אתמול נערך הסיבוב השני בבחירות בצרפת, ובזאת הסתיים שבוע אינטנסיבי באירופה, שבמהלכו נבחר פרלמנט חדש הן בבריטניה והן בצרפת.
בבריטניה, מפלגת הלייבור של קיר סטרמר זכתה לנצחון מוחץ: 411 מושבים מתוך 650 מושבי הפרלמנט, אל מול 121 מושבים בלבד למפלגה השמרנית. המפלגה הליברל דמוקרטית זכתה למספר שיא של 72 מושבים (בפרלמנט הקודם היו לה אחד עשר בלבד). המפלגה הסקוטית הלאומנית – המחזיקה ברוב בבית המחוקקים האזורי באדינבורו – קרסה מ-48 מחוזות (כ-80% מהמחוזות בסקוטלנד) לתשעה בלבד.
לבסוף, מפלגת הרפורמה של נייג'ל פרג' בגלגולה המחודש של מפלגת העצמאות הבריטית – שלכאורה איבדה את זכות קיומה עם יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ולמעשה התגלגלה מחדש כמפלגת ימין פופוליסטי המתנגדת להגירה – זכתה במקום שלישי בקולות אך בחמישה מושבים בלבד, בהם של פרג' עצמו, שנכנס לפרלמנט לראשונה לאחר שבעה ניסיונות כושלים.
בצרפת, בניגוד לציפיות המוקדמות, האיחוד הלאומי של מארין לה פן זכה במקום השלישי בלבד עם 142 מושבים מתוך 577 מושבי האספה הלאומית – עלייה של 53 מושבים מ-2022
בצרפת, בניגוד לציפיות המוקדמות, האיחוד הלאומי של מארין לה פן זכה במקום השלישי בלבד עם 142 מושבים מתוך 577 מושבי האספה הלאומית – עלייה של 53 מושבים מ-2022. "החזית העממית החדשה", איחוד מפלגות השמאל, זכתה ב-188 מושבים.
באופן מפתיע, סיעת "צרפת לא כנועה" (LFI) של ז'אן לוק מלנשון, הסמן הקיצוני בשמאל – הכולל נימות אנטישמיות לא מעטות – שנכנס לבחירות האלה כמוביל "החזית העממית" זכה רק ב-78 מושבים מתוכם, בעוד הסוציאליסטים והירוקים המתונים זכו יחדיו ב-98 מושבים. המפלגה הקומוניסטית – הנחשבת פחות קיצונית מ-LFI – זכתה לתשעה מושבים.
ולבסוף הגוש של הנשיא עמנואל מקרון זכה להתאוששות מרשימה מהסיבוב הראשון וסיים את הבחירות במקום השני, עם 161 מושבים – ירידה של 76 מושבים מ-2022, אך לא קרוב לקריסה שניבאו לו הסקרים והפרשנים. את התמונה סוגרת המפלגה הרפובליקאית, הימין המתון, עם 48 מושבים.
הגוש של הנשיא עמנואל מקרון זכה להתאוששות מרשימה מהסיבוב הראשון וסיים את הבחירות במקום השני, עם 161 מושבים – ירידה של 76 מושבים מ-2022, אך לא קרוב לקריסה שניבאו לו הסקרים והפרשנים
במכה אישית לראש הממשלה בנימין נתניהו, מקורבו מאיר חביב – חבר הליכוד והמפלגה הרפובליקאית הצרפתית, שייצג את המחוז של יוצאי צרפת במדינות מזרח הים התיכון באספה הלאומית מאז 2013 – הפסיד את מושבו לקרולין ידאן, המועמדת המקרוניסטית.
בבריטניה, אפוא, הרוב המכריע של סטארמר מאפשר לו להקים ממשלה יציבה. סטארמר כבר נכנס לדאונינג 10 ומינה את כל שריו – המוסד של ממשלת צללים הנהוג בבריטניה מאוד עוזר בכך, אם כי היה עליו להחליף שני שרים שלא הצליחו להיבחר לפרלמנט, מכיוון שייצגו מחוזות מוסלמים והפסידו להצבעת מחאה נגד מדיניות הלייבור בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
צרפת, לעומת זאת, נכנסת לטריטוריה לא מוכרת: לאורך כל ההיסטוריה של הרפובליקה החמישית זכתה מפלגה אחת או אחרת ברוב מוחלט בפרלמנט, והקונספט של ממשלות קואליציה לא היה קיים בחצי המאה האחרונה. מאידך, החוקה לא מאפשרת את פיזור הפרלמנט לעוד שנה לפחות, כך שמהתוצאות האלה תורכב ממשלה באופן כזה או אחר.
כיצד ניתן לפרש את התוצאות הללו?
מחד – המנצח, בשתי המדינות, הוא בסוף המרכז. סטארמר הצליח להפוך את מפלגת הלייבור לאטרקטיבית אחרי שמשך אותה באגרסיביות ימינה, תוך גירוש ג'רמי קורבין מהמפלגה וביעור כל חבר בה שהיה כרוך בהערה אנטישמית.
סטארמר הציג את הלייבור כאלטרנטיבה שפויה, פרגמטית וקשובה לאזרחים אל מול השפל המוסרי והליצנות של בוריס ג'ונסון מימין – ששיאו במסיבות שערך בזמן מגפת הקורונה, בעוד ששאר האזרחי היו בסגר
סטארמר הציג את הלייבור כאלטרנטיבה שפויה, פרגמטית וקשובה לאזרחים אל מול השפל המוסרי והליצנות של בוריס ג'ונסון מימין – ששיאו במסיבות שערך בזמן מגפת הקורונה, בעוד ששאר אזרחי בריטניה היו מצויים בסגר, בעטיין נאלץ להתפטר; והקיצונות האידיאולוגית ההרסנית של ליז טראס, שכמעט השמידה את הכלכלה הבריטית. רישי סונאק, ראש הממשלה בשנתיים האחרונות, היה דמות חסרת השפעה ולא הצליח באמת למחות את הטראומה משני קודמיו.
במידה רבה, אפשר לראות בבחירות בבריטניה משאל עם שבו הפופוליזם הפסיד. גם בצרפת, בסיבוב השני, המקרוניסטים התאוששו ו"האיחוד הלאומי" בוודאי שלא זכה לרוב מוחלט כפי שנצפה בשלב מסוים, ואף כנראה לא ירכיב את הממשלה הבאה.
מאידך, שיטת הבחירות עלולה ליצור מצגי שווא. "האיחוד הלאומי" הגיע שלישי במספר המושבים – אבל רק בגלל שכל שאר המפלגות התאחדו נגדו. ברוב מכריע של עימותים, אם עלו לסיבוב שני יותר משני מועמדים, אחד מהם היה מ"האיחוד הלאומי" – בעוד שהמועמד המקרוניסטי או של זה "החזית העממית" פרש ותמך בשני. לפיכך, לה פן זכתה באחוז הגבוה ביותר של הקולות – 37%, לעומת 26% של "החזית העממית" ו-24% של המקרוניסטים.
בבריטניה, סטארמר זכה ב-411 מושבים אך רק ב-34% מהקולות, משמעותית פחות מאחוז הקולות להם זכה ג'רמי קורבין ב-2017, אז הפסיד הפסד צורב
בבריטניה, סטארמר זכה ב-411 מושבים אך רק ב-34% מהקולות, משמעותית פחות מאחוז הקולות להם זכה ג'רמי קורבין ב-2017, אז הפסיד הפסד צורב. בעימותים רבים הלייבור – או הליברל דמוקרטים – ניצחו מכיוון שקולות הימין נחלקו בין השמרנים למפלגת הרפורמה. תוצאות אלה הביאו פרשנים כמו עמית סגל לטעון שלא הלייבור ניצח את הבחירות בבריטניה אלא הימין הפסיד אותן.
אלא שהתמונה יותר מורכבת. בבריטניה, ההנחה שכל מצביעי מפלגת הרפורמה היו מצביעים לשמרנים נתונה בספק. לפי ממוצע הסקרים, הנסיקה של מפלגת הרפורמה בשבוע האחרון לקמפיין באה על חשבון ירידה בתמיכה בלייבור דווקא, כך שייתכן שלפחות חלק ממצביעי הרפורמה באו דווקא משורות תומכי הלייבור.
זאת ועוד, הצבעה טקטית – הצבעה למועמד הקרוב ביותר לעמדותך שיש לו סכוי לנצח ולאו דווקא למצייג את המפלגה שאתה תומך בה – מאוד מקובלת בבריטניה.
מפלגת הרפורמה נסקה כאשר מצביעיה יודעים שהם יעלו בכך את הלייבור של סטארמר לשלטון, וניתן להעריך שלו קורבין היה עומד בראשות הלייבור הם לא היו מצביעים למפלגה. בנוסף, הלייבור והליברל-דמוקרטים שיתפו פעולה במידה רבה מבחינת ריכוז המשאבים במחוזות השונים; לא היו הרבה מקרים שבהם נאבקו אלה באלה.
בדומה בצרפת, התוצאה המפתיעה של הסיבוב השני היא תוצאה של מהלכי איחוד מהירים וכאוטיים כמעט – ראשית, לפני הסיבוב הראשון, ביצירת "החזית העממית"; ולאחר הסיבוב הראשון, כאשר במאות מחוזות מועמדי שמאל או מקרוניסטים פרשו מהסיבוב השני אם הגיעו למקום שלישי בסיבוב הראשון, ובוחריהם הצביעו למועמד שעומד מול מועמד "האיחוד הלאומי".
פוליטיקה מתבטאת לא רק במפלגות עצמן אלא בקואליציה שהן מוכנות לבנות. גם בבריטניה וגם בצרפת רוב מכריע של הציבור אמר את דברו נגד פופוליזם ימני. זה מסר חשוב
פוליטיקה מתבטאת לא רק במפלגות עצמן אלא בקואליציה שהן מוכנות לבנות. גם בבריטניה וגם בצרפת רוב מכריע של הציבור אמר את דברו נגד פופוליזם ימני. זהו מסר חשוב.
בהקשר הצרפתי, העובדה שהשמאל המתון – ובמידה רבה גם המקרוניסטים – היה מוכן לשתף פעולה עם ה-LFI אולי מובנת אל מול סכנת עלייתה של מפלגה שהיא ממשיכת דרכו הרעיונית של משטר וישי, אבל היא עובדה בעייתית מטרידה ביותר כשלעצמה, לאור גלויי האנטישמיות הברורים ב-LFI.
מעבר לכך, זוהי מפה פוליטית מסוכנת. כפי שניתח מדען המדינה פרופ' נעם גדרון, מפה פוליטית שבה יש רק קוטב אחד המחויב לדמוקרטיה, המציב את עצמו כמגן היחיד מול הימין (או השמאל) הקיצוני, היא מפה פוליטית לא יציבה. כשאלה האפשרויות, מתישהו בסוף הימין הקיצוני ינצח.
מפה פוליטית שבה יש רק קוטב אחד המחויב לדמוקרטיה, המציב את עצמו כמגן היחיד מול הימין (או השמאל) הקיצוני, היא מפה פוליטית לא יציבה. כשאלה האפשרויות, מתישהו בסוף הימין הקיצוני ינצח
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו