הן יעשו את זה או לא? זו השאלה ששואלים את עצמם בשבועות האחרונים מי שמביטים במזרח התיכון – האם ארה"ב וערב הסעודית יודיעו על הסכם ההגנה הגדול, שבכירים משתי המדינות עובדים עליו לפחות מאז אמצע 2023?
ביקור שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בריאד בסוף אפריל וביקורו המתוכנן של היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן החדירו תחושה של דחיפות וציפייה להסכם אפשרי. על פי דיווחים, הסעודים וממשל ביידן מוכנים, אבל "ישנם מכשולים" – שזו לשון נקייה להתייחס לישראלים.
כשגורמים בוושינגטון ובריאד החלו בדיונים, בממשל ג'ו ביידן חשבו כי הסכם עם ערב הסעודית לעולם לא יזכה לתמיכה מספקת בגבעת הקפיטול. מספר רב של דמוקרטים ומספר מועט של רפובליקאים בסנאט – שיצטרכו לחתום על כל הסכם הגנה – ככל הנראה יתנגדו להתחייבות אמריקאית להגנה על ערב הסעודית.
אולם, הבית הלבן העריך שאם הסכם כזה יהיה עטוף בנרמול היחסים בין ישראל לערב הסעודית, יהיה לו סיכוי רב יותר לזכות בתמיכת הקונגרס. זה היה רעיון אלגנטי בספטמבר 2023, אבל כעת הוא נראה פחות חכם.
המחיר שהסעודים מבקשים בתמורה לנורמליזציה אחרי שבעה חודשים של מלחמה אכזרית בעזה גבוה מדי עבור הישראלים, שכשני שלישים מהם מתנגדים לרעיון. על סמך זה בלבד אין הצדקה להמשיך לקדם עסקת נורמליזציה תמורת הסכם הגנה.
אולם, בכירים בוושינגטון – ובעיקר בריאד – צריכים לשאוף להוצאת ישראל מההסכם המוצע גם ככה. כל דבר אחר יחדיר לוגיקה משולשת ליחסים הבילטרליים בין ארה"ב לערב הסעודית. אם הקשרים בין ארה"ב למצרים מהווים אינדיקציה כלשהי, הרי שהדבר עלול ליצור עיוותים שליליים ביחסים בין וושינגטון לריאד.
העלייה במחירי האנרגיה העולמיים איימה על בריאות הכלכלה האמריקאית, וכפועל יוצא מכך על סיכוייו האלקטורליים של ג'ו ביידן, בשעה שהאמריקאים נאבקו במחירים הגבוהים והתלוננו עליהם בקול גדול
דומה שעבר זמן רב מאז שנשיא ארה"ב הכריז על יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן כאישיות בלתי רצויה ומאז שחברי קונגרס דרשו שהנסיך ייתן דין וחשבון על הפרות זכויות אדם לכאורה.
כפי שחזו אז גורמים בריאד, בשלב כלשהו הנשיא יזדקק למנהיג הסעודי. הם לא המתינו זמן רב. התייקרות הדלק עם גל הטיסות לאחר מגפת הקורונה ופלישת רוסיה לאוקראינה הציבו אתגרים ייחודיים בפני הבית הלבן – אתגרים שהצריכו את עזרתה של ערב הסעודית.
העלייה במחירי האנרגיה העולמיים איימה על בריאות הכלכלה האמריקאית, וכפועל יוצא מכך על סיכוייו האלקטורליים של ג'ו ביידן, בשעה שהאמריקאים נאבקו במחירים הגבוהים והתלוננו עליהם בקול גדול.
הדבר אילץ את ביידן לשגר דיפלומטים לריאד – ובסופו של דבר להגיע לביקור בעצמו ביולי 2022 – בתקווה לשכנע את הבכירים הסעודים לשאוב יותר נפט כדי להקל על האמריקאים ולעזור קצת לנשיא עם המספרים הצונחים בסקרים.
האינפלציה הזאת – שהונעה חלקית על ידי מחירי האנרגיה הגבוהים – והתוקפנות הרוסית באירופה גם הגיעו על רקע הגישה הקשוחה של הבית הלבן כלפי סין
האינפלציה הזאת – שהונעה חלקית על ידי מחירי האנרגיה הגבוהים – והתוקפנות הרוסית באירופה גם הגיעו על רקע הגישה הקשוחה של הבית הלבן כלפי סין. מתחילת הממשל שלו, ביידן שם בעדיפות עליונה את המטרה להשיג יתרון על בייג'ינג מסביב לעולם. כמדינה הערבית המשפיעה ביותר, ערב הסעודית הייתה צפויה להיות מרכיב חיוני באסטרטגיה הזאת.
והיה גם האיום האיראני. לאחר שגורמים אמריקאים בזבזו כמעט שנתיים בניסיון להחזיר את טהרן להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית – ההסכם שנשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ נסוג ממנו ב־2018 – נראה שביידן הסיק כי איראן לא באמת מעוניינת ביחסים חדשים עם ארה"ב ועם שכנותיה בצידו המערבי של המפרץ הפרסי.
בעקבות זאת וושינגטון פתחה במאמץ לחזק את הביטחון האזורי, שנועד לבלום ולהרתיע את האיראנים – מאמץ שבו ריאד צפויה למלא תפקיד חשוב. אולם הסעודים החכימו לאחר הסכם הגרעין וסירובו של טראמפ להגיב לתקיפות האיראניות בשטחם ב־2019. לפיכך הם רוצים כעת הסכם רשמי שיגדיר את התחייבותה של וושינגטון לביטחונה של ערב הסעודית.
ישראל, שזכתה אז לפופולריות, הייתה אז אמורה להביא לסגירת העסקה, בהתחשב בהיעדר הפופולריות המתמשכת של ערב הסעודית בגבעת הקפיטול בעקבות הנזק שגרמה לעצמה ב־2017 וב־2018, שהגיע לשיא ברצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י – שהפך ממשרת נאמן של בית סעוד למבקר של יורש העצר.
אם המחויבות האמריקאית לערב הסעודית מותנית בנורמליזציה סעודית עם ישראל, אזי ניתן לצפות שאיכות הקשרים בין ישראל לערב הסעודית תשפיע על היחסים הבילטרליים בין וושינגטון וריאד
אולם, גם אם הרעיון הזה תוכנן היטב, סחר בנורמליזציה תמורת הסכם הגנה מייצג סיכונים בלתי רצויים ליחסים שהבכירים האמריקאים והסעודים מאמינים שהם בעלי חשיבות עליונה.
אם המחויבות האמריקאית לערב הסעודית מותנית בנורמליזציה סעודית עם ישראל, אזי ניתן לצפות שאיכות הקשרים בין ישראל לערב הסעודית תשפיע על היחסים הבילטרליים בין וושינגטון וריאד, בדרכים מובנות מאליהן ופחות מובנות מאליהן.
מצרים היא דוגמה מצוינת לאופן שבו דינמיקה כזאת יכולה להתפתח. במשך כל עידן הנשיא לשעבר חוסני מובארכ, אך בעיקר בשנים האחרונות לשלטונו הארוך, ההיגיון המשולש של יחסי ארה"ב–מצרים–ישראל גרר ביקורת פוליטית הרסנית כלפי המשטר המצרי.
מתנגדיו של מובארכ – בעיקר האחים המוסלמים – טענו כי וושינגטון הפכה את מצרים למעצמה מדרגה שנייה באזור בגלל ישראל. כך, לדוגמה, מובארכ ויועציו עמדו מנגד כשישראל פלשה ללבנון פעמיים, הקימה התנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה וסיפחה את ירושלים, מפני שאלמלא כן היו מסכנים את יחסיהם עם ישראל, דבר שבתורו היה פוגע בקשרים עם ארה"ב.
מנקודת המבט המצרית, הביקורת שהופנתה כלפיהם בשל מנהרות ההברחה – ברגע רגיש במיוחד – הפכה את הבעיות הבילטרליות בין ישראל למצרים לעניין בין וושינגטון וקהיר
לפיכך, במקום לאתגר את ישראל באופן ישיר, מצרים יכלה רק למחות על הפרובוקציות של ישראל באו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים – נשק של חלשים.
כשהתגלו מנהרות ההברחה ממצרים לרצועת עזה בסביבות 2007, ישראל ותומכיה ניצלו זאת בוושינגטון. זעמם היה כמובן מוצדק, אבל גורמים מצרים התלוננו במרירות בשיחות פרטיות כי הישראלים בחרו שלא להתמודד עם המצב כעניין בילטרלי ותחת זאת עירבו את וושינגטון, דבר שהמצרים חששו כי יעמיד בסכנה את הסיוע הצבאי לקהיר.
![שברי מל"ט איראני ששימש לתקיפה בערב הסעודית, 2017 (צילום: AP Photo/Cliff Owen)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/04/AP17348698563288-1024x640.jpg "שברי מל"ט איראני ששימש לתקיפה בערב הסעודית, 2017 (צילום: AP Photo/Cliff Owen)")
הדבר גם התרחש בתקופה שבה הקונגרס האמריקאי דן בגלוי באפשרות לקצץ את הסיוע הצבאי למצרים ולהפוך אותו לצורות אחרות של תמיכה. מנקודת המבט המצרית, הביקורת שהופנתה כלפיהם בשל מנהרות ההברחה – ברגע רגיש במיוחד – הפכה את הבעיות הבילטרליות בין ישראל למצרים לעניין בין וושינגטון וקהיר, מה שהחדיר בצורה בלתי הוגנת מתח לקשרים בין מצרים וארה"ב.
הכללת ישראל במאמץ להשגת הסכם ביטחוני עם ערב הסעודית רק תזמן מורכבות נוספת ליחסים בילטרליים מורכבים ממילא. ספק אם זה יהיה מהלך כדאי. כמובן, ישנם הבדלים רבים בין מצרים לערב הסעודית. היות שהן אינן חולקות גבול משותף, החששות הביטחוניים של ישראל אינם צפויים להשפיע לרעה על יחסי ארה"ב וערב הסעודית כמו על יחסי ארה"ב ומצרים.
אם ממשל ביידן מעוניין בברית הגנה עם ערב הסעודית, הבה נכונן ברית כזאת. ישנם מספיק טיעונים טובים לטובתה
ועדיין, מה יקרה כשגישתה של ערב הסעודית כלפי איראן תטריף את דעתם של הישראלים? כמו המצרים, הסעודים תלויים בסיוע הצבאי של ארה"ב, ואם ישראל לא תאהב את האופן שבו חצר המלוכה מנהלת את מדיניות החוץ שלה, קיים פוטנציאל אמיתי לפגיעה בקשרים בין ארה"ב לערב הסעודית.
אם ממשל ביידן מעוניין בברית הגנה עם ערב הסעודית, הבה נכונן ברית כזאת. ישנם מספיק טיעונים טובים לטובתה, והנשיא הוא פוליטיקאי מיומן דיו על מנת לשכנע את הספקנים.
סטיבן א' קוק הוא בעל טור ב"פוריין פוליסי" ועמית בכיר ללימודי המזרח התיכון ואפריקה במועצה ליחסי חוץ. ספרו החדש, "The End of Ambition: America's Past, Present, and Future in the Middle East", ראה אור לאחרונה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו