99 חברי כנסת תמכו בהחלטה להתנגד להכרה חד צדדית במדינה פלסטינית ובחרו להתרפק על השלילה המשכרת, והכחשת המציאות המחייבת להגיד "דווקא כן".

ישראל זקוקה לסיוע מבחוץ מפני שהיא אינה יכולה עוד לשלוט ב"שטחים" ואינה יכולה עוד לסגת מהם בכוחות עצמה. דווקא כן להתערבות בינלאומית, שתחלץ את ישראל ממלחמת אזרחים ומשלטון עריץ בין הנהר לים.

ישראל זקוקה לסיוע מבחוץ מפני שאינה יכולה עוד לשלוט ב"שטחים" ואינה יכולה עוד לסגת מהם בכוחות עצמה. דווקא כן להתערבות בינל', שתחלץ את ישראל ממלחמת אזרחים ומשלטון עריץ בין הנהר לים

במיוחד עכשיו, העולם המערבי נקרא להקים מדינה פלסטינית על בסיס תכנית מארש"ל מכלילה (מודרניזציה אזורית של בני אברהם). האסון הוא גם הזדמנות  ליצירת מודל לפיתוח אנושי הוגן, במסגרת המאמץ העולמי לפירוק הכוחות הפונדמנטליסטים:

"בדומה למדינה הנאצית בין שתי מלחמות העולם […] כאז כן היום יהיה אפשר להביס את הסחף הזהותי והטוטליטרי רק באמצעות מיזמים של פיתוח הוגן ומטרות אמינות של צדק חברתי בעל ייעוד כלל-אנושי". (תומא פיקטי, "קיצור תולדות השוויון", 2021, עמ' 246).

איך הופכים את שיקום עזה למודל שיחזק את הכוחות המתונים? מתי השקעות מקדמות צדק חברתי? והאם אפשר להפוך את משולש הגבולות: מצרים-ישראל-עזה לאזור סחר הוגן?

חקלאות ואנרגיה

אפשר להעלות על הדעת הקמת חוות חקלאיות, חוות סולריות וחוות מיחזור בשטח סיני, במסגרת שותפות בינלאומית ובשליטה מצרית. על פי הנחות התפיסה הנאו-ליברלית המסורתית, מיזמים מסוג זה ייצרו מקומות עבודה, מזון ואנרגיה לתושבי הרצועה, והריבונות המצרית תקטין מאוד את הסיכון על השקעות ההון שרווחיהן יחלחלו למשק העזתי.

אלא שבמציאות:

"מאז שנות ה-80 אנו מעניקים לעשירים פרוסה גדולה יותר מן העוגה, מתוך אמונה שהם ייצרו הון רב יותר, ובטווח הארוך יגדילו את העוגה יותר מכפי שהייתה גדלה אלמלא כן. העשירים אכן קיבלו את הפרוסה הגדולה יותר מן העוגה, אך למעשה, הם רק האטו את קצב הגדילה של העוגה". (ג'ון צ'אנג, "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם", עמ' 167).

גישה מכלילה ורחבה יותר תבטיח את יציבות ההשקעות ואת חלוקת הרווחים לכל הקבוצות המשתתפות, בין היתר ע"י שימוש ברווחים להשקעה חוזרת במיזם. זאת מפני שאחרת "אין כל ערובה לכך שהעניים ירוויחו מאותה הכנסה נוספת".(שם).

איך הופכים את שיקום עזה למודל שיחזק את הכוחות המתונים? מתי השקעות מקדמות צדק חברתי? והאם אפשר להפוך את משולש הגבולות מצרים-ישראל-עזה לאזור סחר הוגן?

מכאן, שכדי לבסס את המדינה הפלסטינית על כלכלה יציבה ומכלילה ניתן לאמץ גישות מעודכנות יותר:

1

כדי להבטיח השקעות הון סבלניות (שהתשואה עליהן אינה מיידית) וכדי להימנע מבריחת השקעות, ניתן לפנות לממשלות ולמוסדות התומכים בפיתוח אזורי בר-קיימא של החברה והכלכלה, כמו התוכנית של האיחוד האירופי לשיתוף פעולה חוצה גבולות במזה"ת.

2

היציבות הגאופוליטית ויציבות ההשקעות קשורות גם לרווחת העובדים. פיתוח כלכלי שמבוסס על "שותפות של העובדים" עשוי לתרום ליציבות וליעילות הכלכלית. זאת ע"י הקצאת מניות לעובדים ומעורבות של העובדים בדירקטוריון.  "הניהול המשותף", שהונהג בחברות גדולות בסקנדינביה ובגרמניה, דווקא לאחר מלחמת העולם השנייה, התברר כ"שיטה שעל-פי כל המחקרים אפשרה הן מעורבות טובה יותר של העובדים בעיצוב האסטרטגיות ארוכות הטווח של החברה, והן יעילות קולקטיבית רבה יותר" (תומא פיקטי, "קיצור תולדות השוויון", עמ' 133).

במרץ 2023 הצביע הנשיא ג'ו ביידן על קשרי הגומלין בין השקעות, יציבות פוליטית ורווחת העובדים, ואמר שכדי להראות שהדמוקרטיה יכולה להעניק התקדמות משמעותית לאמריקאים העובדים, הממשל שלו משקיע בהוזלת שירותים חיוניים, בשיקום תשתיות, בהתמודדות עם משבר האקלים, בקהילות וביצירת משרות מאוגדות (בארגוני עובדים).       

בקצרה, שיתוף העובדים בקבלת ההחלטות וברווחים, שחלקם לפחות יושקעו בחזרה בפיתוח – יועילו לסביבה, לחברה ולכלכלה במשולש הגבולות. השקעות ירוקות והוגנות עשויות לסמל מהפך משטרי במובן הרחב, בתנאי שכלכלת השלום תתבסס לא רק על יצירת עושר אלא גם על חלוקתו לכל הקבוצות המעורבות.

שיתוף העובדים בקבלת ההחלטות וברווחים, שחלקם לפחות יושקעו בחזרה בפיתוח – יועילו לסביבה, לחברה ולכלכלה במשולש הגבולות. השקעות ירוקות והוגנות עשויות לסמל מהפך משטרי במובן הרחב

תחבורה ובינוי

כדי להפוך את האסון להזדמנות, אפשר להעלות על הדעת שימוש חוזר בהריסות כחומרי בניין, וחיסכון בקרקע ובאנרגיה על ידי תכנון של בנייה לגובה ולעומק ושימוש חוזר במים. בתחום התחבורה היבשתית ניתן להשקיע ברכבות תחתיות שיחסכו בקרקע, באנרגיה, בעומס תחבורתי ובזיהום ויהוו חלק מתוכנית רחבה לחיבור  שני חלקי המדינה הפלסטינית.

מה אפשר לעשות כדי שההשקעות יניבו רווחים גם למטרות ציבוריות? על פי מריאנה מצוקטו, מנהלת המכון לחדשנות ולתועלת הציבור באוניברסיטת לונדון:

"המגזר הפרטי צריך לעבוד יחד עם המגזר הציבורי כדי להגשים את יעדי החברה, […]. באמצעות השקעה עם מטרה ציבורית […], יצירת ערך קולקטיבית ועיצוב שווקים קולקטיבי [יסייעו] למאבק באי שוויון באמצעות קדם-חלוקה, [כלומר] לשים יותר דגש על משרות טובות ועל מבנים של בעלות קולקטיבית – ובכלל זה בעלות משותפת על משאבים מרכזיים" (כלכלת משימה, 2021  עמ' 163, ועמ' 201).

השקעה עם מטרות ציבוריות יכולה להיות תכנון הכולל דיור בר-השגה, פיתוח עיר ה-15 דקות, שעיקרה מרחק הליכה לשירותים חיוניים כמו בתי ספר ומרפאות, הגנה על עסקים קטנים, שבילי אופניים ושטחים פתוחים.

איך פועלות השקעות הון שאין בהן מטרות ציבוריות? במסגרת מחקר מקיף על "קפיטליזם של אסונות" תיארה נעמי קליין מקרים של שיקום בלתי הוגן:

"כפי שהשתוקקה שדולת השיקום באסיה להיפטר מכפרי הדייגים שעל רצועת החוף [לאחר הצונאמי בסרי לנקה], כך לטשה שדולת התיירות החזקה של ניו אורלינס את עיניה אל שיכוני הדיור הציבורי, שרבים מהם עמדו על קרקע מובחרת […]. המרחב הציבורי של ניו אורלינס לא שוקם […] כשהסערה משמשת כתירוץ" (דוקטרינת ההלם 2007, עמ' 487).

הפעם ניתן להפוך את האסון לתוכנית מכלילה, ולהבטיח צדק חלוקתי של שטחי החוף בין תאגידי ספנות ומלונאות לבין חדרי נופש משפחתיים וסירות דייג, המפרנסים את תושבי עזה ואת כלכלתה.

כדי להפוך את האסון להזדמנות, אפשר להעלות על הדעת שימוש חוזר בהריסות כחומרי בניין, וחיסכון בקרקע ובאנרגיה על ידי תכנון של בנייה לגובה ולעומק ושימוש חוזר במים

במסגרת המאמץ לבסס יציבות ותודעה של שותפות הוגנת, ניתן להקים נמל בינלאומי בעזה ולהגדירו כ"אזור סחר הוגן" וכחלק ממעטפת הגנה לשיקום כלכלת הרצועה והאזור.

"אזור סחר הוגן ים-תיכוני" יבטיח חופש מניצול עובדים בתהליך הייצור וההובלה של סחורות וייהנה מהטבות סחר מצד מדינות המערב. העולם החופשי עשוי להרוויח מהשקעה בנמל עזה לפחות בשני היבטים:

ראשית, במסגרת התחרות על הדומיננטיות הגלובלית הנמל עשוי להשתלב כחולייה בנתיב סחר חלופי ל"דרך המשי" הסינית החוצה את הים התיכון. שנית, נתיב הסחר המערבי עשוי למתן את הצפת המערב בסחורות זולות מסין ויעניק לגיטימציה בינלאומית להגנה על ייצור מקומי הוגן.

ביטחון תזונתי

כדי לשקם את החברה האנושית המתמודדת עם פליטות, עוני והרס בקנה מידה רחב, ניתן להבטיח את שיקום החיים ע"י מימון מערבי של הכנסה בסיסית לכול:

"מדובר בסכום צנוע שישולם באופן קבוע [לכל התושבים]. היא לא תיצור מלכודת עוני [שנוצרת כאשר] עלייה בהכנסות גוררת איבוד קצבאות, ולכן משמשת תמריץ שלילי לתעסוקה.  […] בשנת 2010 כבר היו [לרשת העולמית להכנסה בסיסית]  רשתות מקומיות במדינות רבות, כולל ברזיל, קנדה, יפן, מקסיקו, דרום קוריאה וארצות הברית, וכן במדינות באירופה" (גאי סטנדינג, 2021, הפרקריאט, עמ' 286, 287).

יציבות המדינה הפלסטינית וחירות תושביה כרוכים בהבטחת הרווחה החברתית-כלכלית, וגם בשחרור מהתלות בשלטון עריץ (במימון קטארי) או בחסדי אונר"א (במימון המערב). הידיעה שהקיום הבסיסי מובטח ללא מנגנונים מחלישים, עשויה לפתח אמון במוסדות משחררים ובערכים מכלילים וגם להמריץ את הכלכלה ואת הרצון לעבוד למען קיום בכבוד ולא רק למען הקיום עצמו.

במסגרת המאמץ לבסס יציבות ותודעה של שותפות הוגנת, ניתן להקים נמל בינלאומי בעזה ולהגדירו כ"אזור סחר הוגן ים-תיכוני" וכחלק ממעטפת הגנה לשיקום כלכלת הרצועה והאזור

האם זוהי תוכנית ריאלית, שמדינות המערב ישקיעו במיזמים מכלילים המחברים את הסביבה, החברה והכלכלה במשולש הפלסטיני-מצרי-ישראלי?  ראשית, הרעיונות המוצגים במאמר זה שואבים השראה מסוימת מתוכנית הצמיחה והשיקום של כלכלת ארה"ב של הנשיא ג'ו ביידן, שתורגמה לחוק Build Back Better Act.

ביידן חולל מהפך בגודל התקציב וגם ביעדיו: גידול חסר תקדים בהשקעה הציבורית, הכורכת יחדיו הגנה על הסביבה, פיתוח תשתיות, שיפור הדיור, בריאות, חינוך והכשרת מורים, יצירת מקומות עבודה, הכשרת עובדים ואיגודים מקצועיים.

שנית ההשקעה הציבורית בחברה ובכלכלה מבטאת לא רק את נסיגת הנאו-ליברליזם, אלא גם שזה הזמן להוביל מדיניות השקעות מכלילה, המתכתבת עם ההזדמנויות המופיעות בסביבה הקרובה והעולמית. במילים אחרות, האם ישראל והמערב יובילו את הכשרת המהנדסים ופיתוח התשתיות והטכנולוגיות במדינה הפלסטינית, או  שישאירו לקטאר ולאיראן למלא את הריק?

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.