1
מרגע שכף רגלי דרכה על החול הלבן, הרך, של חוף זיקים, התנגנו בראשי המילים הנפלאות של נתן יונתן. "ראיתי פעם חוף שנחל עזבו, עם לב שבור של חול ואבן", הוא כתב ב-1943.
יונתן כתב את השיר על נחל חדרה. הוא צעד על גדת הנחל לעבר החוף, והבחין שהנחל לא מצליח להגיע עד הים ונבלם בחול. זה בדיוק מה שקורה לנחל שיקמה במפגש עם חוף זיקים.
כמה עשרות מטרים לפני קו המים מסתיים הנחל ויוצר מעין אגם יפה. המשורר קונן על החוף שנחל עזבו, אבל הנחל לא עזב. הוא מעולם לא הגיע.
מי שעזבו את חוף זיקים הם אנחנו, הישראלים. מאז 7 באוקטובר החוף שצמוד לגדר של רצועת עזה מוגדר כשטח צבאי סגור. כדי לסייר בחוף נדרשתי לקבל אישור מיוחד מצה"ל ולתאם את מועד ההגעה. היה גם דיבור על ליווי ואבטחה.
בשטח, התברר שאין קשר בין הדרישות האלה לבין המציאות. איש לא עצר אותי בדרכי לחוף ואף חייל או מלווה לא המתין לי שם.
החוף היה ריק לחלוטין, חף מנוכחות צבאית או אחרת, למעט כמה פועלים סינים שנשלחו על ידי המועצה האזורית חוף אשקלון להתחיל לשקם את החוף מההרס שחווה.
החוף היה ריק לחלוטין, חף מנוכחות צבאית או אחרת, למעט כמה פועלים סינים שנשלחו על ידי המועצה האזורית חוף אשקלון להתחיל לשקם את החוף מההרס שחווה
האנגלית שבפיהם לא אפשרה להם להשיב לשאלות שלי, אבל נראה שבשלב ראשון הם עמלים על הקמה מחדש של סוכת המציל שחטפה אר-פי-ג'י בבוקר הנורא ההוא.
הזוועות שהתחוללו כאן בבוקר 7 באוקטובר מזכירות את האירועים בכמה מוקדים אחרים בעוטף, אבל דומה שהטרגדיה של זיקים קיבלה מנה זעומה יחסית של קשב ציבורי ותקשורתי. אולי כי חלף יותר משבוע עד שממדיה התחילו להתברר.
ככל הידוע, כעשר סירות מהירות של הקומנדו הימי של חמאס, עם שישה מחבלים בכל אחת, פשטו על החוף. חיל הים הצליח לסכל חלק מהסירות, אבל כמה מהן חמקו ממנו והמחבלים החמושים הגיחו מבין הגלים והתחילו לירות לכל עבר.
19 אזרחים ששהו בחוף נרצחו, חלקם נטבחו בשירותים הציבוריים שבהם הסתתרו, ו-9 נרצחו במיגונית הסמוכה שניצבת שם גם היום.
מהחוף המחבלים המשיכו לשלושת המחנות הצבאיים הסמוכים והרגו שם עשרות חיילים. באמצע נובמבר פרסמה רויטל חובל ב"המקום הכי חם בגיהינום" כתבה מטלטלת עם עדויות של כמה מניצולי הטבח שהתחולל בחוף. אחד מהם הוא נאור סלח מאשקלון, שהגיע עם חברים לדוג וניצל משום שעמד על הברכיים בקצה הפנימי של המיגונית מתחת לארון חשמל.
אחד מניצולים הטבח בחוף זיקים הוא נאור סלח מאשקלון, שהגיע עם חברים לדוג וניצל משום שעמד על הברכיים בקצה הפנימי של המיגונית מתחת לארון חשמל
יותר מחצי שנה אחרי, ההרס עדיין ניכר בחוף הקסום הזה. ולא פחות מההרס – העזובה, ההזנחה והלכלוך, תוצאה של חודשים ארוכים שבהם החוף שימש כמחנה צבאי מאולתר.
חלק מהשמשיות ומתקני החוף שבורים ונוטים על צידם. רצועת החול, מהנהדרות שיש לקו החוף הישראלי להציע בימים כתיקונם, מלאה חריצים עמוקים ועקבות צמיגים של רכבים צבאיים כבדים. פסולת הפלסטיק מרצפת את החוף. נראה שהיא נפלטה עם סערות החורף ובהיעדר תחזוקה וניקיון פשוט נשארה.
חלק ממתקני החוף שבורים ונוטים על צידם. רצועת החול, מהנהדרות שיש לקו החוף להציע בימים כתיקונם, מלאה חריצים עמוקים ועקבות צמיגים של רכבים צבאיים כבדים. פסולת הפלסטיק מרצפת את החוף
יש גם שרידי מדוזה שכבר יבשו, ועוד כמה טריות ומבהיקות יותר. על קו המים נעל מיותמת, מלאה חול וצדפים. האם מישהו שכח אותה על החוף סתם כך או שמא היא שייכת לאחד הקורבנות?
אני צועד על קו המים דרומה, לכיוון עזה. כמה מאות מטרים לפניי בולט לתוך הים המכשול הימי שישראל הציבה. גם כאן, המכשול לא הכשיל. אני תוהה אם מישהו יעצור אותי. זה לא קורה.
על החוף מושלך צינור שחור ועבה, מאות מטרים אורכו. הוא דומה דמיון מפתיע לצינור שבאמצעותו צה"ל היה אמור לשאוב מים מהים ולהציף את מנהרות החמאס.
אני חולף למרגלות מגדל תצפית גבוה עתיר אמצעי תצפית ומעקב. מעט אחר כך נשמע בשמים קול זמזום מוכר – רחפן. זה כבר נהיה מטריד ואני מסתובב ושם פעמיי צפונה, לעבר ישראל. מספיק טעויות זיהוי נרשמו במלחמה הזו.
ארבעה מליון שקל ישקיעו המועצה האזורית חוף אשקלון ומנהלת תקומה בשיקום חוף זיקים. העבודות יצאו לדרך לפני כשבועיים. מי יודע מתי, אם בכלל, יינתן אור ירוק לציבור הרחב לחזור וליהנות מחלקת גן העדן הזו שהפכה לגיהינום.
ארבעה מליון שקל ישקיעו המועצה האזורית ומנהלת תקומה בשיקום חוף זיקים. העבודות יצאו לדרך לפני כשבועיים. מי יודע מתי, אם בכלל, יינתן אור ירוק לציבור הרחב לחזור וליהנות מחלקת גן העדן שהפכה לגיהינום
מרחבי הטורקיז הנפלאים והגלים המקציפים עדיין כאן, ממתינים בחוף שישראל איבדה ב-7 באוקטובר ועדיין לא השיבה לעצמה.
2
אם חסרו לתושבי הצפון המפונים סיבות לחוש שהם שקופים, ערב פסח נוספה עוד אחת.
"הייתה הטבה מבורכת של כניסה חינם לאתרי רשות הטבע והגנים בתקופה הקשה שעוברת עלינו", כותב עומר, "אז הייתה… בשבת, כשיצאתי עם המשפחה לטייל, התברר לנו שההטבה בוטלה. כנראה שנגמרה המלחמה וכולנו חזרנו הביתה ורק אני לא עודכנתי.
"באמת שלא אכפת לי לשלם 22 שקל לאדם על כניסה למקום שמור ומטופח, זה פשוט מראה לי שוב כמה המדינה הזו מנותקת וכמה אנחנו לבד במלחמה שלנו. אז תודה על ביטול ההטבה, במיוחד לפני הפסח בו אלפי משפחות המפונים לבטח היו נהנות ממנה".
"באמת שלא אכפת לי לשלם 22 שקל לאדם על כניסה למקום שמור ומטופח, זה פשוט מראה לי שוב כמה המדינה הזו מנותקת וכמה אנחנו לבד במלחמה שלנו"
קשה להגזים בחשיבות האפשרות לשלוף את ילדי המפונים מהשיטוטים בלובי של המלון אל חיק הטבע בלי להיפרד מיותר ממאה שקל למשפחה בת חמש נפשות ומעלה. זה המעט שהמדינה יכולה לעשות עבור המפונים, אבל היא לא טורחת.
עומר מפנה את הזעם שלו בעיקר לרשות הטבע והגנים, רק שלטעמי הוא מחמיץ את המטרה. עם פרוץ המלחמה והפינוי הגדול, רשות הטבע והגנים החליטה מיוזמתה לאפשר למשפחות המפונים כניסה חינם לאתריה. רק שאיש לא דמיין שהמלחמה והפינוי יימשכו כל כך הרבה זמן.
הרשות עצמה ספגה במלחמה פגיעה כלכלית קשה, הכנסותיה נחתכו בחדות בגלל הירידה בהיקף הכניסות לשמורות ולגנים הלאומיים, והיא לא יכולה יותר להרשות לעצמה את הנדיבות הזו.
"שמחנו לארח יותר מ-110 אלף מפונים באתרי רט"ג במשך חצי שנה", מוסרת דוברת רשות הטבע והגנים, "אבל תקציבה של הרשות מבוסס על הכנסות מדמי כניסה ולכן איננו יכולים לצערנו להמשיך את ההטבה, שכן המדינה איננה משפה אותנו בעבור הטבה זו".
"שמחנו לארח יותר מ-110 אלף מפונים באתרי רט"ג במשך חצי שנה, אבל תקציב הרשות מבוסס על הכנסות מדמי כניסה ולכן איננו יכולים לצערנו להמשיך את ההטבה, שכן המדינה אינה משפה אותנו בעבור הטבה זו"
הממשלה והאוצר היו צריכים לדאוג למפונים לשהייה חינם בטבע כחלק מסל הקלות וכלים להתמודדות עם העקירה והסבל, אבל הממשלה והאוצר אף פעם לא טרחו להיכנס לאירוע.
3
לפני שבועיים העליתי כאן על נס את חשיבותם של שירותים ציבוריים ברחובות הערים, אגב הצבתם של מתקני שירותים אוטומטיים ברחבי תל אביב. לקורא ישראל חינטייב היתה הערה חשובה:
![מבט אווירי על שביל נחל נעמן (צילום: גיל ברקן, "אקסטרים באוויר")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/04/20200825_124655-1024x640.jpg "מבט אווירי על שביל נחל נעמן (צילום: גיל ברקן, "אקסטרים באוויר")")
"שירותים בעיר זה חשוב ויפה, עכשיו רק נשאר שמועצות אזוריות יאמצו את הרעיון. כחובב הליכה בטבע, הרבה פעמים נראה ששירותים הם פריבילגיה. הנה כמה דוגמאות:
"שביל נחל נעמן הוא מסלול מדהים ביופיו שמתחיל בקרית ביאליק ונגמר בעכו – אפילו לא שירותים כימיים.
"עמק חפר – מצומת חפר עד האגמון – מסלול הליכה לאורך נחל אלכסנדר של בערך שעתיים עם תא כימי אחד.
"עוד דוגמה, ואולי הכי פחות סימפטית היא מחוף מעיין צבי עד תל תנינים. הרבה מטיילים, אפס שירותים והרבה נייר טואלט שצץ בין הצמחייה לבריכות דגים".
4
לאט מאוד, מאוחר מאוד, אבל התפיסה של דו-שימוש – גם פאנלים סולאריים וגם חקלאות – מתחילה לתפוס תאוצה ולהיראות בשטח. בתמונה: פאנלים מעל מטע האבוקדו של קיבוץ רבדים. ביטחון תזונתי וביטחון אנרגטי בכרטיס אחד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו