המשיח יבוא ביום שני. כל הסימנים מעידים. הוא כבר כאן, כלומר כמעט. כלומר ביום שני הוא יבוא. רק עוד מלחמה אחת. ועל זה הסכימו כל הדתיים, ומהרגע שהסכימו – בוקה ומבולקה.

כבר שבוע יש חגיגות ברחובות בני ברק. וגם ברחובות ירושלים, בבית שמש התחילו לבנות שביל גישה להר המוריה, ועקורי צפת חזרו לבתים באוטובוסים ובשירה.

כבר שבוע יש חגיגות ברחובות בני ברק. וגם ברחובות ירושלים, בבית שמש התחילו לבנות שביל גישה להר המוריה, ועקורי צפת חזרו לבתים באוטובוסים ובשירה

הרבנות הראשית הודיעה, שאם יאפשר המצב הביטחוני, היום אחר הצהריים תתקיים סעודה גדולה בחוף הים של תל אביב. כל הציבור מוזמן, מגדנות ותופינים, שור הבר ובשר לוויתן יוגשו ברוחב לב והיין יימזג כמים.

הרב הראשי ביקר אתמול במטה משפחות החטופות והחטופים, והתקבל כמובן בסבר פנים יפות, ואחרי שהתיישב ושתה מכוס התה, אמר להם, "כולנו יודעים שמדינת ישראל נערכת למלחמה אחת אחרונה, ואם תתחיל המלחמה מייד, הרי שביום שני כבר יבוא המשיח".

"ותדעו", הוסיף, "שאם במלחמה נצליח במקרה גם במצוות פדיון החטופים – זה יהיה בזכות האלוהים הגדול שזכותו עומדת לעם ישראל, ובזכות התורה, התורה הקדושה שלא ניתן להחסיר ממנה פסיק ולא ניתן להוסיף לה פירור. בזכותה ובזכות תלמידי הישיבות שהגו בה יומם וליל, ורק בזכותם. ובטח לא בזכות הרמטכ"ל".

"לא אכפת לנו מלחמה," אמרו לו במטה. "רק שיעשו כבר משהו. כי כבר עבר כל כך הרבה זמן. ואנחנו משלמים מחירים".

"אתם גיבורים גדולים." אמר להם הרב, "ועכשיו, במחילה, אני צריך להמשיך לישיבה של הקבינט".

"ותדעו", הוסיף הרב הראשי, "שאם במלחמה נצליח במקרה גם במצוות פדיון החטופים – זה יהיה בזכות האלוהים הגדול שזכותו עומדת לעם ישראל, ובזכות התורה הקדושה, ובזכות תלמידי הישיבות, ורק בזכותם"

ישיבת הקבינט, אי שם בבונקר האטומי

הרמטכ"ל השיב את השפופרת של הטלפון למקומה, לקח נשימה עמוקה ואמר, "מכת הפתיחה הצליחה כמצופה, אפשר לעבור לשלב הבא".
לפתע נשמעה האזעקה.
"תתקשרו בבקשה לראש הממשלה. מתחילה מתקפת הנגד".
"בעזרת השם," אמר הרב הראשי, שם את יד ימין על העיניים, ואחר כך נישק אותה. "ביום שני יבוא המשיח".
אגלי זיעה בצבצו על המצח של ראש הזירה, "לא ידענו שגם מהמדבר הסורי ישגרו".
הרמטכ"ל נעמד על הרגליים, "אין מה לדאוג. יש לנו מערכות טובות. תומר, תשלח לשם את 102 רק ליתר ביטחון".
"102 פועלת במזרח".
"106 יידעו להתמודד במזרח מספיק טוב. בנינו שכבות על שכבות".
"כן המפקד", אמר מפקד חיל האוויר וסימן עם הראש לראש המטה שלו.
"יש איתותים מתימן".
"לזה ציפינו. הם חייבים להצטרף לחגיגה. להראות שהם משחקים עם הגדולים. כמה הם יורים? שלושה?".
שקט משתרר בחמ"ל.
"שמונה".
האיראנים מנסים לשגר את מה שנשאר להם אחרי ההתקפה שלנו".
"מה ההערכה?"
"לא ידוע".
פתאום נכנסה בריצה קצינת המטה של הפיקוד הכללי, הצדיעה ואמרה, "יש סימנים שחזבאללה עומדים להצטרף בכל הכוח".
הרמטכ"ל הביט במסך הגדול, נאנח, ואמר, "אם יש אלוהים בשמים, אז זה הזמן שלו".

נעמד הרב הראשי על רגליו, חייך בנחת, שם את היד על הראש ואמר לכל הנוכחים: "אל דאגה, המשיח בן דוד הנה הוא בא. ביום שני הוא בא. ועכשיו אלוהים יעזור. אתם תתנו פה את כל מה שיש לכם, עד האחרון שבכם, ואם ייפגעו פה כמה עשרות תדעו שיכולים היו להיפגע אלפים, ואם ייפגעו אלפים אז זה רק בגלל שלא עשיתם תשובה. ואחרי שתתנו את כל מה שיש לכם עד האחרון, אז תדעו שרק בזכות לומדי התורה אנחנו נינצל. אפשר לקבל פה כוס תה?".

אם ייפגעו פה כמה עשרות – תדעו שיכולים היו להיפגע אלפים. אם ייפגעו אלפים – זה רק בגלל שלא עשיתם תשובה. ואחרי שתתנו את כל מה שיש לכם עד האחרון – תדעו שרק בזכות לומדי התורה אנחנו נינצל

"כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים" (הושע ג ד ה).

דודו גואטה הוא סופר ומדריך רפטינג שהוביל משלחות אל הנהרות הנידחים והסוערים בעולם ובעל חברת הטיולים "דרכים". מחבר הספר "היכונו" (שתיים), המתאר את ביאת המשיח.