "אם אנשים יודעים לבחור בחוכמה".

הפיזיקאי האמריקאי מיצ'יו קאקו, מהמדענים הבולטים בתקופתנו, סבור "שאנשים בורים כליל בכל הקשור לאתגרים העצומים הניצבים בפנינו בעתיד". הסופר אייזק אסימוב טען שהמדע צובר ידע מהר יותר מכפי שהחברה צוברת חוכמה. זו אולי הסיבה לכך שלא ניתן לבחור בממשלה שהיא טובה יותר מאזרחיה.

בעלי הידע ישלטו בעתיד. הם יחלישו את יכולתם של רוב האזרחים להשפיע. תחת הקפיטליזם הגלובלי והתאגידים הבינלאומיים מופעל אלגוריתם, באמצעות המדיה החברתית. המדיה החברתית משפיעה מאוד על הרוח האנושית ועל השיח הציבורי, משתלטת על מחשבותיהם ורגשותיהם של הציבור ושל מקבלי החלטות, ומשפיעה על הערכים וסדרי העדיפויות שלנו באמצעות דיס-אינפורמציה.

היא משפיעה גם על הבחירה הדמוקרטית שלנו. פוליטיקאים הפכו לכלי שרת המופעל בידי בעלי העוצמה והידע והצ'אט-בוט. הם יתקשו יותר בעתיד לקבל הכרעות ראויות, משום שלא יהיו בידם כלים נאותים לנתח מידע מורכב שנאסף באמצעות טכנולוגיות מורכבות.

הסופר אייזק אסימוב טען שהמדע צובר ידע מהר יותר מכפי שהחברה צוברת חוכמה. זו אולי הסיבה לכך שלא ניתן לבחור בממשלה שהיא טובה יותר מאזרחיה

לאן לוקחת אותנו החדשנות והטכנולוגיה?

בספרו של רועי צזנה "השולטים בעתיד", מוגדר השלטון כ"לווייתן" שישלוט בעתיד באזרחים באמצעות אלגוריתמים: "יישן במיטתנו, יסעד על שולחננו, ויפקח על כל צעדינו ורכישותינו".

רבים מאתנו לא יחושו אי נוחות מכך. הדיקטטורה הדיגיטלית עשויה לתת תחושת חופש וחרות כפותרת בעיות. היא תפעל בדרך ידידותית ומתוך דאגה לרווחתנו, ויתכן שכמעט לא נחוש בכך.

היכולת לשלוט במוחם של האנשים תעקר את הביקורת ותטביע בים את המתריסים הבודדים. חתן פרס נובל הפרופ' דניאל כהנהמן תומך ברעיון (הארץ, 2.08.22) שמערכות דיגיטליות יקבלו החלטות במקום בני אדם שנתונים לרעשי רקע ויש להם שיקול דעת פגום. כהנהמן מציע סוג של פס ייצור של החלטות בענייני משפט. בני אדם רבים עשויים להתנגד לכך משום שהטבע האנושי מבקש לחוש את המגע האנושי של האדם. אסור לשכוח שלבני אדם יש הטיות ערכיות והם בסופו של דבר מתכנתים את אלגוריתם.

האינטרנט מבטא את חרותו הממשית של האדם והוא מסייע להפיץ חיים דמוקרטיים על הגלובוס. משטרים עריצים תמיד יחושו מאוימים מפניו. לרשתות החברתיות והמדיה שחדרו עמוק לחיינו יש היבטים חיוביים. אנו מפתחים חברויות חדשות ומקבלים תכנים מעניינים מכל העולם. במקביל, אנחנו מקבלים גם מסרים קיצוניים באמצעות טכנולוגיות מזויפות, שיסוי ושנאה, שקר ועלילה. אלו מגבירים את השפעתם השלילית של המסרים, מרעילים את השיח הציבורי וגורמים להקצנה ופופוליזם. כך השקר הופך לאמת והאמת לשקר, ואין לנו כלים לגלות מהי האמת ומהו השקר.

מי שיש בידו משאבים יכול למכור לנו מידע מוטה, ולהשתמש בטכנולוגיה כדי לערער את הדמוקרטיה. זהו פתח גם למדינות להתערב בדמוקרטיות של מדינות אחרות ולהטות את הבחירה הדמוקרטית. האפליקציות ממכרות ומשתלטות על המוח האנושי, והכול בשם העוצמה, הכסף ומקסום הרווחים.

מי שיש בידו משאבים יכול למכור לנו מידע מוטה, ולהשתמש בטכנולוגיה כדי לערער את הדמוקרטיה. זהו גם פתח למדינות להתערב בדמוקרטיות של מדינות אחרות ולהטות את בחירתן הדמוקרטית

מצב זכויות האדם והרעב בעולם השתפר פלאים. אין מלחמות שמפילות חללים רבים כמו בעבר וקיימת תודעה אזרחית מפותחת וחזקה המונעת הדרדרות. מסתבר שדווקא במדינות עשירות ושבעות, הדמוקרטיה נפגמת גם כתוצאה מחדירת אלגוריתמים ורובוטיקה המעצימות את כוחם של בעלי ההון והידע. במדינות עניות יותר האזרחים יותר אופטימים – השכבות העניות לא עושות מהפכות – הן עסוקות בקיום היומיומי.

אנו חיים בתקופה מסוכנת, והמלחמה מול הציר האיראני החותר לשלטון בעולם היא סימפטום המעיד על אי יציבות גלובלית בין ציוויליזציות ומרכזי כוח.

האתגרים בפניהם ניצב העולם בתחום הגרעין, האקלים והבינה המלאכותית מחייבים מנגנון עולמי עם יכולת אכיפה כדי למנוע הרס גלובלי. כך למשל, שיתוף פעולה בין ארה"ב וסין יכול למנוע הפצה של הנשק הגרעיני והביולוגי בעולם.

אם צמצום הדמוקרטיה ומסירת ההכרעות לאלגוריתמים תשפר את הביטחון והיציבות, האזרחים עשויים להשלים עם המציאות. עניין נוסף שראוי לבחון הוא המתרחש בסין ובהודו בעשרות השנים האחרונות. הסינים שיפרו מאוד את רמת חייהם של האזרחים, אבל הידקו את פריסת הטכנולוגיות הדיגיטליות שהפכו לכלי למעקב, צנזורה ותעמולה. בהודו יש דמוקרטיה, אבל רוב האזרחים חיים עדיין בעוני ובמחסור.

היכולת להגביל את החיים הדמוקרטים תלויה באיזונים הבריאים של כל שיטה. הקצנה לצד זה או אחר עשויה להפר את האיזון הנדרש ולהביא להתפרצות. אם בעתיד בעלי הידע ישלטו ורוב מכריע של האוכלוסייה יהיה חסר ערך ותעסוקה, זה יגביר את אי השקט החברתי. בנסיבות אלה, האדם יחפש משמעות בחייו וזה עשוי להיות קטליזטור למאבקים חברתיים מתוך רצון להגיע לאושר ומימוש עצמי.

כל חברה נוטה לשבטיות ומפתחת ערגה ללאומיות תרבותית וקהילתית. זה התעצם יותר כתגובה לגלובליזציה והרחבת השימוש הרובוטי. חברות וקהילות שונות שנשארו מאחור בפיתוח חדשנות דיגיטלית נסמכות על כוח ואידיאולוגיה דתית פנאטית, וחלקן משתמשות בהישגי המדע והטכנולוגיה נגד הציוויליזציה המודרנית. הדבר עשוי להאיץ את התנגשות הציוויליזציות ולאיים על התרבות הדמוקרטית ועל הסדר העולמי.

האתגר של הדמוקרטיה הליברלית הוא להבטיח את זכויות היסוד של האזרח, בחירות חופשיות, זכויות האדם, השוויון, החופש ושלטון החוק. כדי לשרוד בעולם ולמנוע חורבן גלובלי יהיה צורך לתקן את השיטה ולערוך התאמות ושינוי פרדיגמות רגולטוריות, בדומה לקפיטליזם שהצליח לשרוד בשל התיקונים שהוא ערך בה כל העת.

אתגר הדמוקרטיה הליברלית הוא להבטיח את זכויות היסוד של האזרח, בחירות חופשיות, זכויות אדם, שוויון, חופש ושלטון החוק. כדי לשרוד בעולם ולמנוע חורבן גלובלי יהיה צורך לתקן את השיטה ולערוך התאמות

שאלות ערכיות יישפטו על ידי בני אדם  וככל שהרובוטיקה תעמיק ייווצרו מנגנוני תיקון פנימיים שיצרו איזונים בנסיבות הזמן. האם העולם החדש יצליח לשמר את הדרך הדמוקרטית ולהצמיח מתוכו חכמים שינחילו לדור הבא לא רק את הידע אלא גם את החוכמה לעשות את הבחירות הנכונות לעתידו? קשה לחזות אבל ראוי להיערך לכך. החינוך הוא המפתח. להכשיר את הדור הבא לחשדנות ולהדרכה בעולם מורכב וטכנולוגי המווסת את עצמו  ולהציב את אתגר החיים הערכיים בעולם דיגיטלי – זה חיוני ליצירת עולם שאפשר יהיה לחיות בו.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.