בשיחה שקיימתי לאחרונה עם חברים, אמרתי שאיני צופה בערוץ 14. שמעתי בזמנו את אראל סג"ל ואת ינון מגל בגלי צה"ל והחלטתי שאני מבין את רוח דבריהם ואיני חפץ לצפות בערוץ זה בו הם מככבים.

לכאורה, מוזר. שנים רבות אני עוסק בלימוד הפילוסופיה של עמנואל לוינס, שהיא פילוסופיה דיאלוגית. מדוע אני מסרב לקיים דיאלוג עם רעיונות שאיני מסכים להם? האם יש בהתנהגותי מן הסתירה? בעקבות השיחה עם החברים שעימתו אותי בנושא חשבתי על המגבלות לקיום דיאלוג.

שנים רבות אני עוסק בפילוסופיה הדיאלוגית של לוינס. מדוע אני מסרב לקיים דיאלוג עם רעיונות שאיני מסכים להם? האם יש בהתנהגותי מן הסתירה? לאחרונה חשבתי על המגבלות לקיום דיאלוג

אני רואה בדיאלוג ניסיון לברר את דעותיו, תחושתו והרגשתו של האחר.

הראיונות שמקיימים ינון מגל ואראל סג"ל מתחפשים לדיאלוג. לעיתים קרובות, זוכה המרואיין שמביע עמדות שונות מעמדתם למתקפה מילולית ברוטלית, לפעמים ללא מתן אפשרות הוגנת למרואיין להסביר את עמדתו. חמור מכך,  אצל ינון מגל הוא זוכה גם ללעג.

זו לא עיתונאות. זהו שופר תעמולה, לא של הימין כגישה אידאולוגית, אלא של בנימין נתניהו. עיתונאות טובה אמורה להקשיב למרואיין, לתת לו מקום להביע את עמדותיו ורק לאחר מכן  לשאול אותו שאלות נוקבות המעמתות אותו עם דעותיו. כאן, לא מצאתי הקשבה.

אחת השיטות הדמגוגיות בהן נוקט אראל סג"ל בראיונות שהוא מקיים, היא הסטת הדיון באמצעות אנלוגיות. לשם דוגמה, נניח שמותחים ביקורת על ראש הממשלה בנושא מסוים. מיד צצה אנלוגיה לפיה גם הצד השני אינו בסדר.

למשל, נשלפת דוגמה לפיה גם דוד בן גוריון נקט בזמנו בגישה דומה. מיד מוסט הדיון לאנלוגיה, שרוב ציבור הצופים או המאזינים לא מכיר כלל.

ואז עולות השאלות: האם באמת שני המקרים דומים? האם הנסיבות בעבר היו דומות לאלה בהן אנו דנים כעת? ונניח, שאכן בן גוריון אכן נהג באופן לא יאה בעבר – האם זו לגיטימציה לנהוג לא יאה במקרה הנוכחי? אם גנבתי, האם אוכל לטעון להגנתי שגם האחרים פעם גנבו?

הראיונות שמקיימים ינון מגל ואראל סג"ל מתחפשים לדיאלוג. לעיתים קרובות, זוכה המרואיין שמביע עמדות שונות מעמדתם למתקפה מילולית ברוטלית, לפעמים ללא מתן אפשרות הוגנת למרואיין להסביר את עמדתו

בנימין נתניהו, לגישתי, הוא מנהיג שנכשל כישלון צבאי, מדיני, כלכלי ובעיקר מוסרי. מנהיג שנמנע מנטילת אחריות. מנהיג שהביא אותנו לשבר הגדול בתולדותינו. מנהיג שבמשך שנים ראה בחמאס נכס ודאג להעביר לו כספים.

נתניהו הוא מנהיג ששם את טובת עצמו מעל טובתה של המדינה. האם השדרנים והמראיינים בערוץ 14 חייבים להסכים עם גישתי? בוודאי שלא. אבל ראיונות מתרפסים עם נתניהו, ללא שום מילת ביקורת או שאלה נוקבת על השבר הנורא שהגענו אליו ואחריותו של ראש הממשלה לשבר זה – אינם עיתונאות.

ערוץ 14, לגישתי, שוטף את מוחם של צופיו להאדרת נתניהו והטלת הכישלון החמור על גורמים אחרים. יתר על כן, הערוץ תורם לפלגנות, בדומה לגישתו של נתניהו, שתמיד מצא אויב משותף כדי להפחיד את העם, ולאחד אותו סביב התנגדות לאותו אויב. פעם אלה הפלסטינים, פעם זו הפצצה האיראנית, פעם אלה השמאלנים. גישה זו שירתה אותו וסייעה ליצור את האשליה שהוא, כ"מר ביטחון", יגן על הציבור. אשליה שהתנפצה ושאת תוצאותיה אנו חווים בצורה כה קשה בימים אלה.

לדיאלוג, אם כן, יש מגבלות.

מצבים בהם אמנע מקיום דיאלוג:

1

אני לא אנהל דיאלוג עם אדם שמאמין שהעולם נברא בששה ימים, על מנת לשכנע אותו בכלים מדעיים שעובדה זו אינה נכונה. במקרה זה מתקיימים, כפי שכתב לודוויג ויטגנשטיין, חוקי שיח שונים. השיח המדעי לא מקיים את חוקי המשחק של שיח המתבסס על אמונה דתית תמימה. איש באמונתו יחיה.

האם השדרנים בערוץ 14 חייבים להסכים עם גישתי? ודאי שלא. אבל ראיונות מתרפסים עם נתניהו, ללא שום מילת ביקורת או שאלה נוקבת על השבר הנורא שהגענו אליו ואחריותו של רה"מ לשבר זה – אינם עיתונאות

2

אני לא אקיים דיאלוג עם אדם שחפץ לעשות עלי מניפולציה. למשל, לשווק לי דבר מה שאין לי חפץ בו, ובמקרה החמור יותר לפגוע בי למען קידום האינטרסים שלו.

3

אני לא אקיים דיאלוג עם פנאט שלא נותן לשום עובדה לבלבל אותו.

4

אני אשתדל להמעיט בדיאלוג עם אדם שהנחות המוצא שלנו על טבע האדם שונות. למשל, אדם שהנחת המוצא שלו היא שאין לסמוך על הערבים שכן הם, ללא יוצא מהכלל, רוצים רק להרוג אותנו, ולכן לנצח נאכל חרב. הסיכוי, במקרה זה, שאוכל לשכנע אותו בעמדותיי הפוליטיות – שואף לאפס.

5

אני אשתדל להמעיט בדיאלוג עם אדם שרואה את המציאות כקבועה ולא מתהווה. למשל הגישה הטוענת כי אין לנו פרטנר להגיע איתו להסכם פוליטי. זו גישה רווחת בציבוריות הישראלית בעשרות השנים האחרונות. גישה זו מתעלמת מכך שפרטנר הוא לא עובדה קבועה קיימת כמו כוח המשיכה של כדור הארץ. פרטנר צריך ליצור. ודומני שלא נעשה מאמץ מצדנו בעשר השנים האחרונות ליצור פרטנר.

הגישה שרואה את המציאות כקבועה, למשל, שאין פרטנר להסכם, מתעלמת מכך שפרטנר הוא לא עובדה קבועה כמו כוח המשיכה של כדוה"א. פרטנר צריך ליצור. ודומני שלא נעשה מאמץ מצדנו בעשור האחרון ליצור כזה

*  *  *

התחום ההיסטורי, כמו הפוליטי, הוא תחום פרשני. אין בידי אפשרות לבצע ניסוי ולהוכיח שפרשנותי צודקת. כל אירוע הוא חד פעמי. ומכיוון שכך, ניתן להניח הנחות שלהשקפתי אינן הגיוניות, על מנת להצדיק מעשים שנעשו.

ביהדות כינו זאת "נבל ברשות התורה". אפשר לצאת מהנחות מוצא שונות על טבע האדם וטבע המציאות כדי להצדיק דברים שונים. מכאן, האפשרויות העומדות בפני מנהיגים ודובריהם בתקשורת לבצע מניפולציות שיקדמו אותם – הן אינסופיות.

הנושא אף יותר סבוך, מכיוון שמעורבים בו אינטרסים שונים, ולכו איני יכול לדעת אם הפוליטיקאים ונציגיהם בתקשורת מאמינים בנרטיב אותו הם מציגים או שזאת עוד מניפולציה על מנת לקדם אינטרסים של כוח, כסף, כבוד.

אז כיצד עלינו לנהוג בעולם פוסט מודרני, שאין בו אמת ברורה והמלחמה היא על נרטיבים, כאשר איני יכול לדעת אפילו אם זה נרטיב שהדובר מאמין בו או שזו עוד מניפולציה לגרום לציבור להשתכנע?

לשם כך הייתי מציע לבחון:

1

את הנחות היסוד הגלויות והסמויות של הדובר לגבי הנושאים השונים ובכלל זה לגבי הטבע האנושי.

2

מה האינטרסים שלו? יש לציין כי ייתכן טיעון שבו הדובר שואף לשכנע לקדם משהו שהוא יפיק ממנו תועלת, ועדיין הטיעון שלו עשוי להיות נכון. עם זאת, במקרה זה יש לבחון את הדברים ביתר זהירות.

התחום ההיסטורי, כמו הפוליטי, הוא תחום פרשני. אין באפשרותי לבצע ניסוי ולהוכיח שפרשנותי צודקת. כל אירוע הוא חד פעמי. ומכיוון שכך, ניתן להניח הנחות שלהשקפתי אינן הגיוניות, להצדקת מעשים שנעשו

3

מהי מערכת הערכים הגלומה בהצעת הדובר והאם היא מקובלת עלי?

4

האם, לפי מיטב שיקול דעתי, הנימוקים הרציונליים של הדובר הם מעטה דק שעלול לכסות על דחפים ויצרים אפלים?

5

האם להערכתי כוונת הפוליטיקאי היא לשרת את הציבור, או רק לקדם את טובתו הוא וטובת מגזרים מסוימים שבחרו בו?

6

האם יש קווים אדומים בהם טובתו האישית של הפוליטיקאי לא תילקח בחשבון? למשל חיי חטופים וחיילים.

*  *  *

מכיוון שאנחנו עוסקים בפרשנות, לעולם לא נשיג ודאות מלאה שפרשנותנו נכונה, אבל ייתכן שנתקרב לאמת.

אחד הרעיונות הגדולים של לוינס הוא המפגש פנים אל פנים. לוינס העמיד את המפגש פנים אל פנים מול הכוליות שהיא החברה, בלשונו של לוינס. האם יכול אני לחוש את האדם האחר בפגיעותו, בסבלו, ובמסתורין שגלום בו? אם כן, זו נקודת מוצא טובה לניהול דיאלוג. כותב  לוינס שהפנים הם פנים מדברות. הפנים של האחר מקיימות אתנו דיאלוג. לעיתים זהו דיאלוג ללא מילים. דיאלוג בהבעת הפנים בלבד.

אם איני יכול לחוש בסבלו של הזולת, אזי כל הנימוקים הרציונליים מדוע ננקטה עמדה כזו ולא אחרת, עלולים להצדיק עוולות חברתיות ואנושיות קשות.

סביר להניח שפוליטיקאי שחש את סבלו של האחר ניחן בקווים אדומים בהם הוא יפעל לא רק לטובתו האישית. האם נתניהו רואה את סבלו של האחר? איני בוחן כליות ולב ולכן אשאיר זאת להערכת כל אחד מהקוראים.

סביר להניח שפוליטיקאי שחש את סבלו של האחר ניחן בקווים אדומים בהם הוא יפעל לא רק לטובתו האישית. האם נתניהו רואה את סבלו של האחר? איני בוחן כליות ולב ולכן אשאיר זאת להערכת כל אחד מהקוראים

לסיכום, אני נמנע מצפיה בערוץ 14 המשמש כאן רק כדוגמא לסוג מסוים של שיח, מכיוון שערוץ זה להשקפתי מנסה לנטרל כל מחשבה ביקורתית כנגד ראש הממשלה, מסיח את הדיון מהבעיות החשובות, מייצג הנחות מוצא שונות משלי על טבע האדם, ודומני שמתייחס רק לפגיעה הנגרמת למגזר אחד ולא לפגיעה שגורם אדם לזולתו.

ד״ר אלדד שידלובסקי, מרצה לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.