תפוח אדמה, מרשמלו ומחשבות על מורשת בר כוכבא

מנהרות לוזית המיוחסות לתקופת מרד בר כוכבא (צילום: liliportfolio / iStock)
liliportfolio / iStock
מנהרות לוזית המיוחסות לתקופת מרד בר כוכבא

הוא הצליח להרדים את המודיעין של הצבא החזק באזור לגבי כוונותיו לצאת למלחמה. הוא האמין בלוחמה ממנהרות ומתחמים תת קרקעיים והצליח לפגוע קשות בכוחות אויב גדולים. הוא איים לשרוף את הבתים של בני עמו שלא סייעו לו, והאגדות סיפרו שהרג במכות את הדוד שלו שבו חשד שהיה משת"פ של האויב.

גם אחרי 1900 שנה, ולקראת ל"ג בעומר עם שירי הגיבור והאריה, לא בטוח את מי באזור שלנו, רווי האלימות ההיסטורית, דמותו של בר כוכבא הכי מזכירה לנו.

*  *  *

איש היה בישראל,
בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה,
עיני זוהר לו.

הוא היה גיבור,
הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור!
גיבור!

(לוין קיפניס 1930)

את תפוח האדמה הביא מדרום אמריקה לאירופה בסוף המאה ה-16, כך מסופר, הפיראט המלכותי סר פרנסיס דרייק. את המרשמלו, כך נטען, המציאו בפריז באמצע המאה ה-19. את הסיפור של בר כוכבא הגיבור היהודי הרוכב על אריה, המציא ככל הנראה מתרגם וסופר יהודי בשם קלמן שולמן בסוף המאה ה-19, ובשנת 1930 לוין קיפניס ומרדכי זעירא גיבשו את נרטיב האריה ובר כוכבא לכדי שיר ילדים ישראלי מפורסם.

בעוד כשבועיים יפגשו תפוחי האדמה, המרשמלו והשיר של  קיפניס סביב מדורות ל"ג בעומר. אחרי שיירגעו הוויכוחים הקבועים על הנזק הסביבתי של המדורות,  יתחילו בישראל להתווכח בשצף קצף, בעיקר השנה, על דמותו של בר כוכבא.

בעוד כשבועיים יפגשו תפוחי האדמה, המרשמלו והשיר של קיפניס סביב מדורות ל"ג בעומר. כשיירגעו הוויכוחי על הנזק הסביבתי של המדורות, יתווכחו בשצף קצף, בעיקר השנה, על דמות בר כוכבא

אורי משגב מ"הארץ" כבר ירה השבוע את הירייה הראשונה, במאמר שבו החדיר את בר כוכבא לפוליטיקה הישראלית:

"כניסה לרפיח עכשיו משולה למצדה. מצדה, כמו גם מרד בר כוכבא, הם סמלים לטירוף משיחי־התאבדותי שתקף זרמים מסוימים בעם ישראל".

כך פסק משגב בלהט. העיתונאי גיא פלג סיפר לאחרונה באולפן שישי של חדשות 12 שהשר דוד אמסלם החמיא לבנימין נתניהו שהוא גיבור כמו בר כוכבא. מאחר שאנחנו בישורת האחרונה לפני החג ומדורותיו, סביר להניח שיהיו עוד המון דימויי בר כוכבא.

אבל מטוטלת הדימויים ההיסטוריים יכולה הרי להיטלטל לכל כיוון. בר כוכבא מזכיר לאורי משגב מחד ולאמסלם מאידך את נתניהו? ממעט העובדות (המוכחות) וריבוי האגדות (הלא מוכחות) על בר כוכבא, שלפני 1900 שנים היה אחראי למלחמה שפגעה אנושות בנוכחות היהודית ביהודה, שהביא לביסוס המושג הרומאי "פלשתינה", ושאחראי למספר עצום של הרוגים משני הצדדים הלוחמים – הייתכן שאותו גיבור מהשיר של קיפניס מזכיר בתוצאות האסוניות לעמו דווקא את אסמאעיל הנייה או את יחיא סנוואר?

הטור הזה נכתב על סף כניסה ישראלית אפשרית לרפיח, המעוז האחרון של חמאס ברצועת עזה והמקום שבו ישראלים רבים (גם כותב הטור הזה) מייחלים שסנוואר, אדריכל התופת של ה-7 באוקטובר יבוא אל סופו.

אבל מטוטלת הדימויים ההיסטוריים יכולה הרי להיטלטל לכל כיוון. הייתכן שאותו גיבור מהשיר של קיפניס מזכיר בתוצאות האסוניות לעמו דווקא את אסמאעיל הנייה או את יחיא סנוואר?

אפשר לדמיין את תא"ל דן גולדפוס הקשוח, מפקד עוצבת האש של צה"ל שריסקה את הגדודים של חמאס ברצועת עזה, מכווץ לסתות בזעם כשהוא מדמיין את ידיו סביב צווארו של סנוואר. מן הסתם גם סקסטוס יוליוס סוורוס,  מפקד הצבא הרומאי הקשוח שהוזעק מבריטניה כדי לחסל את המרד, כיווץ את לסתותיו בזעם  כשעמד מול המעוז היהודי האחרון בביתר, שם ככל הידוע  סיים בר כוכבא את חייו.

ברור שמדובר רק בדימויים. ישראל אינה רומא – אין לנו קיסר שמתעלם מהרצון של העם או של הסנאט ויוצא למלחמות יקרות, ואנחנו לא כובשים עמים אחרים במרחק גדול ממולדתינו, אבל ל"ג בעומר הוא בכל זאת מועד שמספק הזדמנות לשחק קצת בדמויות ההיסטוריות ולחפש קווי דמיון על פני אוקיינוס הזמן רחב הידיים הזה.

כל תלמיד בית ספר שלומד ליבה אמור לדקלם שבית המקדש נחרב בשנת 70 לספירה, ושהמרד היהודי "הגדול" הסתיים רשמית בשנת 73 לספירה עם נפילת מצדה. לפי המסופר, נהרות דם של  יהודים שנהרגו בידי לגיונות רומאיים שטפו במרד הגדול את רחובות ירושלים, אבל זה היה רק פרומו צנוע להיקף המוות והחורבן לו טענו חז"ל בעקבות מרד בר כוכבא בין השנים 132-136 לספירה.

המרד שפרץ על רקע הכבדת גזירות בעלות אופי דתי של הרומאים כלפי היהודים הסתיים, לפי הערכות, עם מאות אלפי יהודים הרוגים, מאות אלפי שבויים, וישובים שנמחקו מעל פני האדמה. טקסטים של חז"ל שנכתבו כ-300 שנה אחרי האירועים רוויים בתיאורי זוועה: הסוסים של הרומאים צעדו בדם עד הצוואר, היו המוני בתי מדרש שבהם נופצו מאות מוחות של תינוקות על האבנים, אלפי גופות צלובות של יהודים קישטו את גדרות הכרם של הקיסר אדריאנוס, ועוד תיאורים גרפיים. ההערכה היא שהגפרור שהצית את המרד הייתה תחילת בנייה (רומאית) בהר הבית.

לפי המסופר, נהרות דם של יהודים שנהרגו בידי לגיונות רומאיים שטפו במרד הגדול את רחובות ירושלים, אבל זה היה רק פרומו צנוע להיקף המוות והחורבן לו טענו חז"ל בעקבות מרד בר כוכבא בין 132-136 לספירה

עובדתית – היסטוריונים יודעים מעט מאוד על בר כוכבא כדמות היסטורית. לא על ילדותו, לא על משפחתו, במשך שנים הייתה אי הסכמה אפילו על שמו. אלפי מאמרים וספרים נכתבו על מרד בר כוכבא. בשנות ה-90' חלה התקדמות במחקר עם גילויים חדשים של טקסטים ממקורות שונים.

הפוסט הזה אינו מאמר אקדמי והוא נסמך בעיקר על הרצאות משודרות של פרופ' בועז זיסו מאוניברסיטת בר אילן – אחד מהארכיאולוגים המובילים שחקרו את ממצאי תקופת בר כוכבא, של ד"ר עידו חברוני – חוקר ספרות חז"ל ממרכז שלם, ועל ספר רחב יריעה שכתב בשנת 2015 פרופ' מנחם מור מאוניברסיטת חיפה על המרד.

שמו של "בר כוכבא" בהקשר המשיחי המיוחס לכוכב, מוזכר לראשונה דווקא ע"י אוסביוס, איש דת והיסטוריון נוצרי שחי בקיסריה לפחות 200 שנה אחרי אירועי מרד בר כוכבא, ושבעצמו ציטט היסטוריון שקדם לו. חז"ל קראו לגיבור היהודי בר כוזיבא, עם משמעות מילולית שלילית ברורה, ורק כשארכיאולוגים החלו לחשוף ולגלות מגילות עם טקסטים שמשויכים לבר כוכבא ולתקופת שלטונו הקצרה, כמו גם מטבעות, התברר סופית שמו האמיתי – שמעון בר כוסבא.

האמת המהממת הראשונה על בר כוכבא כבר נכתבה לא מעט – הוא כנראה אהב מנהרות תקיפה ומערות מסתור. יש אמנם ויכוח בטונים גבוהים בין ארכיאולוגים עד כמה כל מערה ומנהרה שנחשפת ביהודה ובגליל באמת שויכה למרד בר כוכבא, אך אין ספק שזו הייתה טכניקת הלחימה האפשרית היחידה עבור כוחות הגרילה היהודיים בכוחות הרומאיים העדיפים.

האמת המהממת הראשונה על בר כוכבא כבר נכתבה – הוא כנראה אהב מנהרות תקיפה ומערות מסתור. זו הייתה טכניקת הלחימה האפשרית היחידה של כוחות הגרילה היהודיים בכוחות הרומאיים העדיפים

ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס, היחיד שהותיר טקסט רלוונטי למרד בזמן קרוב להתרחשויות, תיאר את טכניקת הלחימה של בר כוכבא באופן שגם קצין ביחידת "יהלום" היה חותם עליו כיום:

"הם לא העזו לצאת  במערכה גלויה […] בשדה הקרב, אלא שתפסו את העמדות בעלות היתרון […] וביצרום במחילות ובחומות, כדי שיהיו בידיהם מקומות מקלט בשעת הצורך, וגם כדי שיוכלו להתאגד בהסתר מתחת לפני האדמה […]. במחילות תת-קרקעיות אלה נקבו, במרחקים שונים, פירים על פני האדמה, כדי שיחדור בעדם האוויר והאור".

ברחבי יהודה במאה ה-2 היו מאות אתרים תת קרקעיים, שחלקם נחפרו עוד לפני מרד בר כוכבא, ושימשו גם לצרכים לוגיסטיים חקלאיים. אבל השלטון המרכזי של בר כוכבא הנחה להפכם למתחמי הגנה, מסתור ותקיפה, עם מנהרות צרות במיוחד, שנחפרו בזוויות חדות שחייבו זחילה ללא שריון, יד אחת אוחזת בנר או לפיד – מנטרלות את היתרון האיכותי בחימוש ובכוח אדם עדיף של הרומאים מול המגינים.

עוד מוטיב שאפיין את מרד בר כוכבא, הייתה הונאה, הרדמה ויצירת קונספציה שגויה בקרב השלטון הרומאי על כוונות היישוב היהודי. הקיסר הרומאי אדריאנוס ביקר באזור המזה"ת שנתיים לפני פרוץ פעולות האיבה, כשאנשי בר כוכבא כבר החלו בהכנות מעשיות למרד. אך המורדים בפוטנציה שמרו על שקט מוחלט וחיכו שהביקור הקיסרי יעבור בשלווה ואדריאנוס יחזור רגוע לרומא.

בגזרת ההונאה והתכנון המוקדם, מסופר שחרשי נשק יהודים שהכינו כלי נשק עבור הלגיונות הרומאיים שחנו דרך קבע ביהודה, ייצרו בכוונה נשק פגום שהרומאים ויתרו עליו, ואז היהודים אספו את כלי הנשק למאגרי נשק עבור המרד.

פרופ' מור כותב, שמאז המרד הגדול הייתה תסיסה מתמדת והיו מידי פעם התנגשויות בין יהודים לצבא הרומאי. אם כך, נראה שהרומאים שגו בקונספציה לפיה היהודים, שהוכו 60 שנה קודם, לא מהווים סיכון לאימפריה.

לפי פרופ' מור, מאז המרד הגדול הייתה תסיסה מתמדת והיו מידי פעם התנגשויות בין יהודים לצבא הרומאי. אם כך, נראה שהרומאים שגו בקונספציה לפיה היהודים, שהוכו 60 שנה קודם, לא מהווים סיכון לאימפריה

מבחינה צבאית,  ההונאה וההפתעה של בר כוכבא עבדה היטב. הצבא הנחוש מאוד של בר כוכבא זכה להישגים צבאיים מרשימים – יחידות רומאיות שלמות שהיו מוצבות ביהודה נמחקו תוך אבדן עצום של חיילים רומאיים.

היסטוריונים מעריכים ששני לגיונות שחנו דרך קבע ביהודה ובצפון באותה תקופה (בלגיון היו 5200 חיילים מיומנים ועוד כמה מאות פרשים וחיילי יחידות סיוע) – נפגעו קשה מאוד.

הצבא הרומאי היה צריך להסיט מרחבי האימפריה מספר לגיונות לכיוון פלשתינה, וכאמור לייבא למלחמה הקשה את המצביא המנוסה ביותר בדיכוי מרידות, כל הדרך מבריטניה הרחוקה. אותו מצביא, סוורוס, שפרופ' מור מדגיש כי היה מומחה ללחימת הרים נגד השבטים הפראיים של הררי ויילס הרחוקה, נקט בטכניקת לחימה יעילה וקטלנית – הוא יצר אזורי חיץ ביהודה, בודד את המתחמים של הלוחמים היהודים, שלח יחידות פרשים להשמיד כפרים, ומצא טכניקות לחימה חדשות נגד מנהרות ע"י איתור הפירים והפתחים והחדרת עשן ואש לתוכן שחייבו את המגינים לצאת החוצה ולהיקטל בירי חיצים וכידונים.

בר כוכבא היה מנהיג קשוח. הטקסטים של חז"ל, שיש להדגיש כי אינם מקור היסטורי מהימן, מציירות דמות של מנהיג צבאי שהיום היו מגדירים כאכזרי.  טקסט אחד מספר, שכסמל נאמנות של חייליו – בר כוכבא דרש שחייליו יכרתו חלק מאצבעם, הטלת מום שהכעיסה חלק מהממסד הרבני של התקופה.

טקסט אחר מספר לנו שבר כוכבא חקר תוך כדי המצור על ביתר את דודו, רבי אלעזר המודעי, שנחשד על ידו כמשת"פ של הרומאים, ובסופה של חקירה בר כוכבא פשוט הרגו בבעיטות.

אלו כאמור טקסטים מעט מאוחרים של חז"ל. אבל אין ויכוח על איגרת רשמית שחתומה אישית ע"י בר כוסיבא (בר כוכבא), מקור היסטורי אמין לחלוטין, ומכילה שלוש הוראות פעולה: הוא מורה לשניים מאנשיו שגרים בעין גדי להעביר אוכל לחיילים (וגם נוזף, על הדרך, באנשי עין גדי שנהנים מהחיים בזמן שבחוץ מתחוללת מלחמה), פוקד עליהם לשלוח אליו לוחם ביש מזל בשם יהושע בן תדמריה, לאחר שנדרשו לוודא שפרקו מעליו את חרבו (גורלו לא נודע מאז), ומזהיר אותם שאם יימצאו בבתיהם אנשים מהיישוב תקוע – הבתים ששיכנו את האורחים מתקוע יישרפו.

אחד הטקסטים של חז"ל מספר לנו שבר כוכבא חקר תוך כדי המצור על ביתר את דודו, רבי אלעזר המודעי, שנחשד על ידו כמשת"פ של הרומאים, ובסופה של חקירה בר כוכבא פשוט הרגו בבעיטות

ד"ר חברוני מצביע על דימוי מפתיע שעולה מהטקסטים של חז"ל: לבר כוכבא היה אמנם מנטור דתי רב השפעה בדמותו של רבי עקיבא, שהאמין כי בר כוכבא הוא משיח עכשווי, גואל האומה – אבל בר כוכבא עצמו, לטענת חברוני, היה מנהיג עם מאפיינים צבאיים כמעט חילוניים. מיוחסת לבר כוכבא אמירה ערב יציאה לקרבות, שלא הייתה עוברת היום את הרב יצחק יוסף מבחינת הקשר בין בורא עולם להצלחה במלחמה. בר כוכבא, כך סופר (באגדות מאוחרות בהרבה), היה מבקש לפני יציאה לקרב: ריבונו של עולם, אל תעזור ואל תפריע.

אז מה היה לנו? מנהיג צבאי קשוח עם נטיות לאכזריות, שנתמך ע"י מנטור דתי שסיפק לו תמיכה דתית למאבק לא מתפשר בכובש זר. מצביא שהאמין כי במלחמת גרילה יעילה, המבוססת על תקיפות ממסתור ומנהרות – יוכל להתגבר על הצבא החזק ביותר של התקופה, אך סיים את חייו במעוז האחרון. וזאת, תוך שהמיט אסון נורא על עמו – חורבן של יישובים והרס מה שנותר בקושי על תילו מהאסון שאירע במלחמה הקודמת, 65 שנה קודם לכן.

דוד רטנר הוא דובר בית החולים רמב"ם. לשעבר כתב בעיתון "הארץ", בעל תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני בתקשורת ובלימודי אסון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ההשוואה מוזרה במקצת. בר כוסבה יצא ללחום נגד אימפריה עולמית שהיתה באחת התקופות היותר משגשגות בניגוד לחמאס שיצא למתקפה לאחר 15 שנות נתניהו שהביא את ישראל לשפל חברתי חסר תקדים ושחיזק את ה... המשך קריאה

ההשוואה מוזרה במקצת. בר כוסבה יצא ללחום נגד אימפריה עולמית שהיתה באחת התקופות היותר משגשגות בניגוד לחמאס שיצא למתקפה לאחר 15 שנות נתניהו שהביא את ישראל לשפל חברתי חסר תקדים ושחיזק את החמאס כאילו היה נכס אסטרטגי. אם מחפשים דמיון אז הרקע ההיסטורי של המרד הגדול דומה יותר. מה שאפשר ללמוד משני המרידות זה לאן מובילים את העם הזרמים המשיחיים הקנאים. בדומה לנתניהו רבי עקיבא חתום על אחת האסונות הכבדים שנפלו על עם ישראל.

לא סובלת את ההשוואה הזאת מהמון בחינות, אבל בוא נגיד שהיא גם נופלת במקום מאד פשוט :בר כוכבא הגן על ארצו ועל דתו, נגד אימפריה אכזרית שדיכאה ללא רחם את מי שמתנגד לה, הפלסטינים מנסים לרצוח ... המשך קריאה

לא סובלת את ההשוואה הזאת מהמון בחינות,
אבל בוא נגיד שהיא גם נופלת במקום מאד פשוט :בר כוכבא הגן על ארצו ועל דתו, נגד אימפריה אכזרית שדיכאה ללא רחם את מי שמתנגד לה,
הפלסטינים מנסים לרצוח ולהרוג ולכבוש ארץ לא להם, והם אלו שפועלים באכזריות, לעומת צה"ל שנוהג ברחמנות רבה

עוד 1,751 מילים ו-3 תגובות
סגירה