הוא הצליח להרדים את המודיעין של הצבא החזק באזור לגבי כוונותיו לצאת למלחמה. הוא האמין בלוחמה ממנהרות ומתחמים תת קרקעיים והצליח לפגוע קשות בכוחות אויב גדולים. הוא איים לשרוף את הבתים של בני עמו שלא סייעו לו, והאגדות סיפרו שהרג במכות את הדוד שלו שבו חשד שהיה משת"פ של האויב.
גם אחרי 1900 שנה, ולקראת ל"ג בעומר עם שירי הגיבור והאריה, לא בטוח את מי באזור שלנו, רווי האלימות ההיסטורית, דמותו של בר כוכבא הכי מזכירה לנו.
דוד רטנר הוא דובר בית החולים רמב"ם. לשעבר כתב בעיתון "הארץ", בעל תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני בתקשורת ובלימודי אסון.
הצעת חוק הממתינה עדיין בכנסת מבטיחה להכניס יותר חרדים להשכלה גבוהה. יוזמיה מציגים אותה כפריצת דרך לשוויון הזדמנויות. אך הנוסח המתגבש לקראת הקריאות האחרונות עושה דבר רחב בהרבה מפתיחת דלת: הוא משנה את טיבו של המרחב שמאחוריה.
הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במאי האחרון ומעוצבת כעת בוועדת החינוך לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בינואר הגישה יוזמת ההצעה נוסח שהיה מרחיב את ההפרדה המגדרית מעבר לכיתות הלימוד ובכלל זאת לקפיטריות, לספריות ולמעבדות.
שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.
הנשמה מלאכותית בבג"ץ
לפני שהוסמכתי ללשכת עורכי הדין בישראל והתחלתי את הקריירה המשפטית שלי בארץ כעורכת דין בהייטק, הצטרפתי למפלגת מרצ.
להצטרפות למפלגה יש קווי דמיון מסוימים לחתימה על חוזה: מועמדים פוטנציאליים מתבקשים לקרוא את חוקת המפלגה כדי להבין את האידאולוגיה שלה, את הזכויות והחובות המוגדרות, ואת הנהלים שנועדו להבטיח דמוקרטיה פנימית.
עפרה קפלן היא אישה חרדית, תושבת הצפון. ילדות בדרום אפריקה של האפרטהייד, רקע אקדמי (כלכלה והיסטוריה, אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה) וניסיון כעורכת דין מסחרית מעניקים לה פרספקטיבה ייחודית. עפרה מועמדת להיות מזכ"לית משותפת במפלגה הפוליטית "כל אזרחיה".
הדיון הציבורי על חוסן בישראל נוטה לעיתים להתמקד כמעט באופן בלעדי בטיפול נפשי. כאשר יישובי הצפון מצויים כבר זמן רב בתקופה של מתיחות ביטחונית, התגובה המיידית היא לרוב הרחבת מערכי טיפול, פתיחת קווי סיוע והגדלת מספר המטפלים בשטח.
טיפול נפשי הוא כמובן חיוני. הוא מאפשר לאנשים להתמודד עם טראומה, עם חרדה ועם אובדן. אך אם אנחנו רוצים להבין באמת מהו חוסן אזרחי עלינו להרחיב את המבט.
יפתח בנבנישתי הוא מנכ"ל עמותת מרכז משאבים (מיסודו של פרופ' מולי להד) בקרית שמונה, הארגון המוביל בארץ בטיפול בתחום הטראומה והחוסן.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם





























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההשוואה מוזרה במקצת. בר כוסבה יצא ללחום נגד אימפריה עולמית שהיתה באחת התקופות היותר משגשגות בניגוד לחמאס שיצא למתקפה לאחר 15 שנות נתניהו שהביא את ישראל לשפל חברתי חסר תקדים ושחיזק את החמאס כאילו היה נכס אסטרטגי. אם מחפשים דמיון אז הרקע ההיסטורי של המרד הגדול דומה יותר. מה שאפשר ללמוד משני המרידות זה לאן מובילים את העם הזרמים המשיחיים הקנאים. בדומה לנתניהו רבי עקיבא חתום על אחת האסונות הכבדים שנפלו על עם ישראל.
לא סובלת את ההשוואה הזאת מהמון בחינות,
אבל בוא נגיד שהיא גם נופלת במקום מאד פשוט :בר כוכבא הגן על ארצו ועל דתו, נגד אימפריה אכזרית שדיכאה ללא רחם את מי שמתנגד לה,
הפלסטינים מנסים לרצוח ולהרוג ולכבוש ארץ לא להם, והם אלו שפועלים באכזריות, לעומת צה"ל שנוהג ברחמנות רבה