חיילי צה"ל ברצועת עזה. אפריל 2024 (צילום: דובר צה״ל )
דובר צה״ל

נורמליזציה עם ערב הסעודית לא תמנע פעולה נגד חמאס

ריאד או מיגור חמאס: למה לא שניהם? ● אינתיפאדת הקמפוסים זולגת למזרח התיכון ● בכאוס העיראקי גם משפיעניות רשת נמצאות בסכנת מוות ● הסודאנים גוועים ברעב ● והשבוע לפני שלושים שנה: החתימה על הסכם יריחו ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

ריאד או מיגור חמאס: למה לא שניהם?

בעוד תושבי עזה החיים בתוך עיי החורבות נאבקים על מזון, תושבי יישובי העוטף עדיין סופגים טילים, תושבי הספר בצפון הארץ חוששים מהתפרצות של מלחמה כוללת עם חזבאללה, הקמפוסים האמריקאיים בוערים והחטופים הישראלים עוברים גיהינום במנהרות חמאס – בארמון המפואר בבירת סעודיה שוחחו בכירים אמריקאים, אירופאים וערבים על עתיד המדינה הפלסטינית ועל אפשרות הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית.

מצד אחד, הדיכוטומיה בין מראות המלחמה לאולמות המוזהבים נראית כל כך חדה, עד שנדמה כי מדובר בפנטזיה שאינה קשורה כלל למציאות, חלום ורוד שיתנפץ לרסיסים ברגע שיפגוש את העולם האמיתי.

כך גם המצב הזה ממוסגר בתקשורת: רפיח או ריאד, חטופים או השמדת חמאס, שלום או מלחמה. האמת היא, כרגיל, שונה מאוד מרצף של הודעות הפוש שנשלחות לסמארטפונים שלנו מדי רגע.

מי שחושב לטווח ארוך, מבין היטב שאם ישראל חפצה לשרוד, עליה לכרות בריתות אזוריות. בשנות החמישים, כאשר העולם הערבי כולו היה עוין לישראל ולארה"ב, קברניטי המדינה ניסו לקדם את "ברית הפריפריה" ומצאו שותפים באיראן, טורקיה ואפילו סודאן.

שר החוץ הסעודי פרחאן בן עבדאללה (מימין) צועד עם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בריאד, 29 באפריל 2024 (צילום: Evelyn Hockstein/Pool via AP)
מתקדמים להסכם בלעדינו? שר החוץ הסעודי פרחאן בן עבדאללה (מימין) צועד עם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בריאד, 29 באפריל 2024 (צילום: Evelyn Hockstein/Pool via AP)

החל מסוף שנות השבעים ישראל פועלת על מנת לקדם בריתות אזוריות – קודם עם מצרים וירדן, יותר מאוחר עם מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין. סעודיה היא התחנה הסופית במסלול הזה. ברית רחבה ומשמעותית איתה תפתח לישראל את הדלת גם למדינות מוסלמיות אחרות כגון פקיסטן ואינדונזיה (שכבר הביעה רצון בנורמליזציה).

התהליך מול סעודיה יכול להבשיל עכשיו, או שנפספס את הרכבת ונגיע ליעד באיחור לא אופנתי של עשור או יותר. הסעודים עדיין לא איבדו עניין, אך גם הם כבר התייאשו מראש הממשלה בנימין נתניהו וסימנו לאמריקאים שהיו מוכנים להסתפק בברית הגנה פחות מפוארת ורחבה, בלי נורמליזציה עם ישראל – שמרגע לרגע נראית כמו מדינה שאיבדה את זה לגמרי.

מה שהכותרות לא מספרות זה שנורמליזציה עם ערב הסעודית לא תמנע מישראל לפעול נגד חמאס. ההפך הוא הנכון: סעודיה, ירדן, מצרים ומדינות ערביות מתונות אחרות סולדות מחמאס ורוצות לייצב את המצב בעזה ובגדה המערבית. הן רק לא מאמינות שצריך לפעול כמו פיל בחנות חרסינה.

התהליך מול סעודיה יכול להבשיל עכשיו, או שנפספס את הרכבת ונגיע באיחור לא אופנתי של עשור או יותר. ישראל לא צריכה לבחור בין ריאד לרפיח. היא תוכל לקבל את שניהם, אם תהיה חכמה ואחראית

אחרי 76 שנות עצמאות, ישראל חייבת להתבגר ולקבל אחריות על הבחירות שהיא עושה ולהבין שכאשר היא פועלת ברפיח או בג'בליה, הקירות רועדים גם בעמאן, קהיר, ריאד ואבו-דאבי.

כאשר היא אומרת "לא" לכל אופציה של הסדרה עם הפלסטינים, לא מספקת תשובה ליוזמת השלום הערבית ודוחה בבוז את ההצעות האמריקאיות, היא מרחיקה גם את הנורמליזציה עם הסעודים, אך גם את הניצחון על חמאס. כי הקיצונים הפלסטינים ניזונים מהאמירות והפעולות של הקיצונים הישראלים היהודים.

תמונת המצב במזרח התיכון היום איננה בינארית במובן הזה שישראל לא צריכה לבחור בין ריאד לרפיח. היא תוכל לקבל את שניהם, אם תהיה חכמה ואחראית. אסור להיכנע להפחדות של תועמלני נתניהו. הגרוע ביותר כבר קרה כאן, בשבעה באוקטובר. ומה שקרה מצריך שינוי מוחלט במדיניות ישראל בעזה, בגדה, וגם בבירות הערביות.

מפגינה פרו פלסטינית בהפגנה נגד ישראל בוושינגטון, 1 במאי 2024 (צילום: AP Photo/Jon Elswick)
מפגינה פרו פלסטינית בהפגנה נגד ישראל בוושינגטון, 1 במאי 2024 (צילום: AP Photo/Jon Elswick)

אינתיפאדת הקמפוסים זולגת למזרח התיכון

בשבוע שעבר סטודנטים מצריים הפגינו בקמפוס של AUC – האוניברסיטה היוקרתית ביותר בקהיר, והשבוע המחאות זלגו לתוניסיה, שנחשבת לאחת המדינות הפרו-פלסטיניות ביותר במזרח התיכון.

סטודנטים תוניסאים צעדו בשדרות חביב בורגיבה בבירה, הניפו דגלי פלסטין וקראו להקמה של המדינה הפלסטינית, הפסקת הכיבוש וסוף למלחמה בעזה. גם בכווית ובירדן התקיימו מחאות דומות בקמפוסים אוניברסיטאיים.

מחאת הקמפוסים הגיעה גם למצרים, תוניס, כווית וירדן. מי שמודאגים מכך הם המשטרים האוטוריטריים שמבינים היטב כי דרך מחאות פרו-פלסטיניות גם רוחות של מרד ומחאה נגד המשטר עלולות לצאת החוצה

בעולם גלובלי שמחובר באמצעות טיק-טוק, אינסטגרם ורשתות אחרות, אין מנוס מכך שהאש שהתלקחה במזרח התיכון תיגע גם בארה"ב ובסופו של דבר תחזור שוב למזרח התיכון.

מי שמודאגים מכך הם המשטרים האוטוריטריים שמבינים היטב כי דרך מחאות פרו-פלסטיניות גם רוחות של מרד ומחאה נגד המשטר עלולות לצאת החוצה.

בכאוס העיראקי גם משפיעניות רשת נמצאות בסכנת מוות

אום פהד, משפיענית רשת עיראקית, אהבה לרקוד לצלילי מוזיקה עיראקית והסרטונים שהפיקה גרמו למאות אלפי גולשים מרחבי העולם הערבי להתאהב בה ולעקוב אחריה ברשת הטיק-טוק. לצערה של אום פהד, לא רק מעריצים עקבו אחריה, אלא גם מתנקשים שנטלו את חייה.

החקירה העלתה שב-27 באפריל מתנקש שהתחזה לשליח ירה למוות בבלוגרית בקרבת ביתה בעת ששהתה ברכב שלה. הוא נמלט מהמקום.

למה שמישהו ירצה לפגוע במשפיענית רשת שלא עסקה בפוליטיקה אלא רק שרה, רקדה וצילמה סרטונים מצחיקים? במקום רווי קיצוניות דתית, סונית ושיעית כגון עיראק, גברים רבים הרגישו שאום פהד – או ע'ופרן אל-סוואדי בשמה האמיתי – מתגרה בהם ופוגעת בערכי מוסר כאשר היא מענטזת לצלילי המוזיקה העיראקית וחושפת את גזרתה.

המקרה הטראגי של אום פהד מצביע על כך שמעצרים וקנסות גבוהים אינם הדבר המסוכן ביותר שעלול לקרות לנשים שבסך הכול החליטו לעשות חיים וקצת כסף ברשת

בפברואר 2023 אום פהד כבר קיבלה רמז עבה למדי שהפעילות שלה – שנחשבת לרגילה לחלוטין במדינות מערביות – מעוררת זעם בקרב החוגים השמרניים. הוגשה נגדה תביעה בעוון פגיעה בערכי המוסר ובית המשפט גזר עליה שישה חודשים בכלא.

בשנים האחרונות השלטונות בעיראק, מצרים ומדינות ערביות נוספות מנסים להשתלט על תופעת משפיעניות רשת שמתפרסמות ברשתות החברתיות והופכות למושא הערצה של המונים. במצרים נעצרו לאחרונה מספר כוכבות רשת שהואשמו גם כן בפגיעה במוסר ורגשות הציבור.

המקרה הטראגי של אום פהד – כמו גם הרצח המזעזע של מלכת היופי לשעבר טארה פארס בבגדד בשנת 2018 – מצביע על כך שמעצרים וקנסות גבוהים אינם הדבר המסוכן ביותר שעלול לקרות לנשים שבסך הכול החליטו לעשות חיים וקצת כסף ברשת.

ראש צבא סודן מבקר חיילים פצועים במהלך רמדאן, אפריל 2024 (צילום: AFP)
ראש צבא סודן מבקר חיילים פצועים במהלך רמדאן, אפריל 2024 (צילום: AFP)

הסודאנים גוועים ברעב

במחנות פליטים בסודאן אלפי אנשים גוועים ברעב. בלית ברירה הם אוכלים אדמה ועל פי מספר דיווחים – גם חתולי רחוב אותם הם מצליחים ללכוד.

המומחים מזהירים מפני רעב "שלא נראה כמותו במשך עשורים", ומצביעים על כך שבעקבות מלחמת האזרחים במדינה, החקלאות נפגעה בצורה אנושה וגם החקלאים עצמם עזבו והפכו לפליטים. חלקם עזבו לאוגנדה או מצרים, מיליונים הפכו פליטים בארצם שלהם.

במחנות פליטים בסודאן אלפי אנשים גוועים ברעב והמומחים מזהירים מפני רעב "שלא נראה כמותו במשך עשורים". ארה"ב קראה לכל הצדדים להפסיק את אספקת הנשק לצבאות הסודאנים הנלחמים. קשה להאמין שמישהו יתייחס לקריאה הזאת ברצינות

18 מיליון בני אדם – מתוך אוכלוסייה של 49 מיליון – נמצאים בסכנת רעב מיידית. חבל דרפור, שבו מתגוררים סודאנים שחורים, נמצא כפסע מ"טבח אדיר". אך כל זה עדיין לא מספיק מעניין את העולם שממשיך להתעסק במחאות של סטודנטים מפונקים.

השבוע קראה ארצות הברית לכל הצדדים שמספקים נשק לצבאות הסודאנים הנלחמים להפסיק את אספקת הנשק. קשה להאמין שמישהו יתייחס לקריאה הזאת ברצינות.

מבט על מחנה פליטים באדרה, צ'אד, הסמוך לגבול עם סודאן, 7 בדצמבר 2023 (צילום: Denis Sassou Gueipeur / AFP)
מבט על מחנה פליטים באדרה, צ'אד, הסמוך לגבול עם סודאן, 7 בדצמבר 2023 (צילום: Denis Sassou Gueipeur / AFP)

השבוע במזרח התיכון: הסכם עזה-יריחו

ב-4 במאי 1994 בקהיר נחתם הסכם "עזה-יריחו" שכלל פירוט ושלבי היישום של עקרונות שיתוף הפעולה בין ישראל לפלסטינים בהמשך ל"הסכם עקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" משנת 1993.

הסכם "עזה-יריחו", המכונה גם "הסכם קהיר", עוסק בהסדרי ביניים בין ישראל לאש"ף ומגדיר אבני דרך כגון נסיגת צה"ל מרצועת עזה ואזור יריחו שכונו "הפעימה הראשונה", כאשר אחריה היו אמורות לבוא עוד שתי "פעימות" – נסיגות.

השבוע לפני 20 שנה נחתם הסכם "עזה-יריחו", המכונה גם "הסכם קהיר", במסגרתו הרשות הפלסטינית החדשה קיבלה סמכויות בתחום חקיקה, ביצוע, שיפוט ושיטור (על פי החלוקה לאזורים A , B ו-C)

כמו כן, הסכם קהיר מצהיר על הקמתה של הרשות הפלסטינית כמימוש עקרון הממשל העצמי הפלסטיני שנקבע בהסכמי קמפ דיוויד משנת 1978 ואומץ בהצהרת העקרונות.

הרשות הפלסטינית החדשה קיבלה סמכויות בתחום חקיקה, ביצוע, שיפוט ושיטור (על פי החלוקה לאזורים A , B ו-C), על הקמה של משטרה פלסטינית והקמה של מעבר בטוח לתנועת פלסטינים בין רצועת עזה ואזור יריחו. מועד חתימת ההסכם נקבע כתחילתה של תקופת ביניים בת חמש שנים בה יתנהלו דיונים על פתרון הקבע.

מעמד חתימת הסכם עזה-יריחו, 1994 (צילום: Manoocher DEGHATI / AFP)
מעמד חתימת הסכם עזה-יריחו, 1994 (צילום: Manoocher DEGHATI / AFP)

במהלך טקס החתימה ארעה תקרית שלכאורה כמעט סיכלה את ההסכם: מנהיג אש"ף יאסר ערפאת התנגד לחתימה על המפות המצורפות. הוא עדכן על כך את ראש הממשלה שמעון פרס, ולאחר מכן הצטרף אליהם גם נביל שעת, ראש צוות המו"מ הפלסטיני.

לבסוף, בלחץ כבד של נשיא מצרים חוסני מובארכ – שאף קילל את ערפאת בשידור חי ("תחתום, יא כלב") – ערפאת חתם גם על המפות. על פי מספר גורמים שהיו מעורבים בגיבוש ההסכם, התקרית הייתה לא יותר מהצגה של ערפאת, שביקש להראות לפלסטינים שהוא עושה כל מאמץ אפשרי על מנת להתמקח עם ישראל.

יו"ר אש"ף יאסר ערפאת חותם על המפה שסירב לאשר דקות קודם לכן במהלך טקס החתימה על הסכם האוטונומיה של יריחו-עזה, ב-4 במאי 1994 בקהיר (צילום: Manoocher DEGHATI / AFP)
יו"ר אש"ף יאסר ערפאת חותם על המפה שסירב לאשר דקות קודם לכן במהלך טקס החתימה על הסכם האוטונומיה של יריחו-עזה, ב-4 במאי 1994 בקהיר (צילום: Manoocher DEGHATI / AFP)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אז למעשה ״פשעי אוסלו״ שעל פי הפכיסופתים גרמו לשבת השחורה, הם בכלל פרק ב׳ של פשעי ״קאמפ דויד״ 1978 של בגין ובכלל היה צריך לרצוח את בגין ולא את רבין לא ככה בן זביר? לא ככה עמית סגל? לא ... המשך קריאה

אז למעשה "פשעי אוסלו" שעל פי הפכיסופתים גרמו לשבת השחורה, הם בכלל פרק ב' של פשעי "קאמפ דויד" 1978 של בגין

ובכלל היה צריך לרצוח את בגין ולא את רבין

לא ככה בן זביר?
לא ככה עמית סגל? לא ככה ינון מגל? לא ככה ילדז?

לך דבר ללאמפה

עוד 1,240 מילים ו-1 תגובות
סגירה