1
יום אחד עוד נגיד תודה לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. הפצצה שהטיל לקראת סוף השבוע, כשהכריז על ניתוק יחסי המסחר בין טורקיה לישראל, האירה באור נלעג את הוויכוח הנושן על יבוא העגבניות מטורקיה כאמצעי להוזלת המחירים בארץ.
ברגע אחד תמונת המציאות הפכה צלולה: תם העידן שבו אפשר לדרוך על החקלאות והחקלאי הישראלי ולאיים בייבוא מכאן, משם ומכל מקום בעולם. העולם כבר לא פתוח בפנינו, שום דבר אינו מובן מאליו וכל קו אספקה יכול להיחסם בכל רגע נתון.
"הן עם לבדד ישכון" מתחיל להישמע כמו המציאות הדיפלומטית והכלכלית החדשה, שבה ישראל צריכה לוודא שהיא מסוגלת לספק לעצמה את צרכי המזון. אירועי 7 באוקטובר ונטרול של דונמים חקלאיים רבים בנגב המערבי (שבו גדלות 70% מהעגבניות בישראל) העלו למודעות את המושג "ביטחון המזון" – והמהלך של ארדואן הפך אותו למוחשי ודחוף.
"הן עם לבדד ישכון" מתחיל להישמע כמו המציאות הדיפלומטית והכלכלית החדשה, שבה ישראל צריכה לוודא שהיא מסוגלת לספק לעצמה את צרכי המזון
בצלאל סמוטריץ' ופקידי משרד האוצר צריכים לזחול אל חוקרי מכון וולקני, לבקש סליחה, להחזיר את התקציבים שקוצצו בפראות ולבקש מהם להאיץ ככל הניתן את המחקרים שיאפשרו לחקלאות הישראלית לייצר יותר מזון על פחות שטח ובמינימום השקעה של זמן ומשאבים.
הקונספציה קרסה: התפיסה לפיה אנחנו בשוק גלובלי פתוח, שבו אין חשיבות למקום שבו מגדלים ומייצרים את המזון ולכן אפשר להפוך את שדות התותים לנדל"ן ואת הפרדסים לקניונים, הופכת לנגד עינינו ללא רלוונטית.
במשרד החקלאות, אחד החלשים והחבוטים בממשלה, הבינו את זה די מהר, שינו את השם ל"משרד החקלאות וביטחון המזון" והתיישבו להכין תוכנית לאומית לביטחון תזונתי. מדובר בתוכנית עם יעדים לשנים ועשורים קדימה. ארדואן הבהיר שאין לנו את הזמן הזה. אם הוא לא יגרום לממשלת ישראל להתעורר, כנראה שדבר כבר לא יעיר אותה.
מה שנכון לגבי ביטחון המזון נכון גם לגבי ביטחון אנרגטי. ישראל היא לא גרמניה או דנמרק שיכולות להבטיח זו לזו גיבוי לאספקת החשמל ולהזרים לשכנה חוסרים במקרה הצורך.
אנחנו אמנם לא מייבאים חשמל מטורקיה, אבל אמצעי הייצור וההולכה חשופים לפגיעה ולכן ישראל חייבת להיערך לתרחיש שבו הרשת או לפחות חלקים ממנה לא יתפקדו. ישראל היא אי אנרגטי ואי תזונתי. בקצב שבו חברות תעופה מבטלות כאן לאחרונה קווים וטיסות, הדימוי הזה לא כל כך רחוק מהמציאות.
ברשתות החברתיות מסתובב סרטון אנימציה יפה ועצוב שממחיש את ההתדרדרות במעמדה של ישראל בזירה החקלאית העולמית, ממעצמה של ממש למדינה זניחה. הסרטון מתעד את טבלת 20 יצואניות הפירות המובילות בעולם על ציר הזמן, משנות השישים ועד היום.
בשנות השישים והשבעים ישראל הייתה חברה של קבע בצמרת הגבוהה של ייצוא הפירות העולמי, לצד מעצמות כמו ארצות הברית, ספרד ואיטליה, כששנת השיא הייתה 1977, אז דורגה ישראל במקום הרביעי
בשנות השישים והשבעים ישראל הייתה חברה של קבע בצמרת הגבוהה של ייצוא הפירות העולמי, לצד מעצמות כמו ארצות הברית, ספרד ואיטליה, כששנת השיא הייתה 1977, אז דורגה ישראל במקום הרביעי.
מדינה קטנה, בקושי שלושה מיליון תושבים, שמצליחה לגדל ולייצא פירות משובחים – בעיקר תפוזים, אבל לא רק – יותר מרוב המדינות על פני הכדור. איזו גאווה, איזה געגוע.
ואז התחילה הנסיגה. כמו קבוצת כדורגל שאיבדה את הכיוון, ישראל הלכה וצנחה במורד הטבלה עד שירדה ליגה. בשנות השמונים כבר ירדנו למרכז העשירייה השנייה, וב-1991 פשוט נבעטנו החוצה ומאז לא חזרנו אל בין עשרים יצואניות הפירות המובילות בעולם.
ישראל הלכה וצנחה במורד הטבלה עד שירדה ליגה. בשנות השמונים כבר ירדנו למרכז העשירייה השנייה, וב-1991 פשוט נבעטנו החוצה ומאז לא חזרנו אל בין עשרים יצואניות הפירות המובילות בעולם
בכנס על חקלאות במלחמה שהתקיים לאחרונה הציג מכון "יסודות" תוצאות מחקר שטח שערך, לפיהן הגיל הממוצע של החקלאי הישראלי הוא יותר מ-60. הצעירים והתהילה בהייטק, אבל את המוצרים שלהם אי אפשר לאכול.
בעקבות נטישת העובדים הזרים אחרי פרוץ המלחמה, הממשלה הבטיחה מענקים לצעירים ישראלים שיצטרפו לעבודה בחקלאות. פתאום עבודה ישראלית חזרה להיות ערך, פתאום המדינה מצאה לנכון לתמרץ ולהשקיע כדי למשוך ישראלים צעירים לגדל מזון.
המלחמה לא הסתיימה, אבל תוקף המענק הסתיים. חזרנו לשגרה, החקלאות והחקלאים שוב חזרו לסוף התור.
ארדואן הבהיר לנו השבוע שביטחון המזון של ישראל אינו מובטח, וספק אם זה עומד להשתנות בטווח הנראה לעין. בכלל לא בטוח שבירושלים הבינו את הרמז.
2
ביום שלישי הקרוב תתקיים במלון הילטון בתל אביב "הוועידה הלאומית לאנרגיה 2024". את הוועידה מארגן מדי שנה המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, גוף שמאגד את כל גופי האנרגיה הפוסילית הגדולים במשק ולכן שמו מהווה מלכתחילה סוג של מכבסת מילים. השם המקורי, אגב, היה "מכון הנפט". יש שם הרבה דלק ונפט, ומעט מאוד סביבה.
ברוח הדברים הזו, ביום שלם של דיונים שמוקדש לאנרגיה בישראל, אין אפילו נציג אחד לרפואה של התנועה הסביבתית. הדרה מוחלטת של ארגוני החברה האזרחית שמקדישים את פעילותם לקידום האנרגיות המתחדשות ודוחפים את הממשלה להיערך למשבר האקלים.
ביום שלם של דיונים שמוקדש לאנרגיה בישראל, אין אפילו נציג אחד לרפואה של התנועה הסביבתית. הדרה מוחלטת של ארגוני החברה האזרחית שמקדישים את פעילותם לקידום האנרגיות המתחדשות
זכותם של פרנסי תאגידי האנרגיה להתכנס ולדון בענייני השעה. אבל כשקוראים לזה "ועידה לאומית" ומזמינים למלון מהודר את בכירי משרדי הממשלה תוך התעלמות מוחלטת מארגוני החברה האזרחית, זה כבר מריח כמו התחככות של הון-שלטון ובעיקר כמו גילדה שאין לה עניין לשמוע ביקורת מבחוץ ודברים שלא ינעמו לאוזניה.
תמונה דומה הייתה גם בשנים קודמות, אבל בהן לא היה פאנל שהוקדש ל"ביטחון אנרגטי בצל המצב הביטחוני". לכל בר דעת ברור שהמסקנה העיקרית מהמלחמה היא שישראל צריכה להאיץ את המעבר לרשתות מבוזרות של אנרגיית שמש, שימשיכו לספק חשמל גם אם הרשת הכללית תספוג נזקים כבדים ותושבת.
רק שבהרכב הפאנל אין לזה ביטוי. ישתתפו בו יו"ר בז"ן, יו"ר קצא"א, מנכ"ל פי גלילות ויו"ר נתג"ז – שזה בערך כמו לנהל פאנל על המשך המלחמה עם מגוון דעות שמשתרע בין בצלאל סמוטריץ' לאיתמר בן גביר.
בתפקיד עלה התאנה ישמש מנכ"ל "אנלייט", חברת אנרגיה מתחדשת, שישוחח בנפרד עם מנחה הכנס, העיתונאי אודי סגל.
אגב עלה תאנה, אחת הדוברות הראשונות בכנס תהיה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן. היא תדבר על "איכות הסביבה, ביטחון אנרגטי ומה שביניהם".
לנוכח ההדרה של התנועה הסביבתית, סילמן הייתה צריכה לשקול לסרב להשתתף בוועידה, אבל השבר בינה לבין ארגוני הסביבה כה עמוק שקשה לצפות ממנה לצעד כזה בימים אלה.
3
מבוכה ואופטימיות בפריים אחד שצילם יותם אביזוהר, איש החברה להגנת הטבע ותושב העוטף: שבעה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, ועל אף הבטחות חוזרות של משטרת ישראל, הריסות תחנת משטרת שדרות עדיין לא פונו משטחי הטבע שבפאתי העיר.
שבעה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, ועל אף הבטחות חוזרות של משטרת ישראל, הריסות תחנת משטרת שדרות עדיין לא פונו משטחי הטבע שבפאתי העיר.
לצד ההריסות, השבוע הוצב שם שלט המבשר על הקמת חוות רכיבה טיפולית, בהחלט שירות נדרש בעוטף בימים אלה.
4
עונת הרחצה נפתחה השנה כשהדגלים בסוכות המציל מונפים בחצי התורן – מטאפורית כמובן. אנשים מגיעים לים, אבל מצב הרוח הלאומי ומצב החטופים לא בדיוק מתכתבים עם אווירה של חופש ושחרור.
לזה צריך להוסיף את העובדה שחלק מהחופים – אלה שסמוכים לגבול עזה ולגבול לבנון – סגורים עד להודעה חדשה.
על מצבו של חוף זיקים כתבתי כאן בשבוע שעבר, ואילו בחוף בצת הצפוני נערך השבוע מבצע משותף של רשות הטבע והגנים וחיל הים לפינוי גדרות תיל ומכשולים אחרים שהונחו בתחילת המלחמה.
עונת ההטלה של צבות הים יצאה לדרך וחוף בצת הוא אחד החופים החביבים עליהן. ברשות הטבע והגנים חששו שהן עלולות להסתבך בגדרות התיל ולהיפגע כשיעלו לחוף בחיפוש אחר מקום להטיל
עונת ההטלה של צבות הים יצאה לדרך, בצת הוא אחד החופים החביבים עליהן, וברשות הטבע והגנים חששו שהן עלולות להסתבך ולהיפגע כשיעלו לחוף בחיפוש אחר מקום להטיל.
צמצום מספר החופים הפתוחים לציבור יגדיל את העומס והצפיפות הגדולים ממילא בחופים שכן פעילים. השבוע גיליתי שלפחות בשלב הזה של העונה יש לזה פתרון: חוף ניצנים.
החוף הנפלא, שממוקם בין אשדוד לאשקלון, כנראה נתפס על ידי חלק מהציבור כדרומי מדי וקרוב לחמאס ולרקטות שלו. בשבת האחרונה, שבה שרר מזג אוויר מושלם לבילוי בחוף, שהתה בו כמות צנועה למדי של אנשים.
החוף הנפלא, שממוקם בין אשדוד לאשקלון, כנראה נתפס על ידי חלק מהציבור כדרומי מדי וקרוב לחמאס ולרקטות שלו. בשבת האחרונה, שבה שרר מזג אוויר מושלם לבילוי בחוף, שהתה בו כמות צנועה למדי של אנשים
המציל חילק בנחת הנחיות, וככל שהתרחקנו מסוכת המציל צפונה או דרומה מצאנו את עצמנו פוסעים כמעט לבד על רצועת חוף מושלמת.
עם כל הכבוד לחופים המשובחים של גוש דן, מחוץ לערים מדובר בים אחר: בהיעדר שוברי גלים הים פתוח וסוער יותר, ובעורף החוף מתרוממות הדיונות הקסומות.
אפשר לשלב ביקור בחוף עם טיול קליל בבריכות מי התהום שבשמורת ניצנים הסמוכה. עוד מעט יהיה חם מדי ואולי גם צפוף מדי, עכשיו זה הזמן לחוף ניצנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם