דרישתו של שר הביטחון יואב גלנט מראש הממשלה בנימין נתניהו להגדיר את מטרות המלחמה, אי הסכמתו לממשל צבאי ישראלי ברצועה, והצטרפותו של בני גנץ בסגנונו לדרישה הזאת – המחישו אולי יותר מבעבר כי בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל שורר ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה חריף יותר מניגוד העניינים בין ניהול המדינה על ידי ראש הממשלה נתניהו לבין הנאשם נתניהו שמנהל את משפטיו הפליליים במקביל.

כעת ברור כי ממשלת ישראל ומדינת ישראל חותרות לשתי מטרות מלחמה הפוכות. מדינת ישראל רוצה לשלב את פתרון בעיית עזה עם הקמת הברית הישראלית-סונית, שאבן היסוד שלה היא השלום עם סעודיה. אך ממשלת ישראל רוצה את ההפך – להתבצר בגטו יהודי, ולחדש את ההתנחלויות בעזה.

ממשלת ישראל ומדינת ישראל חותרות למטרות מלחמה הפוכות. המדינה רוצה לשלב את פתרון בעיית עזה עם הקמת הברית הישראלית-סונית, ובראשה שלום עם סעודיה. אך הממשלה רוצה להתבצר בגטו יהודי

בדרך להתנחלויות, גרעינים תורניים יתנחלו בקיבוצי עוטף עזה, ועל ידי כך ימחישו שתהליך הגטואיזציה וחידוש ההתנחלויות אינם רק חוליה בהפיכתה של ישראל למדינת הלכה. ההשתלטות על קיבוצי העוטף היא רק חלק ממהלך גורף של השתלטות על התקשורת, על התיאטרון ועל חיי התרבות בכלל. בעוד המדינה נלחמת בחמאס, הממשלה נלחמת במדינה.

האירוע המחולל היה בתקיעת דגל ישראל במעבר רפיח. זה אולי היה חשוב לנתניהו, לאלבום הניצחון המוחלט שלו, אבל מבחינה אסטרטגית המהלך חסם את הקשר של מצרים לעזה, והוציא אותה אל מחוץ למשוואת הכוחות המשפיעים על עזה.

פירוש הדבר הוא שכל התוכניות לגבי כוח ערבי שיבוא לעזה וייקח את העניינים לידיו – נגנזו לפי שעה, ובהיעדר אלטרנטיבה לישראל, צה"ל ייאלץ להקים ממשל צבאי בעזה וייתקע ברצועה לשנים ארוכות. כל זאת, כאשר האיומים מצפון רק הולכים ומתגברים. לזה התכוון שר הביטחון גלנט כאשר הודיע שלא יסכים לממשל צבאי ישראלי.

אני לא מציע לחשוד בנתניהו שהוא אינו יודע מה הוא עושה. הוא יודע היטב, ומנצל את בורותם של האחרים כדי לכלכל את מהלכיו. הוא ידע שזה ינתק את מצרים מעזה. האם דאג על ידי כך להשאיר את קטאר כבעל הבית היחיד בעזה? אני לא מציע למהר ולפסול שיקול זה.

אני לא מציע לחשוד בנתניהו שהוא אינו מודע למעשיו. הוא מנצל בורות של אחרים כדי לכלכל את מהלכיו. הוא ידע שדגל ישראל ברפיח ינתק את מצרים מעזה. האם דאג ע"י כך להשאיר את קטאר כבעל הבית היחיד בעזה?

בנוסף, נתניהו הוכיח לאיתמר בן גביר ולבצלאל סמוטריץ' שפניו מועדות לחידוש ההתנחלויות. מה יהיה עם יותר ממיליון הפליטים? בשביל זה יש את סמוטריץ' ואת תוכנית ההכרעה שלו.

מצרים כבר הודיעה שתוכנית ישראל לגרש את הפליטים לסיני מסכנת את הסכמי השלום. האם אחרי שאישר כי מצרים תקבל מגרמניה צוללות אסטרטגיות, נתניהו מקרב אווירת מלחמה עם מצרים? לא מספיקות המלחמה בעזה והמתיחות הגואה בצפון, צריך גם מתיחות עם מצרים?

כל זה מתרחש כאשר ברקע, בוועידת הפסגה הערבית בבחריין, מתחוללים תהליכים הפוכים. ראשית, יש רצון ערבי להיות מעורבים בעזה. אני הייתי קושר את הגברת המתיחות בצפון עם ההתפתחויות בבחריין, המזכירות את אווירת השלום בין ישראל לסעודיה שגרמה לפרוץ המלחמה בעזה.

ההתנפלות הברברית של חמאס על העוטף נועד לעצור את השלום הישראלי-סעודי, והייתי קושר את התגברותן של התקפות חזבאללה על ישראל דווקא כעת – בקיום הפסגה הערבית בבחריין במקביל.

מה קרה בבחריין? על פי מקורות ערביים, שלא כמו הודעת הסיכום שעסקה בנעשה בעזה – עיקר הדיונים מאחורי הקלעים עסקו בעיקר באיראן, ותשומת הלב הערבית לעזה נגזרה מן הסכנה האיראנית.

ההתנפלות הברברית של חמאס על העוטף נועדה לעצור את השלום הישראלי-סעודי, והייתי קושר את התגברות התקפות חזבאללה על ישראל דווקא כעת – בקיום הפסגה הערבית בבחריין במקביל

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, הוזמן לוועידה בבחריין אבל לא הורשה לנאום. הייתה לו שיחת מסדרון ארוכה עם יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, וההנחה היא שבן סלמאן בירר עמו את הסיכויים שיתנתק מאיראן ויחזור לעולם הערבי.

את זה אסד לא יכול לתת לו, אבל בעניין אחר הוא כן הולך לקראת מימוש הבטחות קודמות שנתן לסעודים – הוא התחיל במהלך של החזרת סונים שברחו ללבנון, בחזרה לסוריה.

המהלך הזה די צולע. קשה להאמין שאסד יקטע את מהלך השיעיזציה של סוריה שאיראן טורחת בו בימים אלה ממש. הוא גם לא יכול וגם לא רוצה בכך – אבל במקביל הוא גם לא רוצה לקטוע כל קשר עם העולם הערבי ולטבוע בעולם השיעי.

אבו מאזן הלך עם הזרם, ותקף בנאומו את חמאס כמי שהמיט על הפלסטינים את האסון הזה. אני מקווה שמשלחת ישראל בהאג מודעת לנאומו של אבו מאזן בבחריין.

אבל, בעוד בן סלמאן ישב ארוכות עם אסד – הוא לא ישב לשוחח עם אבו מאזן, ללמדך שמה שעניין את הערבים באותה ועידה הייתה איראן, ורצונם לפתור את בעיית עזה נובע מראייתם את איראן.

בעוד בן סלמאן ישב ארוכות עם אסד – הוא לא ישב לשוחח גם עם אבו מאזן, ללמדך שמה שעניין את הערבים באותה ועידה הייתה איראן, וכי רצונם לפתור את בעיית עזה נובע מראייתם את איראן

הכוח הבינערבי שאמור להחליף את צה"ל בעזה יורכב מצבא מצרים ומרוקו, בסיוע של המפרץ. אגב, את הרעיון לשלוח לעזה כוח של הליגה הערבית – העלתה הרשות הפלסטינית, וכוח של הליגה הערבית פירושו בראש וראשונה מצרים.

ודווקא עכשיו, בנקודה קריטית זאת, בא נתניהו ותוקע את הפקק במעבר רפיח.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.