כששר הכלכלה ניר ברקת, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשאלים מה הם עשו עד היום כדי להקל על יוקר המחיה בישראל, הם תמיד מצביעים על החוק המקודם בימים אלה בכנסת תחת הכינוי "מה שטוב לאירופה טוב לישראל".
מי שהקשיב להם עוד יכול בטעות לחשוב שמדובר בחוק "המשיח". כזה שיגיע לארץ הקודש אי שם באזור הסתיו, ויהפוך את יוקר המחיה להיסטוריה רחוקה ואת החיים פה לגן עדן. המציאות, אפשר כבר לומר בעצב, פחות אופטימית.
הרפורמה המדוברת מתבססת על התאמת תקנים ישראליים לאלה הנהוגים באירופה. נכון להיום, אם ייבואן רוצה לייבא מוצר מזון לישראל הוא נדרש להתאים אותו לתקן הישראלי. מדובר בתהליך הכרוך בסחבת בירוקרטית ארוכה ויקרה, מה שגורם ליבואנים, בעיקר הקטנים, להירתע ולהישאר מחוץ למשחק.
הבעיה היא שכבר עכשיו בתהליך החקיקה יש ניסיון מצד משרדי הממשלה להחריג את רוב המוצרים מהרפורמה – תהליך שיהפוך אותה למיותרת ולחסרת משמעות
במסגרת רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", היבואן יוכל להסתמך על התקן האירופי, זאת תחת הצהרה שהמוצר נמכר כדין באירופה. במידה שיתקבלו התקנים האירופים במלואם במסגרת החוק, הבירוקרטיה ועלות הייבוא יצנחו, וכך יבואנים פוטנציאליים נוספים יוכלו להיכנס למשחק ולהגביר את התחרות.
הבעיה היא שכבר עכשיו בתהליך החקיקה יש ניסיון מצד משרדי הממשלה להחריג את רוב המוצרים מהרפורמה – תהליך שיהפוך אותה למיותרת ולחסרת משמעות. אולם, גם אם רוב המוצרים ייכנסו בסוף לרפורמה, היא לא תוזיל בשקל את מחירי המזון בישראל.
הסיבה לכך היא שהרפורמה מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהיבואן לא מוכר ישירות לצרכן אלא עובר דרך הקמעונאי. כלומר, אין טעם לרפורמה שבה ייבואן מוכר לקמעונאי שימורי טונה בזול, והקמעונאי מוכר את אותה קופסת טונה לצרכן במחיר גבוה.
"בין היבואן לצרכן נמצא גם המקטע הקמעונאי, וככל שהוא מאופיין במבנה לא תחרותי ו/או בחוסר יעילות, אין ביטחון שירידת המחירים הסיטוניים תגיע לצרכנים"
הסיכוי שתרחיש כזה יתממש בישראל הוא למעשה די גבוה. במיוחד בתחום המזון. עד כדי כך גבוה, שאפילו בנק ישראל הזהיר מפניו בדוח השנתי שלו לשנת 2023. "בין היבואן לצרכן נמצא גם המקטע הקמעונאי, וככל שהוא מאופיין במבנה לא תחרותי ו/או בחוסר יעילות, אין ביטחון שירידת המחירים הסיטוניים תגיע ברובה לצרכנים.
"סוגיה זו מחייבת טיפול נפרד מצד הרגולטורים הרלוונטיים והממשלה", נכתב בדוח. ואם רצינו דוגמה אקטואלית לאזהרה הזו של בנק ישראל, הרי שקיבלנו אותה רק בשבוע שעבר. אז פורסמה פרשייה גדולה שמככבים בה איתן יוחננוף – מנכ"ל ובעלי יוחננוף – ואייל רביד, מנכ"ל ובעלי רשת ויקטורי.
במסגרת חקירת רשות התחרות עולה החשד שהתקיים תיאום מחירים לכאורה בין שתי הרשתות, כך שהשניים יימנעו מעריכת מבצעים. רביד גם חשוד שבשלושה מקרים שונים הוא פנה לספקים וביקש מהם להעלות מחירים לצרכן גם אצל קמעונאים אחרים.
על פי כתב החשדות, רביד כתב למשל לנציג חברת "בית השיטה" שהלוואי שיעלה את המחיר ב־20% , "רק [כדי] ששני המחבלים יעלו", כשכוונתו לרשתות רמי לוי ויוחננוף. כשנציג בית השיטה ביקש ממנו להתאזר בסבלנות בנוגע להעלאת המחירים לצרכן, כתב לו רביד שאם "המחיר לא למעלה, אני אומר לך ביי".
על פי כתב החשדות, רביד כתב למשל לנציג חברת "בית השיטה" שהלוואי שיעלה את המחיר ב־20% , "רק [כדי] ששני המחבלים יעלו", כשכוונתו לרשתות רמי לוי ויוחננוף
בהמשך עודכן רביד כי רמי לוי העלה את המחיר לצרכן במוצרים של בית השיטה. חשוב להבין שכל בעלי הרשתות הקמעונאיות הגדולות, אלו שנתפסו ואלו שלא, נהנים מרווח גבוה יותר אם הם מוכרים את המוצרים במחיר גבוה יותר.
התחרות ביניהן עשויה לפגוע ביכולת שלהן להעלות מחירים ומכאן גם לרשום רווחים גבוהים. לכן על פניו יש לכולן אינטרס לשמור על רמות מחירים גבוהות עם תחרות כמה שיותר נמוכה, כדי שלא יתחיל תהליך של "קניבליזציה" ביניהן. כלומר, מצב שבו כולם מכרסמים את הרווחים של כולם בלי שמישהו מגדיל את נתח השוק שלו.
מי שאמור להתערב במקרים כאלה היא רשות התחרות. הרשות תפקידה לדאוג שהרשתות לא מתאמות ביניהן מחירים ולא עוברות על חוקי התחרות. הרשות התעוררה רק בשנים האחרונות והחלה לפעול באופן פלילי נגד העבריינים בתחום, זאת אחרי תרדמת ארוכה. מצד שני זה אומר שצפויים לנו עוד שנים ארוכות בבתי משפט עד שימוצה הדין עם האחראים. אם בכלל.
הממשלה מצידה תפקידה לנצל את כוחה כדי להעביר חוקים המעודדים תחרות בתחום. בשנים האחרונות הממשלה מעודדת כניסת רשתות קמעונאיות זרות לישראל, כאלו שיתחרו ברשתות המקומיות עם המותגים המוזלים שלהן.
בשביל שבאמת תהיה הוזלה משמעותית, הממשלה צריכה להתאמץ קצת יותר ולמעשה לחתוך בבשר החי. היא צריכה לפרק את המונופולים, להטיל מגבלות על שחקנים גדולים ולהחמיר את הענישה נגד מפרי חוקי התחרות
אבל גם פה די ברור שאין וגם לא תהיה בשורה לצרכן. הרשתות האלה מגיעות לארץ לא בשביל להוריד מחירים אלא כדי להצטרף לחגיגה. האחרונה שעשתה את זה היא רשת "ספאר" ההולנדית, ש"התגיירה" די מהר ומוכרת מוצרים במחירים גבוהים.
בשביל שבאמת תהיה הוזלה משמעותית, הממשלה צריכה להתאמץ קצת יותר ולמעשה לחתוך בבשר החי. היא צריכה לפרק את המונופולים, להטיל מגבלות על שחקנים גדולים ולהחמיר את הענישה נגד מפרי חוקי התחרות. נכון לרגע זה, אף פעולה כזו לא נמצאת כרגע באופק החקיקתי של שר הכלכלה או האוצר.
בכל מקרה צריך להתייחס לרפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" כצעד בודד בין שורה ארוכה של צעדים שצריכים להיעשות כדי שהמצב פה ישתנה באמת. עד אז נאלץ לשמוע על ירידות מחירים רק בהצהרות השרים לקראת מימוש הרפורמה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם